דברים כח:ט מחשבת ישראל: גן נעול

החדר השמיני ובו יו"ד חלונות יבאר כי בינת האדם תלאה לדעת סוד ההנהגה העליונה. אין שנוי רצון אצלו ית'. ארחות החכמה ישתנו נוכח דרכי המקבלים. מדרך החכמה שהעליונים הם צורות טהורות לא ישתנו לעד. ושצבאות השמים קבועים ועומדים על דרך אחד לעולם. ושהארץ וצאצאיה משתנים תמיד. הבדל בין זרע יעקב לכל העמים בענין ההנהגה וכן בשכר ובפרעון. הבדל מצב נפש המלך והשופטים העליונים, ממצב שאר הנפשות. יפרש פרשת (במדבר טו, ל) "והנפש אשר תעשה ביד רמה" וגו' שהיא פרשה סתומה בתורה. הבדל מצב נפשות הכהנים והלוים משאר הנפשות. מצב הנפש הכהן הגדול. הבדיל השם ב"ה בין האנשים והנשים ובין הגדולים והקטנים. כל חקי התורה נערכו במשקל ישר, לא יכבדו על נפש מן הנפשות:
דע כי סוד דרכי ה' והנהגתו את עולמו אינן נודעים לדעת האדם ולבינתו. ואין הרצון¹יש כאן קוצר לשון ואולי רצונו לומר "לדעת כל הדברים הנעלמים" בזה שטעם אלו הדרכים נעלמים. על דרך משל למה תקנה החכמה העליונה חקים ומשפטים כאלה ולא בחרה בדרכים אחרים? ולברר במופתים שרק הדרכים שבחרה בהן הן דרכי חכמה. והדרכים והחקים הזולתיים הן דרכי סכלות. כי זאת היא סוד החכמה עצמה הנעלמת מעין כל חי. ואינה נודעת בידיעה ברורה נשגב מדרך המופת זולתי ליוצר הכל ית' וכמו שבארנו (בחדר ב' חלון א) ובמקומות רבים מספר זה. ועל זה אמר (איוב כח, כג) "אלהים הבין דרכה" וגו'. אבל מה שאנו מדברים עליו עתה, הוא שגם אם נקבל חקי חכמת השם ב"ה באמונת הלב, ותהיינה אלו החקים קבועים בדעתנו שהן דרכי החכמה, ותאמר אם כן שהיוצר ב"ה נוהג עולמו על פי החקים האלו, וכדרך שצוה בתורה ואמר (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". להודיענו שאלה הדרכים שצוה עליהן בתורתו, הן דרכי השם ב"ה, ועל פיהן נוהג עולמו. וכדרך שפירשו קדמונינו ז"ל (שבת קלג, ב) "מה הוא רחום אף אתה היה רחום" וכו', ויתבארו מקצת דברים אלו בחדר העשירי. אם כן כבר נוכל לעמוד על אופן הנהגתו את בריותיו. אין הדבר כן. שאע"פי שאין ספק שהוא מנהיג עולמו בחכמה, על דרך שיתבאר בחדר זה, אין כח בדעת האדם לעמוד על אופן ההנהגה הזאת. ולפי שאי אפשר לו לעמוד עליו, ידמה לו כאילו ח"ו יש חסרון בהנהגתו ית'. וכמו שבארנו (בחדר ד' חלון ה'). שהנביאים שעמדו בסוד ה' יותר מכל בני האדם, גם הם לא יכלו לעמוד על עיקר דברים הללו. וכמו שאמרו קדמונינו ז"ל (ברכות ז, א), שבקש משה רבינו ע"ה לדעת מפני מה יש צדיק ורע לו, רשע וטוב לו. וכן צעק ירמיה (ירמיה יב, א) "מדוע דרך רשעים צלחה?" וגו'. וחבקוק אמר (חבקוק א, יג) "למה תביט בוגדים תחריש בבלע רשע צדיק ממנו". והמשורר האלהי אמר (תהלים עג, ג) "כי קנאתי בהוללים שלום רשעים אראה". וכל תלונות איוב בצרותיו היו על ענין הזה. וחלק גדול מספר קהלת מדבר מענין זה. אמר (קהלת ח, יד) "יש צדיקים אשר מגיע אליהם כמעשה הרשעים, ויש רשעים שמגיע אליהם כמעשה הצדיקים". והודיע במקומות רבים מִסִפְרוֹ שאף החכם שבחכמים, לא יוכל לדעת תכלית סוד הדברים. והביא עצמו למשל שהיה חכם מכל אדם, ולא יכול להבין, אף כי זולתו מבני אדם. וכמו שתראה בבית השני שיובאו בו רוב דבריו ויתפרשו בענין זה.

(משלי ג, ו) "בכל דרכיך דעהו והוא יישר אורחותיך". פירוש, אולי תאמר אם לא אשען על בינתי, איך אנהג בחכמה באמונת הלב, ובמה אבין פרטי הדברים? כי אם אני נוהג כפי בינתי. היא תורֵני משפט המעשה בכל פרט ופרט כפי דרכה והשגתה. אבל אם אני נוהג נגד דרך בינתי כעִוֵּר הנשען על הפקח, מי יורני משפט המעשה כפי התחלפות העתים והמקבלים? לכן אמר "בכל דרכיך דעהו". ועתה אפרש. דע שיש הבדל בין מלת "דרך" למלת "ארח". מלת "דרך" נופל על המעבר הגדול שבמדינה ההולך מראשה ועד סופה. כמו (במדבר כא, כב) "בדרך המלך נלך". ומלת "ארח" נופל על המעבר הקטן ההולך מן הדרך הגדול, ומוליך אל עיר או כפר או שדה שבמדינה. והנה ארחות רבים מתפשטים מכל דרך ודרך. וההולך בדרך יוכל לנטות ממנו אל אחד הארחות כפי הצריך לו ללכת אל המקום שחפץ להיות שם. כי כל הארחות שבמדינה הולכות עד הדרך הגדולה. אבל הסָר מן הדרך לא יוכל לבוא אל האחרות. וכשיחפץ ללכת אל מחוז ידוע שבמדינה לא ידע אָן ילך. והוא משל נכבד. והנמשל כך הוא. כל המדות הידועות מתוארות במלת "דרכים" כמו (שמות יח, כ) "והודעת להם את הדרך ילכו בה". (דברים כח, ט) "והלכת בדרכיו". והן מַהֲלָכוֹת החכמה. כאילו תאמר "דרך הרחמים". "דרך החכמה". "דרך הקדושה". "דרך הנדיבות". "דרך הכילות". וכמו שאמרו ז"ל (ספרי, פרשת עקב, פסקא מט) על (דברים יא, כב) "'ללכת בכל דרכיו', מה המקום נקרא רחום וחנון, אף אתה הוי רחום וחנון", וכיוצא בזה. וכמו שהדרכים גדולים וסלולים ונודעים לכל, כן המדות הן ידועות לכל בעלי הנפשות. וכשתצוה החכמה העליונה "התנהג ברחמים, התנהג בקדושה". אנו יודעים ומוצאים הדרך הזה בנפשנו. ואולם כמו שיש ארחות רבות מתפשטות מכל דרך ודרך, כן מתפשטים מכל מדה ומדה מנהגים ופרטים רבים, ורובם נעלמים מעיני האדם ומהשגתו. לדוגמא נודע דרך הרחמים שהוא מדרכי החכמה. אבל אם יבין הארחות המתפשטות מדרך הרחמים, לדעת כיצד ינהג בכל דבר ודבר במדה ובמשקל כפי חֻקוֹת החכמה, עד שידע באיזו אופן תתפשט המדה הזאת נגד פלוני, ובאיזו אופן תתפשט נגד פלוני, וכן בכל מדה ומדה. וכמו שבארנו בבית הראשון (חדר ג' חלון ז'). דומה ממש למי שהולך בדרך הגדול וחפץ לנטות ממנה אל כפר או שדה שבמדינה, ומסכל איזו דרך מוליך אל מקום חפצו. והוא באמת ענין קשה מאד, וצריך בינה רחבה מאד להבין בפרטים הללו. וגם היא לא תספיק מבלעדי העזר האלוהי. כי הוא ב"ה מוליך את האדם בדרך הישר, ומישר בינתו להבין בכל דבר הבא לפניו משפט המעשה. על זה הבטיח בפרשה שניה מסֵפר משלי (משלי ב, ט) "אז תבין צדק משפט ומישרים כל מעגל טוב". ובארנוהו למעלה (חדר ט' חלון ג'). ושם מדבר עם איש חכם-לב שזכה בצדקתו וחכמתו לעזר האלוהי ממרומים. ודע כי מלת "דעהו" על תגבורת ציור החכמה בלב שעל זה נופל ג"כ לשון "ידיעה". כמו (שם א, ב) "לדעת חכמה ומוסר". (כד, יד) "כן דעה חכמה לנפשך". ופרשנו כל ענין במקומו, וכמבואר בכלל הכ"ח. ומי שהגיע למעלה זו שנהיתה בו החכמה כדעת קבועה, הוא איש חכם-לב והוא זוכה לרוח אלהים בחכמה ובתבונה ובדעת. ומלת "ישר" בארנו בבית הראשון (חדר ג' חלון ה') והוכחנו שנופל על דרכי הבינה. ועל היסודות הללו אמר שלמה "בכל דרכיך דעהו". כלומר אין לך רק להשען על ה', להתגבר על יצרך. ושתנהג בחכמה ולהרגיל ציורי לבך שתצטיירנה כפי החכמה, ושתהיה החכמה בלבך כמו טבע שני. ואז הוא יישר ארחותיך, כלומר משפט הארחות הנעלמות ממך. דע כי הוא ב"ה יישר בינתך ושכלך. כי יאצל עליך רוח טובה ממרומים ותבין כל הפרטים הנמשָׁלים לארחות המתפשטים מן הדרכים הגדולים. והבן:

הכלל הי"א: והוא נמשך מדברי הכלל היו"ד, והוא שבהיות השם ב"ה לבדו מחוקק חֻקֵי חכמה, אי אפשר שֶׁיִוָדְעוּ לאדם דרכי החכמה זולתי בנבואה, וקצתם יִוָדְעוּ להם בראית עין והבנת הלב. והנודע להם בנבואה הן דברי שתי התורות, התורה שבכתב, והתורה המקובלת פה אל פה למשה בסיני. ומשה רבינו לבדו היה נביא תורה, שקבל דרכי החכמה בנבואה, ולא קם ולא יקום עוד כמוהו איש, יקבל חֻקֵי החכמה והתורה בנבואה. ועל זה נאמר (דברים לד, י) "ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו יי' פנים אל פנים". וסוד פנים אל פנים, על קבלתו החכמה מפי השם ב"ה בנבואה, ונבדל בזה מכל הנביאים זולתו. ולכן הודעת "ולא קם נביא עוד כמשה" הוא עיקר מעיקרי התורה, כי אם לא יהיה הדבר כן, מחר יעמוד נביא אחר ויאמר שקבל בנבואה חקים ומשפטים מן השם ב"ה הסותרים לדברי משה, או נוספים על דבריו, ולמי מהם נאמין? אבל השם ב"ה גלה לנו בתורתו, כי רק במשה דבר ה' חקים ותורות בנבואה, ולא בנביאים אחרים. ועל זה שנוי במסכת אבות (פרק א): "משה קבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ויהושע לזקנים וזקנים לנביאים". לא לחנם הזכיר הזקנים, אע"פ שמימות משה ואילך עד יום גלות הארץ היו נביאים בישראל, והיה לו לומר ויהושע לנביאים. אבל הזכיר זקנים ללמדנו שהחכמה נקנית בקבלה חכם מפי חכם, ולא בנבואה. ולכן הוצרכו הנביאים לקבל מפי זקנים. וכבר בארנו זה בבית הראשון (חדר ה' חלון ה'). והנה דברי שתי התורות הן הן החכמה הגמורה, כי חֻקוֹתיהן משפטיהן ומצותיהן מתפשטים על כלל הדרכים והמנהגים,²כל מקום בספרי רבינו מלת "מנהגים" הם "אופני התנהגות", כולל מה שנקבע ע"י חז"ל הן בפעולות הגויה, כמו המאכלים והמשקים והבעילות והנגיעות והדבורים, בתים שדות וכרמים ויתר הקנינים; הן במדות הנפש כמו הרחמים והחנינה והנדיבות והאהבה והשנאה והענוה וכיוצא; הן בדעות, וכמו שבארנו ברחבה (חדר ו' חלון א'). ויש בכל אחד דבר והפך-הדבר, והנה אין קץ לתורה ולחכמה, כי פרטיהן ופרטי פרטיהן לא יכילום ספרים ומגלות, כי היא כוללת כל מה שהפה יכול לדבר והלב לחשוב, והחלק הגדול מדרכי החכמה שלא באו מפורשים בתורה, נכללים במאמר סתום "והלכת בדרכיו" (דברים כח, ט) וכמו שהארכנו בזה (חדר יו"ד חלונות ו-י). וכן כוללת כל משפטי המלכים והשרים והנגידים, ומשפטי המלחמות, ושאר הדרכים המופלאים, הנשגבים משאר דרכי התורה המפורשים שנצטוו עליהן הקהל כולו, וכמו שבארנו ג"כ (חדר ח' חלון ו'). ובעבור שאין דרכי החכמה יכולין לְהִוָדַע לאדם מדעתו משכלו ומבינתו, גם לא יִוָדְעוּ לו בנבואה. לכן אי אפשר שיחכם האדם, זולתי אם יראה מנהגי החכמים שקבלו חֻקֵי החכמה, או ישמע מפיהם חֻקֵי חכמה, או ילמד חֻקֵי החכמה מספר תורת ה', ומה שרואה שומע או לומד יצייר בנפשו פנימה, וינהג כן בדרכיו, וכדרך שבארנו בכלל הששי. ומה שאמרנו שקצתם יִוָדְעוּ לבני אדם בראיית עין ובהבנת הלב, הכונה על קצת הדרכים, שבעל הנפש היקרה המתבוננת בדרכי ההנהגה העליונה שבה מנהיג השם ב"ה את עולמו, יוכל להכיר ולהבין במקצת הענינים מה הן דרכי החכמה. על דרך משל נטוע בנפש כח הרחמים וכח החנינה, ולעומת זה נטוע כח האכזריות וכח הגאוה. ואם יאמר הכסיל והרשע כי דרך האכזריות ודרך הגאוה "חכמה", יבין המבין כי תהפוכות בפיו, בעבור שעיניו רואות את מעשה השם ב"ה בעולמו, כולם מלאים חסד ורחמים, משביע לכל חי רצון, מוריד גשמים וטללים בעתם, ומצמיח הצמחים להחיות בהם נפש כל חי, ובענותו הגדולה משגיח ממכון שבתו על כל יושבי הארץ. וכיוצא בענינים אלו אלפים ורבבות דברי תבונות, שמהן יבין המסתכל בעין הלב מה הן דרכי החכמה, ומה הן דרכי סּכלות ורֶשע. וגם אם לא נתנה תורה לבני אדם, היו רבים מדרכי החכמה נודעים ליחידי סגולה מבני אדם, המטהרים והמקדשים נפשותיהם להשכיל ולהבין בדרכי ה'. וממין זה היו חכמי הגוים הצדיקים, כמו איוב ורֵעָיו, שהיו חכמים מקיימי שבע מצות בני נח, ונוהגים בדרכי החכמה שנודעו להם בבינתם ובחקירותיהם ובנסיונותיהם. אבל רוב דרכי החכמה ותורת האיש שישראלי כלליהן ופרטיהן, לא היה אפשר לבינת הנבון לעמוד עליהן ולדעתם בשום פנים, והיו צריכים להודע ולהתפרסם מאדון החכמה כלה ית' שמו לעד, ונתפרסמו על ידי אדון הנביאים משה רבינו ע"ה, ונשתלשה התורה שבכתב ושבע"פ מדור לדור באמונה, ולא תשכח מזרעֵנו לעד, וכמו שבארנו (חדר ז' חלון י').