דברים כח:יב מחשבת ישראל: עקידת יצחק, תורת העולה, מורה נבוכים וגבורות השם

^*תוכן דברי הרב ז"ל הוא. כי לדעת כל החכמים יתחייב מדבר פשוט רק דבר פשוט. [ועל היות הנמצאים הרבים השונים והמתחלפים בערכם ומעלתם כולם מסובבים מהי"ת, שהוא העצם הפשוט והנכבד בתכלית הפשיטות והכבוד (עיין למעל' דף י"ח ע"א וע"ב ובביאורי שם) כי שם נתבאר איך נהי' הדבר הזה, ומלבד זה לא נוכל ג"כ לתמוה על דברי הרב ז"ל פה אחרי שהבריא' כולה היא דבר נסיי ומנפלאות הבורא, ופה ידבר הרב ז"ל רק מדרך הטבע הנהוג.] כמו שהמורכב מדברים פשוטים שונים יסובבו הרבה דברים כמספר הפשוטים שהורכב מהם, ד"מ אלו הית' לאש רק איכות החום לבדה הי' ביכלתו רק לחמם הגופים הנגשים הקרובים אליו, אבל בהיות לו גם איכות היובש, מחמם ומייבש הדברים הקרים והלחים הקרובים אליו, וע"כ אמרו חז"ל ג"כ, כי המטר שהוא דבר טבעי פשוט, יוכל לבא בזכות יחיד אבל הפרנס' אשר מצד חומרה כוללת כל מאכל אשר יאכלו בני אדם להחיות נפשם ומצד סבתה כוללת אופנים שונים אשר על ידם יביאו בני אדם טרף לביתם, הוא בזכות רבים כי לפי התחלפות צדקם ותום דרכם המעט הוא אם רב יתפרנסו זה בכה וזה בכה, זה על נקלה ובשור אבוס, וזה בזעת אפו ובפת חרבה, גם נודע כי מדבר נכבד יסובב ענין נכבד, כמו שמדבר פחות הערך יסוב ג"כ רק ענין פחות הערך, ונמשך מזה שהאדם המורכב מגוף ונשמה יחויבו ממנו גם כן לקנין שלמותו פעולות גופניות והשגות שכליות, אשר על שתי אלה רמזו דברי בני ישראל באמרם כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. וההשגות השכליות האלה, והמדות הטובות אשר אתן בחוברת הם יותר מעילות ונכבדות מהפעולות הגופניות וזה מג' סיבות, הא' בעבור היותן מסובבות מהשכל שהוא חלק האדם היותר נכבד, תחת כי הפעולות נעשות רק באיברי הגוף שהוא פחות הערך נגד השכל, והב' בעבור שהשגות השכל הנכונות והמדות המשובחות מסבבות, כי הפעולות הנמשכות והמסובבות מהן תהיינה גם כן טובות ומשובחות, ומי שמאציל מכבודו ומעלתו לזולתו, הלא נכבד הוא ממנו, והג' כי בהיות ההשגות והמדות האלה סיבה לפעולות הלא הסיבה קודמת תמיד במעלה אל המסובב. אפס מצד אחר נוכל לומר בהיפך שמג' סיבות נכבדות הפעולות מההשגות והמדות הנפשיות, הא' יען כי הן רק קנין נפשיי שהוא בכח, ומה שהוא בכח נגרע ערכו ממה שהיא בפועל, הב' אחרי שהפעולות הטובות הן התכלית להשגות והמדות הנכוחות, הלא לדעת החוקר, כל מה שהוא תכלית לזולתו יקר הוא ממנו, והג' כי גם ההשגות הנכוחות והתכונות הנפשות היקרות תולדנה באדם רק ע"י מעשיו ופעולותיו, כי אלו ישאר האדם בלי לימוד הרגל ומעשה טוב הלא יהי' גם משחת המדות וחסר התכונות וההשגות היקרות עד שבצד מה נוכל לומר לפי דעת החוקר שהפעולות הטובות הן סיבה לעצמן, אף שמתנגד זה אל השכל בהשקפ' ראשונה שיהי' דבר מה סיבה לעצמו, כי הפעולות הטובות אשר יעשה אותן האדם בתחיל' מישרות ומתקנות מדותיו ותכונות נפשו עד שיוסיף עוד לעשות פעולות טובות כאלה, ע"ד מאחז"ל "שכר מצוה מצוה" תחת כי המונע מעשות טוב יישחתו מדותיו הנפשיות עד שיקשה עליו אח"כ לעשות עוד טוב, ויהי' כמעט מוכרח לחדול ממנו, וע"ז אחז"ל "ושכר עבירה עביר'", וכעין זה הוא גם בבחינת הגוף, כי החולה ד"מ כשירפא בתחיל' בהיותו עוד חלש לא יוכל עוד לעכל מזונו כראוי, ורק לאט לאט כאשר יוסיף לקחת יום יום מעט מזון למאכלו יתחזק גופו עד שיוכל אח"כ לאכול ולעכל יותר הרבה, תחת כי הבריא המרגיל עצמו להתהנות תמיד יותר מהראוי והמצווה לנו, יחלש גופו עד שלא יוכל אח"כ לעכל גם מזונו המעט אשר יקח הנה לפנינו, כי לקיחת המזון סיבה ללקיחת המזון בעצמ' כמו שמניעת האכיל' היא סיבה להכרח מניעת האכיל', וכמו כן תהי' גם עשיית המצות סיבה לעשייתן בעצמן ד"מ שמירת וכיבוד שבת אחד הוא סיבה לשמירת וכיבוד השבתות האחרים, כמו שבהיפך מניעת וכיבוד שבת זה סיבה למניעת שמירת וכיבוד האחרים, אשר עכ"ז רומז גם מאחז"ל (שבת קי"ח) "שני מלאכים" וכו' וכן הבאת המעשר ושאר המתנות, סיבה לברכת ה' אשר תעשיר בעליהן, עד שיוכלו להביא עוד יותר מעשר מתבואותוהם, כמאה"כ (מלאכי ג׳:י׳) "הביאו את כל המעשר וכו' והריקותי לכם ברכה וכו', ואחז"ל בת קול מברכת "הבאת ביכורים שנה זו תביאם לשנה אחרת" וכמו כן אמר התנא (אבות פ"ג) שהקמח, ר"ל אכילת הלחם העשוי מקמח סיבה פועלת לתורה, כי המחליש גופו יותר מדי ע"י מניעת האכיל' לא יוכל לעשוק בתורה, ובהופך גם התורה סיבה תכליתית להקמח, ר"ל כי המזון נתן לאדם לאכל' רק למען יתחזק גופו ללמוד ולעשות את כל הכתוב בה ובזה נבין כי תחילה אמרו אבותינו כל אשר דבר ה' נעשה, כי המעשה השלם הנעש' כראוי בכונה מיוחדת הוא באמת העיקר והתכלית לכל ההשגות הנכוחות והמדות הנפשיות היקרות ואחר כך אמרו פעם אחת "נעשה ונשמע" ופעם אחר "ושמענו ועשינו" להורות כי מצד אחד יביא ההרגל במעשה הטוב לקנין שלמות ההשגה והמדות, ומצד אחר יביאו ההשגות והמדות הנכוחות למעש' הטוב והישר. הנה מכל האמור עד הנה ראינו, כי מצד אחד יהי' העיון, ר"ל קנין ההשגות והמדות הנכונות קודם למעש' הטוב, ומצד אחר יהיה בהיפך המעש' קודם לעיון, ולהסכים יחד ב' משפטים אלה הנראים כסותרים זה את זה יאמר הרב ז"ל, כי ידוע, כי כל דבר יוכל להבחן מב' בחינות האחד בבחינת עצמה, והב' בבחינת נושאה, ר"ל בבחינת כל איש פרטי אשר לו הדבר ההוא לקנין. והנה בבחינת העצם מעלת העיון והמדה הנפשיית גדולה מהמעש', יען שהם שכליים ורוחניים וקודמים גם בזמן אל המעש', כי גם לפני ברוא אלקים אדם על הארץ שהוא בעל המעש' הטוב, היו כבר ציורי האמת והטוב, נמצאים בעצמם בכבודם ומעלתם ברעיון אלקי הי"ת, מלבד שהם ג"כ הסיבה הראשונה המביאה את האדם לידי מעשה, כי הוא עיר פרא יולד, ורק ע"י הלימוד ותכונות נפשו הטובה המוטבעת בקרבו, מעט מעט יחל לעשות הטוב. אפס בבחינת האדם הנושא, והקונה אותם המעש' גדול במעלתו בעבור שהוא מחזק ומרגיל את האדם בעיוניו הנכונים ובמידותיו הטובות, עד שתהיינה אלה לו לקנין תמידי ובלתי עובר, וע"פ זה באר הרב ז"ל גם מאחז"ל שהחל בו, כי ר"ע חשב שהתלמוד, ר"ל העיון השכלי עיקר, ור' טרפון הוכיח שהמעשה הטוב שהוא התכלית עיקר, ואח"כ הסכימו כולם שבבחינה זאת גדול עכ"פ התלמוד בעבור שמביא לידי מעשה, ר"ל בעבור שהמעש' הטוב אינו שלם אם אינו נעשה בקדימת העיון והחכמ' הנכונה כ"א במקר' והזדמנות. הקדמה מבוארת היא אצל החכמים והביאה הרב המורה פרק כ"ב ח"ב. כי הדבר הפשוט יתחייב בעצמו על הדרך הטבעי דבר פשוט נח יהיה או פועל. והדבר המורכב יתחייב ממנו דברים כמשפע אשר בו מן הפשוטים. והמשל שאם היה האש פשוט בלתי נמצא בו כי אם איכות החום הנה לא יחוייב ממנו רק פועל החום. אמנם כשנמצא מורכב משתי איכיות והם החום והיובש חייבו ממנו שתי הפעולות שהם שיחם בחומו וייבש ביובשו. והקש על זה בכל המורכבים. והתפלספות הזה כבר נמצא לחכמינו ז"ל כשאמרו (מכלתא בשלח פ"ו) שכל מכה ומכה שהביא הקב"ה על המצריים במצרים היתה של ארבע או חמש מכות. כי הם חשבו הכחות הנמצאות מהמכה כמספר הפשוטים הנמצאים במורכב אלא שרבי עקיבא חשב הצורה ההווה מחבורם יחד לענין חמישי כמו שביארנו בפ' השירה שער מ': גם נמצא להם זה מבואר בעניני ההשגחה האלהית בדבר מהדברים או בדברים רבים הכל כפי הכח הפרטי או רוב הכחות הנמצאות במושגחים אמרו במס' (תענית דף ט'.) אמר רבי יוחנן מטר בשביל יחיד פרנסה בשביל רבים מטר בשביל יחיד דכתיב (דברים כ״ח:י״ב) יפתח י"י לך את אוצרו הטוב את השמים לתת מטר ארצך פרנסה בשביל רבים דכתיב (שמות ט״ז:ד׳) הנני ממטיר לכם לחם וגו'. ומבואר הוא כי מפני שהמטר הוא דבר אחד כבר איפשר שיתהווה בזכות איש אחד. אמנם הפרנסה שהיא כוללת הדברים אשר יחיה האדם עליהם כמו שהי' נמצא במן הנה נמצא בשביל רבים המתחלפים בזכיותיהם והענין מבואר. וכאשר היה זה כן היה האדם מבואר ההרכבה מהכח החמרי שממנו הוא יסוד הגוף ובנינו ומהכח השכלי אשר הוא עצם לצורתו ומהותו. הנה אם כן יחוייב שימשכו ממנו שני מיני פעולות האחד לפי השכל והאחד לפי החומר אמנם אשר לפי החומר הוא מעשה מורגש ע"י תנועת הכל או החלק כמו שנמצא לגשם הראשון שהוא הגרם השמימיי שפעולתם על ידי מעשה מורגש כתנועה מתמדת וכמו שאמרו עליהם (תהילים ק״ג:כ״א) ברכו י"י כל צבאיו משרתיו עושי רצונו עושים ממש. אמנם אשר כפי השכל הוא בלתי מורגש בתנועה ומעשה חמרי כלל אבל הוא פועל נכבד ומעולה ממנו שהוא ההשכלה בעצמם ובסבתם ית' שמו. וכמו שאמר (שם) ברכו ה' מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו ירצה מה שאמרתי עושי דברו לא מעשה מורגש כאשר יחשבו האנשים אבל מעשיהם המיוחד שהם שומעים ומשכילים בקול דברו. ולחיוב זאת ההרכבה הוכרחו אבותינו הקדושים לומר נעשה ונשמע נעשה בבחינת הכח הגופני ששלמותו בפועל מורגש. ונשמע בבחינת הכח השכלי שהוא שמיעת השכל וההשכלה וכאשר יתבאר:

ובמדרש מפני מה לא נאמר בשני כי טוב ר' יוחנן תני לה בשם רבי יוסי בן חלפתא לפי שבו נברא גיהנם שנאמר כי ערוך מאתמול תפתה (ישעיהו ל׳:ל״ג) יום שבו אתמול ולא שלשום. ר' חנינא אמר לפי שבו נברא המחלוקת שנאמר ויהי מבדיל בין מים למים. א"ר טביומי ומה מחלוקת שהיה לתקון עולם וישובו אין כתיב כאן כי טוב מחלוקת שהוא לערבוב העולם על אחת כמה וכמה. א"ר שמואל ב"ר נחמן שלא נגמרה מלאכת המים. מטרונה אחת שאלה לרבי יוסי למה לא כתיב בשני כי טוב אמר לה אעפ"כ חזר וכללו בסוף וירא אלהים את כל אשר עשה והנה טוב מאד. אמרה לו אמשל לך משל למה הדבר דומה לששה בני אדם שבאין אצלך ואתה נותן לכל אחד מנה ולאחר אי אתה נותן ואתה חוזר ונותן לכלם מנה לא נמצא לכל אחד מנה ושתות ולאחד שתות. חזר ואמר לה כדא"ר שמואל בר נחמן לפי שלא נגמרה מלאכת המים (ב"ר פ"ד). ועתה ראה כמה דוחקים סבלו בזה לפי שקבלו שמה שלא נאמר כי טוב היה לחסרון המלאכה עד שרב טביומי תמה על זה בקל וחומר שדן על זה כשיובן ענינו. והיותר קרוב הוא מה שאמר ר' שמואל בר נחמן כי לפי הפרסום השמים יתנו רביבים כמ"ש (דברים י״א:י״א) למטר השמים תשתה מים. יפתח ה' לך את אוצרו הטוב את השמים וכו' (שם כ"ח) וכתיב כי לא המטיר ה' אלהים על הארץ (בראשית ב׳:ה׳) וזה טעם שלא נאמר כי טוב וכל אלו הם עניינים דחוקים. אמנם ר' יוסי נראה שמסכים לדעתי במה שהשיב את המטרונה כהוגן ראשונה במה שאמר לה שהמלאכה ההיא לא לחסרונה מנע הטוב ממנה אדרבה שהיא נכנסת בכלל. והנה טוב מאוד. אלא מפני שאלצתו עיד דחה אותה בקנה כדאמר ר' שמואל בר נחמן נראה דליה לא סבירא ליה. מ"מ נראה כי לפי דרכנו בטלו השאלות כולן: אמנם הרב המורה והנמשכים אחריו פירשו מאמר זה רצוני יהי רקיע בתוך המים. בדרך רחוקה מאד מהוראת הכתובים ואמרו שהרקיע הזה אשר כן נאמר במאמר הב' המבדיל בין מים למים הוא האויר הקרוב אלינו שהוא מבדיל בין אלו המים המיניים אשר בכאן בפועל ובין המים אשר בכח אשר מדרכן שיתהוו על זה האויר. ושאלו המים אשר בכח הם אבני שיש טהור שהזהיר עליהם ר' עקיבא לתלמידיו אל תאמרו מים מים כלומר שלא יגזרו עליהם שהם מים בפועל שאינם אלא בכח והביא ראיה מאמרם ז"ל הוגלדה הטפה האמצעית והשמיט סוף המאמר ההוא שאומר ונעשו השמים התחתונים ושמי השמים העליונים לפי שהוא סתירת פירושו לגמרי. כי זה מורה אמיתת מה שכתבנו בלי ספק. ואמר כי זה הרקיע אם אינו עצם השמים נאמר ויקרא אלהים לרקיע שמים כמו שנקרא השמים האמיתיים רקיע דכתיב ויתן אותם אלהים ברקיע השמים ונסתייע מאד במה שלא נאמר במלאכה הזאת כי טוב לפי שראה בחסרונותיה מה שיחייב זה ושבח מאד מאמר האומר לפי שלא נגמרה מלאכת המים אשר זכרנו כבר. והוא גם הוא נתן במה שלא נאמר כי טוב במלאכה ההיא שני טעמים לפגם. הא' מה שיש במאמר הזה מהבלבול והשבוש אם יובן כפשוטו ומן ההעלם וקושי ההבנה אם יובן כצורתו. והב' מצד שההוייה ההיא אינה מכוונת לעצמה כי אם לצמיחת האדמה ושדבר אשר לו תוארים אלו אין לומר עליו כי טוב. ומה מאד נפלא דעתם זה בעיני כי תלו פרשה נפלאה ועקרית ממעשה בראשית בענין נקל וחלוש שכמעט אין בו ממש בערך אל פלאי הבריאה כמו שהורה הרב בעצמו בטעמים אנו. גם כשתתבונן בכוונתם אין מאמר יהי רקיע בתוך המים וכו' רק מאמר יקוו המים בעצמו אחר שזה וזה אינו אלא הפנאת חלק האויר הזה אשר אנחנו שוכנים בקרבו שהוא הרקיע המבדיל בין אלו המים אשר בפועל למים אשר בכח כדי שיהא פנוי לשבת על פני האדמה והנה באמת א"כ בדין לא נאמר כי טוב:

ובמדרש רבתי פרשת במדבר (פרשה ד יג) רבי אומר חביב הארון ככסא הכבוד של מעלה שנאמר (שמות טו יז) מכון לשבתך פעולתה השם שהמקדש מכוון נגד כסא כבוד והארון נגד הכסא עשה למעלה מהן כפורת נגד שרפים עומדים ממעל לו עשה לו שני כרובים שהם חביבים בשמים וארץ שהיה בהן מושבו של הקדוש ברוך הוא שנאמר (שמות כה יט) כרוב אחד מקצה מזה וגו'. וכשם שהשמים פותח את אוצרו לארץ שנאמר (דברים כח יב) יפתח השם לך את אוצרו הטוב כך השכינה נתונה למעלה משני כרובים שהם מכוונים זה לזה שנאמר (שמות כה כ) ופניהם איש אל אחיו מכוון נגד כסא הכבוד שמכוון נגד הקדוש ברוך הוא שנאמר מציון מכלל יופי עד כאן לשון המדרש ונראה מתוך דבריו דעת חכמי הקבלה בעניין הכרובים שהם נגד כרובים שלמעלה הנקראים שמים וארץ כידוע מדברי המקובלים. ולי נראה כי הרמז מבואר בעצמו ואין צריך לכוונה כי הלוחות היו רומזים על עצמן ואף על פי שכבר נרמז כל תורה שבעל פה בשלחן מכל מקום בא הרמז בלוחות בפני עצמן כי מעלתן מעולה למה שנתנו במעמד כל ישראל מפי השם יתברך.