דברים כד:יט מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול, יסוד מורא וסוד תורה וספר יסודי התורה

ובמדרש (רבה פ' כי תצא) כי לוית חן הם לראשך (משלי א׳:ט׳) א"ר פנחס ב"ר חמא כל מקום שתלך המצוה מלווה אותך מנין שנאמר (דברים כ״ב:ח׳) כי תבנה בית חדש ועשית מעקה לגגך וגו'. עשית דלת המצוות מלוות אותך שנאמר (שם ו') וכתבתם על מזוזות וגו'. לבשת כלים חדשים המצות מלוות אותך דכתיב (שם כ"ב) לא תלבש שעטנז, אם הלכת לגלח המצות מלוות אותך (ויקרא י"ט) לא תקיפו וגו'. היה לך שדה המצות מלוות אותך (דברים כ״ב:ט׳) לא תחרוש בשור ובחמור. לזרוע (שם) לא תזרע כרמך כלאים. לקצור (שם כ"ד) כי תקצור וגו'. אמר הק"בה אפילו לא היית עוסק בדבר אלא מהלך בדרך המצוות מלוות אותך שנאמר (שם כ"ב) כי יקרא קן צפור לפניך בדרך וגו': הנה שכיוונו אל תועלת הקירוב והכללות אשר מצד המעשה שכיוון הש"י בהם כאדם המזמין לבנו אהובו מזונותיו בכל מקום אשר ידיו ממשמשות בהם כי על כל פנים יגיעו אליהם כל עייף וכל כושל בם. והנה לזה באה ההוראה מהמשורר צדקתך כהררי אל משפטיך תהום רבה וגו' (תהילים ל״ו:ז׳). ירצה כי היתה צדקתו עמנו מפורסמת כהררי אל ומדת משפטו כבושה ונסתרת בתהום רבה מצד שאדם ובהמה תושיע ה' ירצה במה ששמת תשועתנו בדבר המשותף בנו לאדם ובהמה והוא החלק החומרי ופעולותיו מה שלא היה כן אם היתה תלוי בדבר המיוחד לאדם שהוא החלק השכלי העיוני כי לא ישתתפו בו רק מעט מזער. והוא מה שהורה עליו אדון הנביאים בסוף דבריו באומרו (דברים ל״ג:כ״ט) אשריך ישראל מי כמוך עם נושע וגו'. והכוונה שאין כמוהו עם שנושע כלו בכללו והיא מבואר: אמנם קושי ההסרה הנה חוייב ממה שקדם מבלי ספק כי החוט המשולש על זה האופן לא במהרה ינתק שכבר נהפך לטבעי שני ואשר הוא כן הוא ודאי קשה ההסרה ועל זה אמר הכתוב (ישעיהו נ״ט:כ״א) ואני זאת בריתי אותם אמר ה' וגו' לא ימושו מפיך ומפי זרעך ומפי זרע זרעך אמר ה' מעתה ועד עולם אמר כי ברית כרותה למצות האלהיות על האופן הנזכר שלא ימושו מהם לדורי דורות והוא ענין נצחיות התורה ודבקות האל יתעלה עם האומה הזאת לעולמי עולמים:

ואלו הן המצווֹת שאינן נוהגין אלא בזמן הבית. לפי שהן תלויין בארץ אחוזתינו ובעיר ירושלים הקדושה, ובבית המקדש ובקדשים שהקריבו בו, ובכהנים ששרתו בו ובטהרת אפר פרה. ואחר שבעו"ה אבדנו כל מחמדינו, בטלו המצווֹת הללו מהיות נעשים, עד ישוב ה' לרחם עלינו כמקדם. אבל יתבאר לך שגם בהם אין אחד שתכבד על נפש מן הנפשות. ונזכיר תחלה המנין¹רבינו מתכוין כאן למנין המצווֹת שמונה במחלקה זו שהיו מחויבים להעשות מכל איש ואיש שהיה בזמנים האלו. כשהיה יושב בביתו עם אשתו, והיה לו שדה אחוזה נחלת שדה וכרם. ואלו הן. *מצות פאה. *מצות לקט. *מדת עומר השכחה. *מצות עוללות. *מצות פרט הכרם. והן לעניים. וההפסד דבר מועט. וגם באלה אִמְצָה התורה לבב הכילי. כמו שבארנו למעלה (חלון ג'). והודיעה שבגלל המתנות המעוטות שיעזוב לעניים יברכהו השם ב"ה בכל קניניו. שכן כתוב אצל עומר השכחה (דברים כד, יט) "למען יברכך יי' אלהיך בכל מעשה ידיך". ויצא מן הכלל ללמד על כולם כי יבואו בקל וחומר מעומר השכחה. *מצות מעשר עני בשלישית ובששית. וגם במצוה זו הודיעה התורה לאמיצי לב שבגלל הדבר הזה יתברכו קניניו. שנאמר (שם יד, כט) "למען יברכך יי' אלהיך בכל מעשה ידך אשר תעשה". *מצות הפקר צמחי שנת השמיטה. *לשבות מעבודת הארץ בשנת השמיטה, אין חריש ואין קציר. *מצות שביתת הארץ בשנת היובל. ובעבור שתכבדנה המצווֹת הללו על אנשים חלושי הנפש בעלי הפחד, כי יאמרו אם לא נזרע ולא נקצר מה נאכל? לכן נשמרה התורה במליצותיה וחזקה לבב החלושים, והודיעם שיצוה אתם ברכה להוסיף התבואה לרוב, שכן נאמר (ויקרא כה, כ-כא) "וכי תאמרו מה נאכל וגו' וצויתי את ברכתי לכם בשנה הששית ועשת את התבואה לשלש השנים". *מצות דין בתי ערי חומה. *מצות שוב השדות ביובל. ואין במצוה זו חסרון כיס. כי הקונה לא פרע מעות השדה. רק התבואות כפי מספר השנים עד היובל. כמו שנאמר (כה, טז) "כי מספר תבואות הוא מוכר לך". *מצות בכורים וניתנין לכהן. *מצות תרומה גדולה לתתה לכהן. *מצות חלה לתת לכהן. *ראשית הגז לכהן. *לתת זרוע ולחיים וקיבה. *מצות מעשר ראשון מן התבואות ללוים. והן ממתנות כהנה ולויה, ואינן דומות לשאר המצווֹת שיש בהן חסרון כיס, כמו ההלואות והצדקות והפאה והעוללות וכיוצא. כי המתנות האלו הם חלק שבט לוי ומשלהן הם לוקחין, כי ארץ כנען מורשה לכל זרע יעקב. והם י"ב שבטים. ולקחו כולם אחוזה בארץ, זולתי שבט לוי שלא נתנה להם חלק בארץ. כמו שנאמר (דברים יח א-ב) "לא יהיה לכהנים הלוים כל שבט לוי חלק ונחלה עם ישראל וגו' ונחלה לא יהיה לו בקרב אחיו". ונאמר (במדבר יח, כ) "בארצם לא תנחל וחלק לא יהיה לך בתוכם". ונתן השם להם תמורת זה, התרומות והמעשות וכיוצא מן המתנות המפורשות בתורה. ואם תסתכל תראה איך המתנות האלו נערכות עם החלק שהיו ראויין לקחת בארץ כשאר השבטים, לא פחות ולא יותר. ולא באתי הנה לכתוב טעמי תורה ומצוה, רק מה שצריך לעניננו. אבל ארמוז לך שאם היו נוחלין בארץ, היה מגיע לחלקם חלק מי"ב בארץ. וכנגד זה נתן להם הָעִשׂוּר מכל התבואות. וזה עודף על חלק השנים עשר. אמנם הסר שבט לוי מן הַמְעַשְׂרִים, והסר תרומת מעשר שחייבין בני לוי להפריש ממעשרותיהם לתתו לכהן. והוא מעשר מן המעשר. אז צא לחשבון ותמצא כי ישרים דרכי יי'.²כי בסופו של ענין הלויים מקבלים בערך חלק א' מן י"ב *מצות מעשר בהמה. *מצות וידוי מעשר. *מצות מקרא בכורים. *מצות מחצית השקל בכל שנה בין דל בין עשיר. והיא מתנה מעוטה, ומהן יתנו התמידין והמוספין ושאר קרבנות הצבור שהן לכפר על כל ישראל. *שמיטת כספים בשביעית. וכבר בארנו למעלה, כי ענין המצוה הזאת תכבד על נפש הכילי. ויאמר איך אלוה ממוני לזה, ומחר יבוא השמיטה ואפסיד הממון? ומפני כן נשמרה התורה במליצתה ואמר (דברים טו, ט-י) "השמר לך פן יהיה דבר עם לבבך בליעל לאמר קרבה שנת השבע שנת השמיטה ורעה עינך באחיך וגו' נתן תתן לו וגו' כי בגלל הדבר הזה יברכך יי' אלהיך", כמבואר למעלה. *מצות מעשר שני והוא לבעלים, ונאכל הוא או ממונו בירושלים, ואין בזה חסרון כיס רק שיאכלנו בירושלים. והירא את ה' ישמח לעשות כן. כי יאכל לחמו בעיר הקדש כלילת היופי משוש לכל הארץ. וכבואו שמה יראה קבוץ הנבחר מן הכהנים והלוים והשופטים החסידים הקדושים והנביאים. ומהם ישמע דברי חכמה ובינה המשמחים הלבבות. וישאל על ספקותיו שהיו לו כל השנה בביתו ובעירו, והם יגידו לו משפט דרך החיים ועבודת השם לטוב לו כל הימים. ועל זה אמרה תורה (דברים יד, כג) "למען תלמד ליראה את יי' אלהיך כל הימים". כלומר כבואך שמה תלמד ליראה את ה' כל הימים, כי כן תעשה שנה בשנה. *מצות שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך וגו'. וגם במצוה זו אין בה חסרון כיס, זולתי המתנה המעוטה שיביא עמו לקרבן, כמבואר בתורה ובתלמוד חגיגה (דף ב, א). אבל יש דאגה אחרת בקיום מצוה זו מה שאיננה בעלותו לירושלים עם מעשר שני שלו. כי העלאת מעשר, אין לו זמן קצוב בשנה. כל אחד יעלנו בזמן שהוא פנוי מעניניו ומעסקיו. והנה מקצתן יעלוהו בשבוע זה ואחרים בזמן אחר. אבל לעלות לרגל ולראות פני ה', זמן אחד קצוב לכל. ובו יעזבו כל ישראל בתיהם ועריהם ויעלו לעיר הקדש. ופן יאמרו רכי הלבב "עתה יבואו אויבינו והעמים אשר סביבותינו ויקחו ארצנו מידינו לבטח. כי אין איש בביתו לעמוד כנגדם". ולכן נשמרה התורה במליצתה והודיעה (שמות לד, כד) "כי אוריש גוים מפניך, והרחבתי את גבולך ולא יחמוד איש את ארצך בעלותך לראות את פני יי' אלהיך שלש פעמים בשנה". כלומר אתה תנחל ארץ אויביך, ותרחיב גבולך. והנה יש לך אויבים המבקשים להנקם ממך. ובכל זאת אני מבטיח אותך שבעלותך לירושלים לא יחמוד איש מהם את ארצך, ולא יבואו עליך למלחמה בעת ההיא. וכבר אמרתי שדברה התורה עם המאמינים בו ובתורתו. *מצות לקדש בכורי בהמה והם לכהן, ומתנות כהונה שדברנו מהם למעלה. *מצות פדיון פטר חמור בשה ולתתו לכהן. וגם זה ממתנות כהונה. *מצות "ואם לא תפדה וערפתו". *מצות יראת מקדש. *מצות קרבן פסח. *מצות חגיגת הרגל. *מצות אכילת הפסח בליל טו בניסן. *מצות מעשר בהמה, האֵמוּרִין למזבח, והבשר נאכל לבעלים כמו מעשר שני, ומטעם האמור. *להביא כל הקרבנות לבית הבחירה, פסח וחגיגה ומעשר ושאר קרבנות חובה ונדבה. *לפדות קדשים שיש בהם מום. *להטפל גם בקדשי חוץ לארץ ולהביאם לבית הבחירה. *מצות "תמים יהיה לרצון". *מצות "שבעת ימים יהיה עם אמו ומיום השמיני והלאה ירצה לקרבן". כל אלו אין בהם צער ומעמס. ואינן מנגדות לכחות הנפשיות ולדרכי המדע הנטועים בה. ואין בהם חסרון כיס זולתי דבר מועט מאד. *מצות נטע רבעי שתהיינה פירות האילן שלש שנים ערלים ובשנה הרביעית קדש הלולים, כדין מעשר שני שיאכלנו בירושלים ובחלק הלא תעשה נדבר עליו. *מצות מניית מלך ואין זה ביד העם, אבל שתהא אימתו עלינו לשמוע אליו. והיא מצוה מדעית. כי צריך איש שיגדור בעד פרצת הזדון כמו שבארנו (חדר ז' חלון ז'). ושנינו (אבות, ג) "הוי מתפלל בשלומה של מלכות, שאלמלא מוראה איש את רעהו חיים בלעו". *מצות לשמוע לבית דין הגדול. ועיקר המצוה על שופטי ישראל שבכל עיר ועיר. וגם מצוה זו ראויה למנותה בכלל המצווֹת הנוהגים בזמן הזה. וכדרך שבארנו אצל מצות "אליו תשמעון" הנאמר אצל הנביא. כי אנו חייבין לקיים התקנות והגזרות שגזרו בית דין הגדול על ישראל בכל דור ודור. וכן הקבלה ופירוש המצווֹת שמסרו לנו באמונה. *מצות הַקְהֵל במוצאי שמיטה ביום שני של סוכות, לקראות באזניהם קצת פרשיות ממשנה התורה. וכן ראויה להמנות בכלל המצווֹת המחויבות למלך ישראל. כי עליו מוטל לקרוא באזניהם וללמדם ליראה את ה' אלוהיהם. וכלל המצווֹת שהתבארו בחלון זה, הם ארבעים ואחד. ותבין שאין אחד מהם המנגדת לדעת האדם, או שיש בה טרח ועמל שאין בכח אחד מן החלושים מבני אדם לעשותם, או המנגדות לבעל אחת מן הכחות המתגברות על הלב, ולא חסרון כיס הרבה. אבל כולם נעימים ויקרים. והירא את ה' ומאמין במצותיו רק כדרך בני אדם מן ההמון שאינן בעלי השכל והבינה הגדולה, ישמח במעשה המצווֹת האלו. ודע כי יש מחלוקת בין הרבנים הקדמונים במקצת המצווֹת האלו שמנינו בחלון זה. ודעתם שהן נוהגין גם בזמן הזה בארץ ישראל. כמו לקט שכחה ופאה ומעשרות. אבל לא באתי בספר זה להורות הלכות. רק לפרש מליצות התורה והנביאים. וסמכתי על דברי הרב הגדול רמב"ם זצ"ל. וכפי סברתו חלקתי מחלקת המצווֹת האלו:

כתוב (שמות יג) קדש לי כל בכור וכתוב (שמות יג) על כן אני זובח ודבר השבת (שמות כ) כי ששת ימים וככה שנת השמיטה ושביתת העבד (דברים טז) למען תזכור. וככה מצות ומרורים והמועדים שלשה באביב השעורים ובכורי חטים והאסיף להודות לפני השם יתברך. וכתיב (דברים טז) איש כמתנת ידו כברכת ה' א-להיך אשר נתן לך תן לו משלו כדרך (דברי הימים א כט) כי ממך הכל ומידך נתנו לך. וצוה (שמות כג) לא ישבו בארצך והטעם פן יחטיאו אותך לי. וכתיב במקום אחר (דברים כ) לא תחיה כל נשמה למען אשר לא ילמדו אתכם וככה להתחתן בגוים ולקח מבנותיו והטעם (שמות לד) והזנו את בניך וכן כי יסיר את בנך מאחרי ואמר בשבת (שמות כג) למען ינוח שורך וחמורך שתחרוש בהם. וטעם (בראשית ט) שופך דם האדם באדם דמו ישפך כי בצלם א-להים ברא את האדם. (דברים כד) ולא יחבול רחיים ורכב כי נפש הוא חובל. והזכיר טעם (ויקרא כד) וזרע אין לה בעבור שתשוב אל בית אביה כנעוריה. ובחג הסוכות +(ויקרא כג) למען ידעו דורותיכם. וטעם (ויקרא כה) לא תמכר לצמיתות כי לי כל הארץ. וככה (ויקרא כה) כי לי בני ישראל עבדים טעם (שמות כה) לא ימכרו ממכרת עבד. וצוה להריע בחצוצרות על העולה להיות לזכרון כהריעם במלחמה כמו (תהלים ס) עלי פלשת אתרועע. והציצית (במדבר טו) למען תזכרו בראותו בכל רגע וככה וקשרתם וכתבתם. והזכיר על (במדבר כה) צרור את המדינים שני טעמים האחד דבר פעור והשני שמחשבתם לעשות לכם עוד רע בעבור הריגת בת נשיאם. וטעם (דברים כג) לא תתעב אדומי כי אחיך הוא ולא תתעב מצרי כי גר היית בארצו וטעם עמוני ומואבי שלא קדמו ולא זכרו האחוה הקדמונית ועוד ששכר בלעם להרע לך. והזכיר טעם (דברים יז) לא ירבה לו נשים וסוסים והזכיר (דברים יז) ולא יסור לבבו ולא ישיב את העם מצרימה. וטעם להבעל הנשים למטה אבותיהן (דברים לו) למען ירשו בני ישראל איש נחלת אבותיו וטעם (דברים ו) מה העדות והחקים עבדים היינו ויוציאנו ואנחנו חייבים לשמוע בקולו שעשה לנו הטובה הזאת ועוד (ברים ו) וצדקה תהיה לנו. וטעם השמיטה (שמות כג) ואכלו אביוני עמך. וטעם (שמות י) על כן לא היה ללוי חלק ונחלה כי הוא עובד ה' הנכבד וטעם (שמות יח) ראשית דגנך כי טוב הוא ממך ובו בחר ה' להתפלל בעדך וזהו ולברך בשמו כמו (ויקרא כב) וישא אהרן את ידיו. וטעם (דברים יט) שלש ערים פן ירדוף גואל הדם ולא ישפך דם נקי וטעם ההריגה והנשארים (דברים יז) ישמעו וייראו ולא יוסיפו לעשות עוד וטעם (דברים כ) לא תשחית את עצה כי האדם עץ השדה. וטעם מעקה (שמות כב) ולא תשים דמים בביתך (דברים כב) ופן תקדש המלאה הזרע טעם כלאים כי הכל ישוב קדש כאשר פירש ר' מנחם ספרדי וטעם להמית (דברים כב) את הנערה אשר לא צעקה בעיר והנה ברצונה היה וחוץ לעיר (דברים כב) כאשר יקום איש על רעהו במקום אין רואהו. וטעם עבוט (דברים טו) וקרא עליך אל ה'. (דברים י) ואהבתם את הגר כי גרים הייתם. וטעם משפט גר יתום ואלמנה ולחבול בגדה (דברים טו) וזכרת כי עבד היית על כן אנכי מצוך וככה (דברים כד) לא תשוב לקחתו כי תבצור וזכרת על כן אנכי מצוך ולמד השירה להם שתהיה בהם לעד. ואסר הדם והטעם (דברים יב) ולא תאכל הנפש עם הבשר וצוה להיותו קרב על המזבח להיות נפש תחת נפש כי הדם הוא בנפש יכפר וצוה להביא כל זבח אל אהל מועד והטעם שלא יזבחו על פני השדה כמנהגם במצרים לזבוח לשעירים ולתת מן הדם על המשקוף ועל שתי המזוזות הטעם מפורש (שמות יב) ולא יתן המשחית וכבר הזכיר זה מרע"ה בתחלת ביאתו לדבר אל פרעה פירש טעם למה נזבח (שמות ה) פן יפגענו בדבר או בחרב. גם זה הסוד מבואר היטב בדברי יחזקיהו והמשכיל יבין: