דברים כג:ו מחשבת ישראל: גן נעול ונצח ישראל

"ואתם חשבתם עלי רעה אלהים חשבה לטובה" (בראשית נ, כ). פירוש. יוסף ענה לאחיו, אמת כי אתם חשבתם עלי רעה, וכמו שאמרתם "כי רעה גמלוך" (נ, יז), אך הנני דן אתכם לזכות כי אלהים חשבה לטובה. ולא נכתב "אלהים הפכה לטובה" כמו שכתוב אצל בלעם "ויהפוך יי' אלהיך לך את הקללה לברכה" (דברים כג, ו). יש בזה דבר של טעם ושמע ענינו. האדם בחירי במעשיו ולכן הרשעים ירשיעו בטבע לבם ומחשבותיהם שהן רק רע כל היום. וְהָפוּךְ מזה הצדיקים. והרשע המסכים לעשות רע השם יפר עצתו, ולא ישלים המעשה, כמבואר למעלה. ופעמים יסבב השם ב"ה שמן הרעה תצא טובה. על דרך משל שהעליל על צדיק וגרשו מן המדינה, וברח הצדיק אל מדינה אחרת ושם עלה לגדולה. והנה נהפכה הרעה לטובה, ועם כל זה הרשע ענוש יענש, כי הוא הֵרַע לעשות. ויש שיהיה האדם מְסוּבָב בגזרת השם ב"ה לשנוא ולרדוף זולתו חנם, כי ה' אמר קלל.¹מליצה ע"פ שמואל ב טז, י והרודף צדיק, ומעולם אהב צדקות.²רבינו מתכוין כאן לאחיו של יוסף ובדבר זה לבבו נהפך לאכזר, וזה אות כי מאת ה' היתה זאת ולכן אין עליו אשמה, כדרך שאול שרדף את דוד. והיה בחיר ה'³כך אמר הקב"ה (ברכות יב ע"ב) ואוהב חסד. ועתה נהפך לאכזר נגד איש צדיק ותם ונאמן ביתו. כי מאת ה' היה מְסוּבָב לעשות כן, והכל לטובת דוד, וכן בכל דור ודור יקרה כן. ולכן לא תמצא בתוך חטאות שאול⁴שול נכשל באחת ועלתה לו (נתבטלה מלכותו) במה היא? במעשה דאגג – יומא כב ע"ב שזכר לו הכתוב ענין רדיפתו את דוד חנם. וכדוגמת זה היתה חטאת אחי יוסף שרדפוהו חנם ולא שמעו בהתחננו אליהם.⁵בראשית מב, כא אם היו עושים כן בזדון בלי ספק היו ראוים לעונש נמרץ אעפ"י שנהפכה רעתם לטובה. ואולם הם היו שבטי יה, אהובי עליון, ומעולם לא נמצא בם שמץ דבר. על כן ראוי לדון אותם לזכות ולומר כי מאת השם ב"ה היו מְסוּבָבִים לעשות כן; ואיננה ממחשבת לבם, כי אם ממחשבת החכמה העליונה הנשגבת מִשִׁקוּל דעתנו. והנה השם לבדו בוחן לבות ויודע סבת מחשבת בני אדם אם הם בזדון או ע"י החכמה העליונה. והאדם יראה לעינים וה' יראה ללבב.⁶שמואל א טז, כב לכן הכל אצלנו ספק. ומוטל עלינו לדון הצדיק לזכות. וזאת היה מענה יוסף לאחיו "אל תירָאו, כי התחת אלהים אני? ואתם חשבתם עלי רעה, אלהים חשבה לטובה למען עֲשֹׂה כיום הזה להחיות עם רב" (בראשית נ, יט-כ). כלומר גם אם כדבריכם כן הוא שחשבתם עלי רעה, אל תיראו ממני, כי אינני אלהים הבוחן לבות לדעת כי בשלכם הרעה הזאת ושבזדון עשיתם כן, ולענוש אתכם בשביל זה. אבל אני דן אתכם לזכות, והוא שאתם חשבתם עלי רעה, אלהים עשה כן, לא שהפך רעתכם לטובה כדרך שמהפך עצת רשעים, אלא אלהים חשבה לטובה. כלומר תחלת המחשבה שצמחה בלבבכם היתה גזירה מאתו ית' להאציל על ידי כן ברכה.

ומפני זה היה בלעם, שהוא זולת ישראל. וזה שכבר אמרנו לך פעמים הרבה, אף כי ישראל יש בהם החסרון מצד החומר, אבל מצד אמתת צורתן אין חסרון, והם שלמים בתכלית השלימות, כמו שבארנו לך פעמים הרבה בזה החבור. ובלעם היה בוחן ישראל מצד אמתת צורתן, אשר בו נמצאו ישראל בפעל. ולכן היה מעיד על אמתת ישראל יותר מכל. וזה מפני שלא היה לו קירבה וחבור לישראל, לכך היה בלעם מעיד עליהם מצד אמתת ישראל אשר נמצאו ישראל בפעל. וזהו שגורם שהיה נבואת בלעם על ישראל הכל לטובה, כאשר הפך הקב"ה את הקללה לברכה (דברים כג, ו), שהיה רוצה לקלל אותם, ונהפך לברכה, ברכות שאין כמותם.

והנה בארו בזה מה שאמרנו, כי בלעם היה רוצה לקלל את ישראל מצד התחלתן. ולכך כאשר היה מהפך השם יתברך הקללה לברכה (דברים כג, ו), היה מברך אותם מצד התחלתן, לומר כי מצד התחלתן ויסוד שלהם קשים הם. ויותר מזה, שהתחלתם מקודם בראשית, ודבר זה מורה על התחלה העליונה שיש לישראל. וזה שאמר "הן עם לבדד ישכון", כלומר כי לפי עלוי התחלתן עם זה לבדד ישכון, כי יש להם התחלה עליונה על כל. ולכך אמר "ובגוים לא יתחשב". ופירשו, כי הטוב אשר מגיע לאומות, אין הטוב הזה נבדל מן ישראל. כי אין לאומות קיום ועמידה בעולם רק על ידי ישראל, והאומות תלוים בישראל, ואין ישראל תלוים באומות. ולכך הטוב שמגיע אל האומות אינו נבדל מן ישראל, כיון שכל האומות קיום שלהם מכח ישראל. אבל האומות אין שמחים עם ישראל, מפני כי יש לישראל התחלה מיוחדת, שאין מגיעים לשם, ודבר זה מבואר.