דברים לג:ג מחשבת ישראל: עקידת יצחק, דרכה של תורה, לנבוכי התקופה והצדק הסוציאלי והצדק המשפטי והמוסרי שלנו

במדרש (ש"ר פרשה כ"ה) הוא מרומים ישכון (ישעי' ל"ג) הדא הוא דכתיב (דברים מ') כי י"י אלהיך מביאך אל ארץ טובה וגו' אל שולחן שהוא ערוך בתוך הגן שנא' (תהילים קט״ז:ט׳) אתהלך לפני י"י בארצות החיים וכביכול הקב"ה מיסב בראש וכל הצדיקים יושבין לרגליו שנא' (דברים ל"ג) והם תכו לרגליך. והקב"ה מביא לפניהם כל מיני פירות מגן עדן ומאכילן מעץ החיים ואח"כ מברכין לבעל הסעודה והכל חולקין כבוד להקב"ה שהוא צוה לברך. והקב"ה אומר למיכאל ברך. ומיכאל לגבריאל וגבריאל לאבות העולם ואבות העולם חולקין כבוד לדוד. ואומרים המלך שבירכנו הוא יברך למלכו של עולם ונותנין את הכוס לפניו ונוטל את הכוס ואומר כוס ישועות אשא ובשם ה' אקרא:

ואמנם מי כהיהדות יודעת, שהן "אב אחד לכולנו אל אחד בראנו", אבל מאידך גיסא נאמר על אלהיה של אומה זו "אף חובב עמים" (דברים לג, ג), זאת אומרת, שלעולם יהיו עמים נבדלים, ואומה הישראלית לא תחדל להתקיים גם באחרית הימים, אדרבא אז "נכון יהיה הר בית ד' בראש ההרים ונשא מגבעות ונהרו אליו כל הגויים" (ישעיה ב, ב). "שה לבית אבות" (שמות יב, ג) ואל תזלזלו בבית אב שלכם, בבית ישראל, לעשותו לחומה פרוצה.

אומנם, גם המקור של השם ״‎לאומיות״‎ בתורתנו איננו מדבר כל־כך על אהבת האומה מצד בני האומה, אלא על השנאה לאומה אחרת, ״‎וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ״‎ (בראשית כה, כג), וכהוספת חז״‎ל (על פי מגילה ו, א): ״‎לא נתמלאה זו אלא מחורבנה של זו״‎, שכאן העיקר – לא ה״‎נתמלאה״‎ של האחת – אלא ה״‎חורבנה״‎ של השניה. ועל כן אין אנו מוצאים בחז״‎ל שהשתמשו במילה זו, ויותר היה מתאים להשתמש במילה ״‎עממיות״‎. האהבה לאומתנו אינה באה מתוך ״‎ולאום מלאום יאמץ״‎, מתוך שאיפה להתמלא מחורבנם של אחרים, אלא להיפך! מתוך השאיפה לאושרן של כל האומות, ועל השי״‎ת נאמר (דברים לג, ג): ״‎אַף חֹבֵב עַמִּים״‎ – וכל העמים בכלל.