וְעַ֣ל מָרֵֽא־שְׁמַיָּ֣א ׀ הִתְרוֹמַ֡מְתָּ וּלְמָֽאנַיָּ֨א דִֽי־בַיְתֵ֜הּ הַיְתִ֣יו קדמיך [קָֽדָמָ֗ךְ] ואנתה [וְאַ֨נְתְּ] ורברבניך [וְרַבְרְבָנָ֜ךְ] שֵֽׁגְלָתָ֣ךְ וּלְחֵנָתָךְ֮ חַמְרָא֮ שָׁתַ֣יִן בְּהוֹן֒ וְלֵֽאלָהֵ֣י כַסְפָּֽא־וְ֠דַהֲבָא נְחָשָׁ֨א פַרְזְלָ֜א אָעָ֣א וְאַבְנָ֗א דִּ֠י לָֽא־חָזַ֧יִן וְלָא־שָׁמְעִ֛ין וְלָ֥א יָדְעִ֖ין שַׁבַּ֑חְתָּ וְלֵֽאלָהָ֞א דִּֽי־נִשְׁמְתָ֥ךְ בִּידֵ֛הּ וְכָל־אֹרְחָתָ֥ךְ לֵ֖הּ לָ֥א הַדַּֽרְתָּ׃
חובות הלבבות
הֲלֹא זֶה דּוֹמֶה לְמַעֲשֶׂה מִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (דניאל ה) וְלֵאלָהֵי כַסְפָּא וְדַהֲבָא נְחָשָׁא פַרְזְלָא וְגוֹ׳ וְלֵאלָהָא דִּי נִשְׁמְתָךְ בִּידֵהּ וְכָל אֹרְחָתָךְ לֵהּ לָא הַדַּרְתָּ:
נשמת חיים
דניאל איש חמודות אמר לבלשאצר מלכא (דניאל ה כג) ולאלהא די נשמתך בידה וכל אורחתך לוה לא הדרת. וזה כעין מה שאמר דוד (תהלים לא ו) בידך אפקיד רוחי ולא נאמר כזה בבעלי חיי' אף שחיותם ומיתת' הם ביד ה' וכאשר עוד דבר בענין תחית המתי' אשר עוד יבא זכרונו אמר (דניאל יב ג) והמשכילי' יזהירו כזוהר הרקיע וזה יהיה מפאת הנפש באשר היא מטבע המלאכי' המזהירי' או אפשר שאז הצדיקים בגוף ונפש יהיו מאירי' דוגמת משה רבינו כי קרן עור פניו. והפירוש הזה הוא יותר מתיישב על הלב ומכאן הוראה למעלת הנפש, סוף דבר נחמיה התרשתא היה מבקש מהשם (נחמיה ה יט) זכרה אלהי לטובה ופעם אחרת זכרה לי אלהי על זאת ולא היה מבוקשו אלא שבעולם הנשמות יהיו נכתבים בספרו הטובות אשר דרש לעמו ואשר שם יגמלהו ה' כצדקו וכתומו עליו. וזהו מה שרצונו להביא מספרי הכתובים והם מ"ב עדים נאמנים כנגד השם של מ"ב אשר כחו נודע אצל המשכילים: