בָּנֶ֨יךָ וּבְנֹתֶ֜יךָ נְתֻנִ֨ים לְעַ֤ם אַחֵר֙ וְעֵינֶ֣יךָ רֹא֔וֹת וְכָל֥וֹת אֲלֵיהֶ֖ם כָּל־הַיּ֑וֹם וְאֵ֥ין לְאֵ֖ל יָדֶֽךָ׃
מורה נבוכים
וכן עוד תמצא קצת הנביאים נבאו מדת זמן אחת ואחר כן נפסקה הנבואה מהם ולא התמידה להם בעבור מקרה שנתחדש. ולא היא הסיבה העצמית הקרובה בהפסק הנבואה בזמן ה׳גלות׳ בלא ספק, כלומר: ׳עצלות׳ או ׳עצבות׳ שיהיה לאדם בענין מן הענינים, יותר רע מהיותו עבד נקנה נעבד לסכלים הזונים, אשר קבצו העדר הדיבר האמיתי ותגבורת כל התאוות הבהמיות – ׳ואין לאל ידך׳. ובזה יעדנו רע והוא אשר רצה באמרו: ״ישוטטו לבקש את דבר יי ולא ימצאו״; ואמר: ״מלכה ושריה בגוים אין תורה גם נביאיה לא מצאו חזון מיי״; וזה – אמת מבואר העילה כי הכלי כבר נתבטל. והוא הסיבה גם כן בשוב הנבואה לנו על מנהגה ׳לימות המשיח – מהרה יגלה – כמו שיעד.