דברים כז:ה מחשבת ישראל: מורה נבוכים

וּבָנִ֤יתָ שָּׁם֙ מִזְבֵּ֔חַ לַיהוָ֖ה אֱלֹהֶ֑יךָ מִזְבַּ֣ח אֲבָנִ֔ים לֹא־תָנִ֥יף עֲלֵיהֶ֖ם בַּרְזֶֽל׃

מורה נבוכים

אבל האזהרה מהיות אבני ה׳מזבח׳ גזית כבר ידעת הסיבה שנתנו בה באמרם ״אינו דין שיונף המקצר על המאריך״ – וזה טוב על צד ה׳דרשות׳ כמו שזכרנו. והסיבה בו מבוארת – וזה ש׳עובדי עבודה זרה׳ היו בונים מזבחותיהם באבני גזית והזהיר מהדמות בהם, ושיהיה ה׳מזבח׳ מאדמה – לברוח מהדמות בהם – אמר ״מזבח אדמה תעשה לי״; ואם אי אפשר לעשותו מבלתי אבנים יהיו בצורתם הטבעית לא יחצבו. כמו שהזהיר מ׳אבן משכית׳ ומנטוע כל עץ ׳אצל המזבח׳ – והכונה כולה אחת, והיא שלא נעבוד האלוה כדמות עבודותם החלוקות אשר היו עושים אותם לנעבדיהם. ועל זה הענין הזהיר בכלל ואמר: ״איכה יעבדו הגוים האלה את אלהיהם ואעשה כן גם אני״ – רצוני לומר: שלא יעשו כן לאלוה לסיבה אשר אמר ״כי כל תועבת יי אשר שנא עשו לאלהיהם וגו׳״.
שאל רבBookmarkShareCopy