דברים כד:ו מחשבת ישראל: נתיבות עולם, יסוד מורא וסוד תורה, שמונה פרקים ואגרות צפון

ואמר בשביל ג' דברים נברא העולם בזכות חלה בזכות מעשר בזכות בכורים, כי השם הא' הוא ההכרחי לעולם שאם לא היה מה ית' ברא והשפיע העולם מטובו והשפיע ג' דברי', שהשפיע לא היה אפשר שיכול האדם לעמוד ולהיות לו חיים, ועוד ברא הש"י דבר שאם לא היה הדבר ההוא היה העולם חסר, אף שאפשר שהיה יכול להיות חי רק שהיה חסר אם לא היה מה שהשפיע לעולם, ועוד השם ית' ברא בעולם דברים שהם על היותר טוב אף שלא היה חסר בלא זה מכל מקום ברא אותם על צד היותר טוב. ויש לפרש כך מה שמברכין ברכה אחרונה בורא נפשות וכו' על ענין זה, כי דברים שתולה בהם נפש האדם נקראו נפש כדכתיב (דברים כ"ד) כי נפש הוא חובל מפני שתולה בו חיותו נקרא נפש, ולכך אמר בורא נפשות רבות כנגד הדברים שברא הש"י בעולם שתלוי בהם נפש האדם לגמרי, ואחר כך אמר וחסרונן היינו דבר שאם לא היה אותן דברים היה האדם חסר, ואמר על כל מה שבראת להחיות בהן נפש כל חי היינו שאר דבר שאף אם לא היו לא היה כאן חסרון רק שהם על צד היותר טוב. וכן פירשנו מצות ג' סעודות אשר האדם חייב בהם בשבת, כי השבת מורה כי השלים השם יתב' את עולמו ולא החסיר ממנו דבר, ולכך אם לא היה אף סעודה אחת בשבת לא היה אפשר לאדם לעמוד כלל, ולכך הסעודה ראשונה כנגד הכרחי שאי אפשר בלא זה, ואם לא היה רק סעודה אחת הי' האדם חסר כי האדם לפי הראוי צריך שיהיה לו ב' סעודות בכל יום אחת בוקר ואחת בערב כדכתיב (שמות ט"ז) בין הערבים תאכלו בשר ובבוקר תשבעו לחם ודבר זה ידוע, לכך סעודה שניה כנגד השלמה שהשלים את האדם שאינו חסר, סעודה ג' אין זה רק על צד היותר טוב שיהיה נהנה בה האדם ולפיכך יכול להשלים סעודה ג' במיני תרגימא שהם דברים שהם להנאת אדם בלבד. וכמו שברא הש"י אלו ג' דברים צוה השם יתב' גם כן שישפיע האדם לזולתו כך ובשביל כך ראוי לו הבריאה, כי כבר אמרנו כי ראוי שיהיה המושפע דומה במה אל המשפיע, וציוה לתת חלה מן הלחם כי הלחם הוא חיותו של אדם שאם לא היה הלחם לא היה יכול לעמוד כל ימיו, כי הלחם הוא סעדא דליבא דכתיב (דברים ח') כי לא על הלחם לבדו יחיה האדם וגו' כמו שפירשנו למעלה, א"כ הלחם הוא חיותו של אדם ודבר זה כנגד מה שברא הש"י בעולם ההכרחי. אמנם היין והשמן בודאי אינם הכרחים לאדם מ"מ היה האדם חסר בלא אלו דברים, וכמו שהש"י השפיע היין והשמן כך ציוה הש"י לתת מעשר ממינים אלו כי אף שאינם הכרחיים אלו מינים מ"מ הם להשלים את החסרון. וגם הדגן שממנו המעשר ראוי הוא לתבשיל והתבשיל זה משלים את האדם עד שאינו חסר, והשם יתב' ברא הדגן בענין שהוא ראוי לאדם לעשות ממנו כמה מיני תבשילים לצרכו ואם לא הי' זה היה האדם חסר ולכך ציוה לתת מן היין והשמן מעשר ואף מן הדגן שראוי הוא לתבשיל האדם, וכל דברים אלו משלימים חסרונו של אדם. אמנם הבכורים הם כאשר הפרי הוא בביכור והאדם נהנה ממנו והוא על צד היותר טוב בלבד, ואין זה שהוא משלים חסרון האדם רק שהוא על הצד היותר טוב, והוא כנגד מה שברא השם ית' בעולם דברים שהם על צד היותר טוב בלבד, וכאשר העולם נוהג באלו דברים אם כן משפיעים הטוב בכל החלקים אשר השפיע השם ית' לעולם, ובשביל זה נברא העולם כאשר המושפע דומה לו והוא ג"כ משפיע ודי בזה, והתבאר לך מעלת גמילות חסדים:

כתוב (שמות יג) קדש לי כל בכור וכתוב (שמות יג) על כן אני זובח ודבר השבת (שמות כ) כי ששת ימים וככה שנת השמיטה ושביתת העבד (דברים טז) למען תזכור. וככה מצות ומרורים והמועדים שלשה באביב השעורים ובכורי חטים והאסיף להודות לפני השם יתברך. וכתיב (דברים טז) איש כמתנת ידו כברכת ה' א-להיך אשר נתן לך תן לו משלו כדרך (דברי הימים א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וצוה (שמות כג) לא ישבו בארצך והטעם פן יחטיאו אותך לי. וכתיב במקום אחר (דברים כ) לא תחיה כל נשמה למען אשר לא ילמדו אתכם וככה להתחתן בגוים ולקח מבנותיו והטעם (שמות לד) והזנו את בניך וכן כי יסיר את בנך מאחרי ואמר בשבת (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך שתחרוש בהם. וטעם (בראשית ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-להים ברא את האדם. (דברים כד) ולא יחבול רחיים ורכב כי נפש הוא חובל. והזכיר טעם (ויקרא כד) וזרע אין לה בעבור שתשוב אל בית אביה כנעוריה. ובחג הסוכות +(ויקרא כג) למען ידעו דורותיכם. וטעם (ויקרא כה) לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ. וככה (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים טעם (שמות כה) לא ימכרו ממכרת עבד. וצוה להריע בחצוצרות על העולה להיות לזכרון כהריעם במלחמה כמו (תהלים ס) עלי פלשת אתרועע. והציצית (במדבר טו) למען תזכרו בראותו בכל רגע וככה וקשרתם וכתבתם. והזכיר על (במדבר כה) צרור את המדינים שני טעמים האחד דבר פעור והשני שמחשבתם לעשות לכם עוד רע בעבור הריגת בת נשיאם. וטעם (דברים כג) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו וטעם עמוני ומואבי שלא קדמו ולא זכרו האחוה הקדמונית ועוד ששכר בלעם להרע לך. והזכיר טעם (דברים יז) לא ירבה לו נשים וסוסים והזכיר (דברים יז) ולא יסור לבבו ולא ישיב את העם מצרימה. וטעם להבעל הנשים למטה אבותיהן (דברים לו) למען ירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו וטעם (דברים ו) מה העדות והחקים עבדים היינו ויוציאנו ואנחנו חייבים לשמוע בקולו שעשה לנו הטובה הזאת ועוד (ברים ו) וצדקה תהיה לנו. וטעם השמיטה (שמות כג) ואכלו אביוני עמך. וטעם (שמות י) על כן לא היה ללוי חלק ונחלה כי הוא עובד ה' הנכבד וטעם (שמות יח) ראשית דגנך כי טוב הוא ממך ובו בחר ה' להתפלל בעדך וזהו ולברך בשמו כמו (ויקרא כב) וישא אהרן את ידיו. וטעם (דברים יט) שלש ערים פן ירדוף גואל הדם ולא ישפך דם נקי וטעם ההריגה והנשארים (דברים יז) ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעשות עוד וטעם (דברים כ) לא תשחית את עצה כי האדם עץ השדה. וטעם מעקה (שמות כב) ולא תשים דמים בביתך (דברים כב) ופן תקדש המלאה הזרע טעם כלאים כי הכל ישוב קדש כאשר פירש ר' מנחם ספרדי וטעם להמית (דברים כב) את הנערה אשר לא צעקה בעיר והנה ברצונה היה וחוץ לעיר (דברים כב) כאשר יקום איש על רעהו במקום אין רואהו. וטעם עבוט (דברים טו) וקרא עליך אל ה'. (דברים י) ואהבתם את הגר כי גרים הייתם. וטעם משפט גר יתום ואלמנה ולחבול בגדה (דברים טו) וזכרת כי עבד היית על כן אנכי מצוך וככה (דברים כד) לא תשוב לקחתו כי תבצור וזכרת על כן אנכי מצוך ולמד השירה להם שתהיה בהם לעד. ואסר הדם והטעם (דברים יב) ולא תאכל הנפש עם הבשר וצוה להיותו קרב על המזבח להיות נפש תחת נפש כי הדם הוא בנפש יכפר וצוה להביא כל זבח אל אהל מועד והטעם שלא יזבחו על פני השדה כמנהגם במצרים לזבוח לשעירים ולתת מן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות הטעם מפורש (שמות יב) ולא יתן המשחית וכבר הזכיר זה מרע"ה בתחלת ביאתו לדבר אל פרעה פירש טעם למה נזבח (שמות ה) פן יפגענו בדבר או בחרב. גם זה הסוד מבואר היטב בדברי יחזקיהו והמשכיל יבין:

אולם אמת שאין לפקפק בה היא, שמעשי האדם כולם מסורים לו: אם ירצה – יעשה, ואם ירצה – לא יעשה. ואין מכריח ולא כופה אותו בזה, לפיכך הוא מצווה ועומד. ואמר: "ראה נתתי לפניך היום את החיים ואת הטוב [...] ובחרת בחיים" (דברים ל', ט"ו–י"ט), ונתן לנו הבחירה בזה. והטיל העונש על מי שימרה, והגמול על מי שיצית: אם שמוע תשמעו (שמות יט, ה), ואם לא תשמעו (ויקרא כו, יד). וחייב הלימוד וההתלמדות: וְלִמַּדתם אותם את בניכם (דברים יא, יט), וּלְמַדתם אותם ושמרתם לעשותם (שם ה, א), וכל מה שבא בלימוד והחינוך במצוות. וחייב גם כן ההכנות כולן, כמו שכתוב בתורת אמת: כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך, ולא תשים דמים בביתך (דברים כב, ח), פן ימות במלחמה (שם כ, ה), במה ישכב (שמות כב, כו), לא יחבול רחיים ורכב (דברים כד, ו); והרבה מאוד בתורה ובספרי הנביאים לעניין זה, רצוני לומר: ההכנות.