וְהָיָ֥ה לִפְנֽוֹת־עֶ֖רֶב יִרְחַ֣ץ בַּמָּ֑יִם וּכְבֹ֣א הַשֶּׁ֔מֶשׁ יָבֹ֖א אֶל־תּ֥וֹךְ הַֽמַּחֲנֶה׃
דרשות אל עמי
"יהיה לפנות ערב ירחץ במים וכבא השמש יבא אל תוך המחנה" (דברים כג, יב). כל סוף שנה הוא ה"לעת ערב" של חיינו ושקיעת השמש שלנו, והאם לא כבר באה העת אחרי שכבר טבלנו מאה פעמים ואחת את גופנו במעינות רחצה שונים, להתחיל לטבול את נשמותינו ולשוב סוף סוף אל המחנה, מחנה השכינה של אלהי ישראל.
מורה נבוכים
וממה שכלל אותו זה ה׳ספר׳ – ׳התקנת יד ויתד׳. כי מכוונות זאת התורה (כמו שהודעתיך) – הנקיון והזהר מן הלכלוכים והמאוסים ושלא יהיה האדם כבהמות. ובזאת ה׳מצוה׳ גם כן חיזוק האמנת הנלחמים באלו המעשים שה׳שכינה׳ שורה בתוכם – כמו שאמר בסיבת זה, ״כי יי אלהיך מתהלך בקרב מחניך״. וגילגל ענין אחר ואמר: ״ולא יראה בך ערות דבר ושב מאחריך״ – להזהיר ולהפחיד ממה שהוא ידוע מזנות אנשי החיל במחנה כשיארך עמדם חוץ לבתיהם. וציונו ית׳ בפעולות שיזכירו אותנו שה׳שכינה׳ שורה בתוכינו כדי שננצל מן המעשים ההם, ואמר: ״והיה מחניך קדוש ולא יהיה בך ערות דבר וגו׳״ – עד ש׳בעל קרי׳ צווה להוציאו מן המחנה עד ש׳יעריב שמשו׳ ׳ואחר יבוא אל המחנה׳ עד שיהיה בלב כל אדם שהמחנה כ׳מקדש יי׳ ושאינו כמחנות ה׳גויים׳ להפסד ולעברות והזיק זולתם וקחת ממונם לא לדבר אחר; אבל כונתנו אנחנו – הישיר בני אדם לעבודת האלוה וסדר עניניהם. וכבר הודעתיך שאני אמנם אתן סיבת הנראה מן הכתוב.