דברים כא:טז מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ומדיני ממונות גם כן – הירושות, והם – מדה מעולה – רצוני לומר: שלא ימנע האדם טוב ממי שהוא ראוי לו, ואחר שהוא הולך למות שלא יקנא ביורשיו ולא יפזר ממונו אבל יניחהו למי שהוא יותר ראוי לו מכל בני אדם, והוא – הקרוב לו יותר ״לשארו הקרוב אליו ממשפחתו״. וכבר באר שהבן קודם ואחר כך הבת ואחר כך האח ואחר כך אחי האב – כמו שהוא ידוע. ויבכר הגדול שבבניו מפני שאהבתו קודמת; ולא ימשך אחר תאותו ״לא יוכל לבכר את בן האהובה וגו׳״. וזאת המידה תשמרה ותחזקה זאת התורה הישרה מאד – רצוני לומר: נשיאת פני הקרובים והטיב להם – כמו שאמר הנביא ״ועוכר שארו – אכזרי״ ודברי ה׳תורה׳ בצדקות ״לאחיך לעניך וגו׳״ וה׳חכמים ז״ל׳ משבחים מאד מדת האדם שיהיה ׳מקרב את קרוביו ונושא את בת אחותו׳.