דברים כח:מ מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ואחר זאת ההקדמה אשר תתבאר לך מקריאת ספריהם הנמצאים עתה בידינו שכבר הודעתים לך, שמע דברי. אחרי שכונת התורה כולה וקטבה אשר עליו תסוב הוא הסרת ׳עבודה זרה׳ ומחות זכרה, ושלא יחשב בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל בדבר מאלו הענינים הנמצאים לבני אדם, שזה הדעת הוא המביא לעבדם – התחיב שיהרג כל מכשף, כי המכשף הוא ׳עובד עבודה זרה׳ בלא ספק, אבל בדרכים מיוחדים זרים בלתי דרכי עבודת ההמון לאלוהות ההם. ולהיות הפעולות ההם כולם אמנם הותנה ברובם שיעשום הנשים, אמר ״מכשפה לא תחיה״; ועוד – לחמלת בני אדם בטבע להרוג הנשים. ולזה באר גם כן ב׳עבודה זרה׳ לבד: ״איש או אשה״ וכפל ואמר: ״את האיש... או את האשה״ – מה שלא בא כמו זה לא ב׳חילול שבת׳ ולא בזולתו; וסיבת זה – רוב החמלה עליהם בטבע. וכאשר היו המכשפים חושבים בכשופיהם שהם עושים מעשה ושהם בפעולות ההם מגרשים החיות הרעות מן העירות, כאריות והנחשים וכיוצא בהם; ויחשבו גם כן שהם בכשופיהם ידחו מיני נזקים מצמח האדמה – כמו שתמצא להם פעולות שיחשבו שהם ימנעו רדת הברד, ופעולות יהרגו התולעת מן הכרמים עד שלא תפסידם (וכבר האריכו בהריגת תולעת הכרמים – רצוני לומר: הצאבה – ב׳דרכי האמורי׳ ההם הנזכרים בספר העבודה הנבטיה); וכן יחשבו שיש להם פעולות ימנעו נפילת עלי האילן ונשירת הפרי – מפני אלו הענינים המפורסמים אז, כלל ב׳דברי הברית׳ שבעבודת ׳עבודה זרה׳ ומעשי הכשוף ההם אשר תחשבו שירחיקו מכם אלו הנזקים, בהם יחולו הצרות ההם בכם, אמר ״והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם״ ואמר: ״ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר״ ואמר: ״פרי אדמתך יירש הצלצל״ ואמר: ״כרמים תטע ועבדת – ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת״ ואמר: ״זיתים יהיו לך בכל גבולך – ושמן לא תסוך כי ישל זיתיך״. עיקר הענין – שכל מה שהתחכמו בו ׳עובדי עבודה זרה׳ לחזק עבודתה ולהעמידה לעד ומביא בני אדם לחשוב שהם דוחים נזקים ידועים ומביאים תועלות מיוחדות – כלל ב׳דברי הברית׳ ואמר שבעבודתה ימנעו התועלות ויחולו הצרות ההם. הנה התבאר לך אתה המעין למה כונה התורה לאותם פרטי ה׳קללות׳ וה׳ברכות׳ הנכללות ב׳דברי הברית׳ ויחדתם מזולתם. ודע, שיעור זאת התועלת הגדולה גם כן.