דברים כו:ח מחשבת ישראל: באר הגולה וגבורות השם

ואמר וההרים על הרוח (חגיגה יב:). כי עדיין אין מדריגת החכמים הגדולים שיש להם דביקות לגמרי בו יתברך. ואמר שההרים עומדים על הרוח, הוא מדרגת רוח הקודש, ובמדרגה זאת יותר יש דביקות אל השם יתברך. ומעתה שאמר (שם) 'אוי להם לבריות שרואות ואינם יודעים' שבח התורה כל כך, שאילו ידעו* שבח התורה והמצות, היו יותר רודפים אחר התורה והמצות, שהרי העמודים עומדים על המים, והמים על ההרים. ואמר (שם) והרוח על סערה. הוא הנבואה לגמרי, כי הרוח מדרגה למטה מן מדריגת הנבואה. ונקרא מדריגת רוח הקודש 'רוח' בלבד, מפני שאין בא* רוח הקודש כל כך בחזקה. אבל הנבואה היתה באה בכח על הנביא, ולפיכך נאמר (יחזקאל לז, א) "היתה עלי יד ה'", (מ"א, יח, מו) "ויד ה' היתה אל אליהו". לכך לא היה יכול הנביא לעמוד כאשר היתה באה עליו הנבואה. ואמר רוח סערה תלויה בזרוע של הקב"ה (חגיגה יב:). כי מפני שהנבואה באה בכח, כדכתיב (מ"א יח, מו) "ויד ה'", ולפיכך אמר 'ורוח סערה', אשר זה מורה על כח הנבואה, אמר שהיא תלויה בזרוע. דהיינו שיש לנביא דביקות בעצם כחו של הקב"ה, שהוא נקרא 'זרוע', כדכתיב (דברים כו, ח) "ויוציאנו ה' ביד חזקה ובזרוע נטויה", וזה נמצא בכל מקום. ודבר זה הוא הדביקות הגמור.

מצוות מצה ואיסור חמץ, בין בזמן שבית המקדש קיים, ובין שלא בזמן שבית המקדש קיים הוא מן התורה, שנאמר (שמות יב, יח) "בערב תאכלו מצות", (דברים טז, ג) "לא תאכל עליו חמץ". והכתוב נתן טעם באכילת מצה (שם) "כי בחפזון יצאת וגו'". ועוד כתיב (שמות יג, ג) "זכור את היום אשר יצאתם ממצרים כי בחוזק יד הוציא אתכם מזה ולא יאכל* חמץ", מוכח כי טעם איסור חמץ בשביל שהוציא אותם בחוזק. וזה כי המהירות מורה על חוזק, שכל דבר שהוא במהירות הוא על ידי שפועל בחוזק. והשם יתברך היה מוציא אותם בידו החזקה ובזרוע הנטויה (דברים כו, ח), כי להוציא מן שעבוד ומרשות אחר צריך חוזק. ולפי חוזק הפעולה שהיה מוציא אותם הקב"ה, היה הכל בחפזון. ולפיכך צוה על המצה, שהיא נעשה במהירות, ואין בה עכוב זמן, מורה על פועל שהוא פועל בחוזק, ויכול לגאול בחוזק. ולפיכך המצה מורה על הגאולה, שהיא בחוזק. ואסר* חמץ [שנעשה] בעכוב זמן, וכל שנעשה בעכוב זמן אין בו חוזק, וזהו הפך כח הגאולה, שהיא בחוזק.

ועוד מעיקרא לאו קושיא הוא, כי בה' מכות הראשונות לא החזיק הקב"ה את לבו, אלא נאמר בכל פעם שמעצמו היה חזק לבו, ובה' מכות אחרונות החזיק הקב"ה את לבו. והטעם כי אלו עשר מכות שהביא הקב"ה על המצרים, ה' בתחתונים בארץ, וה' בעליונים בשמים, ודבר זה נתבאר לקמן אצל (דברים כו, ח) "ביד חזקה ובזרוע נטויה". ובה' מכות ראשונות כאשר היו המכות בתחתונים, והאדם הוא ראש התחתונים עד שהוא מן העליונים גם כן. ולכך לא היו המכות גוברים עליו יותר מאשר היה כחו של אדם, לכך פרעה החזיק את לבו מעצמו. וכאשר התחיל לבא המכות האחרונות, שהם מעליונים, דבר שהוא יותר מן כחו של אדם, ובודאי היה משלח את ישראל, לא בשביל שהוא חוזר בתשובה, רק שהמכות כל כך קשות עליו. והקב"ה רוצה שלא יהיה האדם מוכרח במעשיו על ידי מכות, לכך הקב"ה החזיק את לבו נגד זה שהיו המכות באות עליו להכריח שישלח ישראל, כנגד זה החזיק את לבו להכריח אותו שלא ישלח, והיה מכריע אותו לצד אחר. ולפיכך יפה ויפה הוא שהקשה לבבו כנגד המכות שיהיו מכריעות אותו לשלוח, ועכשיו המשקל שוה.