חָזֵ֣ה הֲוֵ֔ית בֵּאדַ֗יִן מִן־קָל֙ מִלַּיָּ֣א רַבְרְבָתָ֔א דִּ֥י קַרְנָ֖א מְמַלֱּלָ֑ה חָזֵ֣ה הֲוֵ֡ית עַד֩ דִּ֨י קְטִילַ֤ת חֵֽיוְתָא֙ וְהוּבַ֣ד גִּשְׁמַ֔הּ וִיהִיבַ֖ת לִיקֵדַ֥ת אֶשָּֽׁא׃
דרשת שבת הגדול
ובמדרש בפרשה זאת* (ויק"ר ז, ו), אמר רבי לוי, נימוס* קילוסים הוא שכל המתגאה אינו נידון אלא באש. דור המבול על ידי שנתגאו ואמרו (איוב כא, טו) "מה שדי כי נעבדנו וגו'" לא נדונו אלא באש, (איוב ו, יז) "בעת יזורבו נצמתו". אמר רבי יהושע בן לוי, זריבתן לחלוטין היתה, כמה דאת אמר (שם) "בחומו נדעכו ממקומם". מהו "בחומו", ברותחין. אמר רבי יוחנן, כל טפה וטפה שהיה הקב"ה מביא על דור המבול היה מרתיחה בתוך גיהנם, הדה הוא דכתיב* "בחומו נדעכו ממקומם". סדומים על ידי שנתגאו ואמרו נשכח את הרגל מבינינו, כדכתיב (איוב כח, ד) "פרץ נחל וגו'", לא נדונו אלא באש, שנאמר (בראשית יט, כד) "וה' המטיר על סדום וגו'". פרעה הרשע על ידי שנתגאה ואמר (שמות ה, ב) "מי ה' אשר אשמע בקולו" לא נדון אלא באש, (שמות ט, כד) "ויהי ברד ואש מתלקחת וגו'". סיסרא הרשע על ידי שנתגאה ולחץ את* ישראל, כמה דכתיב (שופטים ד, ג) "והוא לחץ את בני ישראל בחזקה". מהו בחזקה*, אמר רבי יצחק בחירופין ובגידופין, לא נדון אלא באש, שנאמר (שופטים ה, כ) "הכוכבים ממסילותם נלחמו וגו'". סנחריב שנתגאה ואמר (ישעיה לו, כ) "מי בכל אלהי הארצות וגו'", לא נדון אלא באש, (ישעיה י, טז) "ותחת כבודו יקד יקוד כיקיד אש". נבוכדנצר על ידי שנתגאה ואמר (דניאל ג, טו) "ומן הוא אלה די ישיזבינכון מן ידי", לא נדון אלא באש*, (שם פסוק כב) "קטיל הימון שביבא די נורא". מלכות ד' על ידי שהיא מחרפת ומגדפת ואומרת* (תהלים עג, כה) "מי לי בשמים", אינה נדונית אלא באש, (דניאל ז, יא) "חזית הוית עד די קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקידת אשא". אבל ישראל שהם נבזים ושפלים בעולם הזה אינן מתנחמין אלא באש, שנאמר (זכריה ב, ט) "ואני אהיה לה נאם ה' חומת אש סביב".
נצח ישראל
והנה בטרם אשר היה ועדיין לא יצא לפעל הממשלה של המלכות הרביעית, כי רבי אליעזר הגדול היה בעת החורבן ובסמוך לו, ועם כל זה הגידו חכמים כח החיה הזאת, ואריכות אשר נתן לה מן השמים. ואם כן מה לך לשאול עוד על אריכות הגלות, כי אין ראוי שיצמיח קרן יהודה בממשלה החיה הרביעית (דניאל ז, ז). וכמו שהתבאר למעלה כי אין זמן אחד לשני דברים אשר הם מחולקים והם הפכים. ואין צריך ראיה אל מה שהכתוב אומר בפירוש, שכן כתוב בספר דניאל (ז, יא-יג) "עד כי קטילת חיותא והובד גשמה ויהיבת ליקדת אשא וגו' חזה הוית בחזו ליליא וארו עם ענני שמיא כבר אנש וגו'". הרי בפירוש כי מלכות המשיח לא יקום עד שיגמרו ד' מלכיות מלכותם. וכשיהיה תם וכלה מלכותם, אז יתגלה מלכות המשיח. ומאחר שהמלכות של החיה הרביעית נמשכת, וארכא מן שמיא ניתן לה, הוסר השאלה הזאת לגמרי על אריכות הגלות, שהוא נמשך כל ימי שלטון של חיה רביעית:
נר מצוה
ובמדרש "פרה" (במדבר יט, ב), זו מצרים, שנאמר (ירמיה מו, כ) "עגלה יפה פיה מצרים". "אדומה" (במדבר שם), זו בבל, שנאמר (דניאל ב, לח) "אנת הוא רישא דדהבא". "תמימה" (במדבר שם), זו מדי. אמר רבי חייא בר אבא, מלכי מדי תמימים היו, אין להקב"ה עליהם אלא עבודת אלילים שקבלו מאבותיהם בלבד. "אשר אין בה מום" (במדבר שם), זה יון. אלכסנדרוס מוקדון כד חמא לשמעון הצדיק, הוה קאים ליה על רגלוהי ואמר, ברוך אלקי שמעון הצדיק*. אמרו לו בני פלטין דידיה, מן קמי יהודאי את קאים. אמר להון, כד אנא נחית לקרב, כדמותיה אנא חמי ונצח. "אשר לא עלה עליה עול" (במדבר שם), זו מלכות רביעית, שלא קבלו עליהן עול של הקב"ה, ולא דיה שלא קבלה, מחרפת ומגדפת, ואומר (תהלים עג, כה) "מי לי בשמים". "ונתתם אותה אל אלעזר הכהן והוציא אותה אל מחוץ למחנה" (במדבר שם פסוק ג), מלמד שהוא עתיד לדחוף את שרה של כרך גדול ממחיצתו. "ושחט אותה לפניו" (במדבר שם), שנאמר (ישעיה לד, ו) "כי זבח לה' בבצרה וגו'". אמר רבי ברכיה, טבח גדול בארץ יהיה. "ושרף את הפרה לעיניו" (במדבר שם פסוק ה), (דניאל ז, יא) "ויהיבת ליקודת אשא". "את עורה ואת בשרה וגו'" (במדבר שם), היא ודוכסיא ואיפרכיה ואיסתרטליטיה, כמו דאת אמר (יחזקאל כז, כז) "הונך ועזבוניך מערבך מלחיך וחובליך מחזיקי בדקיך ועורבי מערבך". אמר שמואל בר רב יצחק, אפילו אותם שהם מקהלי*, ובאו ונדבקו בקהלך, אף הם יפלו בלב ימים ביום מפלתך.