דניאל ז:א מחשבת ישראל: גן נעול ומורה נבוכים

"זאת העצה היעוצה על כל הארץ, וזאת היד הנטויה על כל הגוים" (ישעיה יד, כו). פירוש. כמו שיעצתי על בבל שתאבד מלכותה וממשלתה, העצה הזו עצמה יעוצה והוסכמה אצלו ית' על כל הארץ וממלכותיה שתעמודנה בארץ אחר בבל. והיד העליונה המכה את בבל היא הנטויה להכות את כל הגוים הזדים. והנה יסוד הנבואה הזאת להבטיח את ישראל שכל הגוים וכל הממלכות שתעמודנה בארץ יהיו להכרית. ולכן אחר שהזכיר מפלת בבל וצאתם מגלותם בעת ההיא, רָמַז כי יֵצאו לגלות פעם שני ושימשלו כמה מלכיות על ישראל. אל ירך לבבם, כי השם ב"ה יעץ בהסכמה גמורה שעל כל פנים תאבדנה הממלכות כולם. "ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים" (מיכה ד, ח). וזהו ענין ארבע ממלכות שנבאו עליהם הנביאים כמו זכריה ודניאל. והראה זאת השם ב"ה לנבוכדנצר בחלומו הצלם, והודיעו הפתרון ביד עבדו דניאל ע"ה שרומז על מלכיות שימשלו בעולם. ובאחרית מלכותם ישבר על ידי "אבן די לא בידין" (דניאל ב, לד) ויכה את הצלם על רגליו, וישא אותו רוח ולא ימצא לו עוד מקום בעולם.¹דניאל ב, לד-לה ואז ימחו הממלכות האלו כולם ותבוא המלוכה לישראל, כמו שמפורש שם. וכן במראה שראה דניאל ממלחמת ארבע חיות²דניאל ז, א-יד שנזכר בה כי יקרב ה' למשפט וימחה את הממלכות כולם מן העולם, ותהיה המלוכה לקדושי עליונים.³דניאל ז, פסוקים יח, כז והיא מלכות השם בארץ. ולטעם גדול הודיע ה' לנביאיו "שיעץ" ושלא נאמרה הנבואות האלו על תנאי, הוא [כדי] שלא ייראו ויפחדו ויאמרו "אבדה תקותנו נגזרנו לנו" (ע"פ יחזקאל לז, יא). כי ראו כל הנביאים כי ימים רבים יֵשבו בני ישראל בגלות "אין מלך ואין שר" (הושע ג, ד). וכמה צרות ורעות יפגשום, וביותר תחת יד המלכות הרביעית החזקה המאריכה בממשלתה העצומה. ולכן הודיע השם ב"ה לנביאיו מראשית, קודם עמוד ארבע המלכיות בארץ, "שיעץ" השם בגזרה החלטית שבאחרית הימים יחדיו יסופו ובזה [ינחם] הלבבות הנשברים ולא יתייאשו מן הגאולה, ולא יבושו מפשעיהם וחטאתם שהם מרבים בימי גלותם לאמר "כי בחטאתם לא תתקיימנה הנבואות הטובות שנאמרו עליהם". אלא בין עושין תשובה בין אין עושין תשובה, על כל פנים תחול הגזרה העליונה להעביר הממשלות והממלכות של כל הגוים מן הארץ.

וכמו שהתבאר בדניאל באמרו: ״דניאל חלם חזה וחזוי ראשה על משכבה״ – ואחר כן זכר המשלים כולם וזכר האנחו לחסרון ידיעת פרושם, עד ששאל ה׳מלאך׳ והודיעו פרושו ב׳במראה׳ ההיא עצמה – והוא אמרו: ״קרבת חד על מן קאמיא ויציבא אבעא מנה על כל דנה ואמר לי ופשר מליא יהודענני״; וקרא כל הענין ׳חזון׳ אחר שזכר שהוא ׳חלם חזה׳ מפני שפרשו לו ׳מלאך׳ כמו שזכר ב׳חלום של נבואה׳ – והוא אמרו אחר זה ״חזון נראה אלי אני דניאל אחרי הנראה אלי בתחילה״. וזה מבואר כי ׳חזון׳ נגזר מן ׳חזה׳ ו׳מראה׳ נגזר מן ׳ראה׳ ו׳חזה׳ ו׳ראה׳ – בענין אחד ואין הפרש בין אמרך ׳במראה׳, או ׳במחזה׳ או ׳בחזון׳ – אין שם דרך שלישי אלא שני הדרכים אשר ספרה ה׳תורה׳ בהם, ״במראה אליו אתודע בחלום אדבר בו״; אלא שיש בהם מדרגות כמו שיתבאר.

וממה שצריך שנעורר עליו – שדוד ושלמה ודניאל הם מזה הכת, ואינם מכת ישעיה וירמיה ונתן הנביא ואחיה השילוני וחבריהם, שאלו – רצוני לומר: דוד ושלמה ודניאל – אמנם דברו וזכרו מה שזכרו ב׳רוח הקודש׳. ואמנם מאמר דוד ״אמר אלהי ישראל לי דבר צור ישראל״ – ענינו: שהוא יעדו טוב על ידי נביא – אם נתן או זולתו – כמו ״ויאמר יי לה״ וכמו ״ויאמר יי לשלמה יען אשר היתה זאת עמך ולא שמרת בריתי״ אשר זה בלא ספק יעוד רע לו על ידי אחיה השילוני או זולתו. וכן אמרו בשלמה: ״בגבעון נראה יי אל שלמה בחלום הלילה ויאמר אלהים וגו׳״ – אין זה נבואה גמורה לא כמו ״היה דבר יי אל אברם במחזה לאמר״ ולא כמו ״ויאמר אלהים לישראל במראות הלילה״ ולא כנבואת ישעיה וירמיה, כי כל אחד מהם – אף על פי שבאתהו הנבואה ׳בחלום׳ – הנבואה ההיא תודיעהו שהיא נבואה ושבאה לו הנבואה – ובזה הענין של שלמה אמר בסופו: ״ויקץ שלמה והנה חלום״; וכן בענין השני אמר בו ״וירא יי אל שלמה שנית כאשר נראה אליו בגבעון״ אשר התבאר שהוא ׳חלום׳. וזאת – מעלה למטה מהמעלה הנאמר עליה ״בחלום אדבר בו״ כי אשר יתנבאו ׳בחלום׳ לא יקראוהו ׳חלום׳ בשום פנים אחר הגיע הנבואה אליהם ׳בחלום׳ אלא יפסקו לגמרי שהוא נבואה – כמו שאמר: ׳יעקב אבינו׳ כי כאשר התעורר מ׳חלום הנבואה׳ ההוא לא אמר שזה ׳חלום׳ אבל פסק ואמר: ״אכן יש יי במקום הזה וגו׳״ ואמר אל שדי נראה אלי בלוז בארץ כנען״ ופסק שהוא נבואה. אמנם בשלמה אמר ״ויקץ שלמה והנה חלום״. וכן דניאל תמצאהו מתיר המאמר שהם חלומות – ואף על פי שהיה רואה בהם מלאך וישמע דבור – ויקראם חלומות ואפילו אחר דעתו מהם מה שידע – אמר ״אדין לדניאל בחזוא די ליליא רזא גלי״ ואמר עוד ״באדין חלמא כתב וגו׳ חזה הוית בחזוי עם ליליא וגו׳ וחזוי ראשי יבהלונני״ ואמר: ״ואשתומם על המראה ואין מבין״ – ואין ספק, שזאת מדרגה – למטה ממדרגת אשר נאמר בהם ״בחלום אדבר בו״; ולזה הסכימה האומה לסדר ׳ספר דניאל׳ מכלל ׳כתובים׳ לא מן ׳נביאים׳. ולזה העירותיך שזה המין מן הנבואה אשר לדניאל ושלמה – אף על פי שראו בו ׳מלאך בחלום׳ – לא מצאו בעצמם שהיא נבואה גמורה, אבל ׳חלום׳ יודיע באמיתת ענינים – והוא מכת מי שידבר ב׳רוח הקודש׳. וזאת היא המדרגה השנית. וכן בסדר ׳כתבי הקודש׳ לא שמו הפרש בין משלי וקוהלת ודניאל ותילים ובין ׳מגילת רות׳ או ׳מגילת אסתר׳ – ׳הכל ברוח הקודש נכתבו׳. ואלו גם כן כולם יקראו נביאים בכלל.