וּמִמֶּ֗גֶד אֶ֚רֶץ וּמְלֹאָ֔הּ וּרְצ֥וֹן שֹׁכְנִ֖י סְנֶ֑ה תָּב֙וֹאתָה֙ לְרֹ֣אשׁ יוֹסֵ֔ף וּלְקָדְקֹ֖ד נְזִ֥יר אֶחָֽיו׃
ספר המליצה
הַגֶּדֶר הַהֲלָצִיּי הוּא הַגֶּדֶר אֲשֶׁר קְרָאנוּהוּ בַ"הִגָּיוֹן" "גֶּדֶר בִּלְתִּי שָׁלֵם" וְהוּא אֲשֶׁר יְבֹאַר בּוֹ הַנּוֹשֵׂא מִצַּד מִקְרָיו וְלֹא מִצַּד עַצְמוּתוֹ. וְנִקְרָא הֲלָצִיִּי לְפִי שֶׁגֶּדֶר כָּזֶה יֵאוֹת יוֹתֵר לַמְּלִיצָה מִמַּה שֶׁיֵּאוֹת לַהִגָּיוֹן — בִּהְיוֹת כַּוָּנַת הַהִגָּיוֹן בָּאֵר עִנְיָנִים לְפִי עַצְמוּתָם וְכַוָּנַת הַמְּלִיצָה לְצַיֵּר הַדְּבָרִים בְּשֵׂכֶל הַשּׁוֹמֵעַ בְּאֹפֶן שֶׁיִּתְפָּעֵל מֵהֶם כְּפִי רְצוֹן הַמֵּלִיץ. וְאָמְנָם, מִינֵי הַגֶּדֶר הַזֶּה שְׁלֹשָׁה: הַמִּין הָרִאשׁוֹן, כְּשֶׁתַּחַת הַזְכִּירֵנוּ שֵׁם נוֹשְׂאֵנוּ הָאֲמִתִּי — נַזְכִּיר סְגֻלָּה מִסְּגוֹלּוֹתָיו וְנִקְרָא זֶה "סִמָּן" (אֵינוֹמַאטוֹפֵּיאָה Onomatopoeia), לְפִי שֶׁהוּא סִמָּן מֻבְהָק שֶׁל הַנּוֹשֵׂא. דֶּרֶךְ מָשָׁל: כְּשֶׁנֹּאמַר "מַשְׁתִּין בַּקִּיר"34"משתין בקיר", שמואל–א כה, כב ועוד. צעירת רגלים, מגילה ט, ב: "וכתבו לו את צעירת הרגלים ולא כתבו לו את הארנבת. מפני שאשתו של תלמי ארנבת שמה". לְהוֹרוֹת עַל הַכֶּלֶב, "צְעִירַת רַגְלַיִם" וְנָבִין בָּהּ הָאַרְנֶבֶת, וְכֵן כָּל כַּיּוֹצֵא בָזֶה. הַמִּין הַשֵּׁנִי (אַנְטוֹנוֹמַאזִיאָה Antonomasia): כְּשֶׁנַּזְכִּיר נוֹשְׂאֵנוּ בְּשֵׁם הַנֶּאֱמָר בְּיִחוּד, שֶׁבֵּאַרְנוּ עִנְיָנוֹ בַּ"הִגָּיוֹן", שֶׁהוּא תֹאַר שַׁיָּךְ לְרַבִּים וְיוֹתֵר מִכֻּלָּם בְּאֶחָד שֶׁהִפְלִיג בְּעִנְיָנוֹ. הַמָּשָׁל לָזֶה: מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ (ישעיהו מ כו), וְנָבִין הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, לְפִי שֶׁהוּא הָאַמִּיץ מִכָּל הָאַמִּיצִים. הַמִּין הַשְּׁלִישִׁי — כְּשֶׁתַּחַת שֵׁם הנּוֹשֵׂא (סִירְקוֹמְלוֹקוּסִיּוֹן Circomlocucion) נִקַּח מִקְרִים מִמִּקְרָיו, הַמָּשָׁל בָּזֶה: רֹכֵב שָׁמַיִם בְּעֶזְרֶךָ (דברים לג כו), שֶׁהַכַּוָּנָה בָזֶה עַל הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, וְכֵן: וּרְצוֹן שֹׁכְנִי סְנֶה (שם שם טז).
מורה נבוכים
ולפי זאת ההשאלה הושאל לאלוה ית׳ – כלומר: להתמדת שכינתו או השגחתו באיזה מקום שהתמידה בו השכינה או בכל דבר שהתמידה בו ההשגחה – ונאמר: ״וישכון כבוד יי׳״, ״ושכנתי בתוך בני ישראל״, ״ורצון שוכני סנה״. וכל מה שבא מזאת הפעולה מיוחס לאלוה ית׳ הוא בענין התמדת שכינתו – כלומר: אורו הנברא – במקום, או התמדת ההשגחה בדבר אחד – כל מקום כפי ענינו.