אֵלֶּה֩ דִבְרֵ֨י הַבְּרִ֜ית אֲֽשֶׁר־צִוָּ֧ה יְהוָ֣ה אֶת־מֹשֶׁ֗ה לִכְרֹ֛ת אֶת־בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵ֖ל בְּאֶ֣רֶץ מוֹאָ֑ב מִלְּבַ֣ד הַבְּרִ֔ית אֲשֶׁר־כָּרַ֥ת אִתָּ֖ם בְּחֹרֵֽב׃ (פ)
מורה נבוכים
וכאשר התפרסמו אלו הענינים עד שנחשבו אמת, ורצה האלוה ית׳ לרוב רחמיו עלינו למחות זה הטעות מדעותינו ולהסיר העמל מגופותינו, בבטל המעשים ההם המטריחים אשר אין בם מועיל ונתן לנו תורתו על ידי ׳משה רבנו׳ הגיד לנו משמו ית׳ שאם יעבדו אלו הכוכבים והגופות – תהיה עבודתם סיבה להפסק המטר ותשם הארץ ולא תצמיח דבר ופרי העץ יבול, ויבואו המקרים הרעים לעיתים והמומים לגופות ויקצרו הימים. ואלו הם עניני ״דברי הברית אשר כרת יי וגו׳״. ואתה תמצא זה הענין נכפל בכל ה׳תורה׳ – רצוני לומר: שיתחיב מעבודת הכוכבים הפסק המטר. וחורבן הארץ והפסד העתים וחליי הגוף וקוצר הימים; ויתחיב מהנחת עבודתם ושוב לעבודת האלוה – ירידת המטר ודשנות הארץ ותיקון העיתים ובריאות הגוף ואורך הימים – הפך מה שהיו דורשים אותו ׳עובדי עבודה זרה׳ לבני אדם, עד שיעבדום. כי עיקר התורה – להסיר הדעת ההוא ולמחות זכרו – כמו שבארנו.