דניאל ז:יג מחשבת ישראל: גן נעול, נר מצוה, נצח ישראל ותורת העולה

[קהלת ז, יט] "החכמה תעוז לֶחָכָם מעשרה שליטים אשר היו בעיר". פירוש "לחכם" שאסף חֻקֵי החכמה ונוהג בחכמה, וכדברי הכלל הי"ב. והטעם לפי שהחכמה עליונה, והנוהג בדרכיה, תדבק בו מנוחת השם ב"ה, ויאיר פניו דעה בינה והשכל, כדרך (ח, א) "חכמת אדם תאיר פניו" המבואר בחלון ח'. ובעצתו ינחנו ויצליחנו, וע"כ תהיה לו החכמה לעוז, יותר מן המעוז של עשרה שליטים שהיו בעיר להושיעה ולהצילה, ולא עמדה להם. וביד החכם היתה נושעת. ואולם על איזה ענין רמז קהלת, ומה הכונה במספר עשרה שליטים, ומה הָעִיר שהזכיר? אין בידי לפרש ע"פ פשוטו. ויאמר ראב"ע ז"ל "יותר עוז וכח יש לחכמה מעוז שליטים רבים. ומנין עשרה בעבור היותו סך וחשבון, והוא ראש הכלל. כי כל מה שיש למעלה ממנו הם אחדים. וענין 'אשר היו בעיר', הראות עוזם בהתחברם כולם למקום אחד בהסכמה אחת. ויש מפרשים כי זה רמז לגלגלים והוסיף אחד ואיננו נכון". ע"כ. ורש"י ז"ל פירשו על "יאשיהו שעמדה לו חכמתו שפשפש במעשיו. וטוב לו מעשרה שליטים שהרשיעו ולא שבו מדרכם. אשר היו בעיר, בירושלים. רחביה אביה אחזיה יואש אחרי מות יהוידע אמציה אחז מנשה אמון יהויקים צדקיהו". ע"כ והנה לכל הפירושים החכמה הנזכרת בפסוק זה על חכמת התורה ודרכי ה'. ותאר "חכם" על הנוהג בצדק כפי החקים האלה. ולפי שלא אמר "מעשרה גבורים", אחשוב שממשלת העיר נחלקה לעשרה מיני שלטונות, כאילו תאמר השליט על אנשי הצבא, השליט על המשפט, היועץ, הפקיד על האומנים, וכיוצא בזה ובאמצעות שלטונותם תהיה תשועת העיר. והודיע קהלת כי החכמה לבדה תעוז לחכם יותר ממה שתעוז ממשלת עשרה שליטים. כי לפעמים לא תושיעם גבורתם עצתם ומלאכתם מאומה, והחכמה תצילם. בעבור שהשגחת השם ב"ה דבקה בחכמים, וכמו שמצינו ביוסף ע"ה שהיה ה' עמו, והושיע את מצרים והמדינה בחכמתו; ולא יכלו לעשות כן השליטים הרבים שהיו בקרבה. ובדרך רמז אפשר כי קהלת דבר ברוח הקדש שבחכמה תִּוָשַׁע תבל ומלואה באחרית הימים, כשיצא חטר מגזע ישי, שנאמר עליו (ישעיה יא, ב) "ונחה עליו רוח יי' רוח חכמה ובינה" וגו'. ועל זה נבא דניאל בחלומו ואמר (דניאל ז, יג-יד) "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אָתֵה הֲוָא" וגו', וליה יהב שלטן ויקר ומלכו, וכל עממיא וגו' ליה יפלחון". וקודם לו החיה הרביעית בעלת עשרה הקרנים,¹דניאל ז, כ כמו שנזכר שם בנבואה, ואלו הן עשרה שליטים אשר היו לפנים בעיר הידועה.²רומי (עיין פירוש ר' יצחק אברבנאל על דניאל "מעיני הישועה", מעין ח תמר ה, מהד' שנת תש"ך עמ' של"ו. ומוזכר בקצרה בפירוש המיוחס לרס"ג על דניאל ז, כד) ואמר שהחכמה תעוז לבן ישי החכם יותר, מעוז עשרה שליטים שכבשו העולם כולו בגבורתם ובתקפם. אבל פשוטו של מקרא איני יודע.

ואלו ארבע רוחין אעלין את ד' חיות אלו מן הים. כי כל האומות נחשבים אצל ישראל כמו הים, שאינו מן הישוב, וישראל נמשלו ליבשה. ובמדרש (ויקרא רבה יג, ה), כתיב* "וארבע חיון רברבן סלקן מן ימא" (דניאל ז, ג), אם זכיתם מן ימא, ואם לאו מן חורשא. הדא חיותא דימא, כי סלקא מן ימא היא ממכיא, סלקא מן חורשא לית היא ממכיא. ופירוש זה, כי הים הוא רחוק מן הישוב. ואם זוכין ישראל, אז האומות אין להם המציאות הגמור, כמו דבר שהוא בים, אין לו המציאות, ולכך הדגים שהם בים אין להם שחיטה, וזה מפני שאין להם המציאות, כי המציאות הוא בישוב. ולפיכך אם ישראל זוכים, אין למלכות כח, והם עולים מן הים. כלומר, שהתחלת הווייתם אין כח חזק להם, עד שהם עולים מן הים. ואם אין זוכים, ואז עולים מחורשא, שהוא בישוב. אף כי היער הוא נבדל מן הישוב גם כן, שהרי אין שם בני אדם, רק חיות, אבל מכל מקום אינו לגמרי נבדל מן הישוב. ולכך אמר "וארבע רוחי מגיחן לימא". וכאשר ראה דניאל המלכיות, ראה אותם ד' חיות, כי בערך זה ראוי שיהיו נמשלים ד' מלכיות. וזה, כי האדם יש לו הכח והממשלה על החיות, כדכתיב בקרא. ולפיכך ראוי שיהיה המלכות בעולם נראה בתאר וכתמונת אדם. רק שממשלת אלו ד' מלכיות הם חסירי המעלה האלקית הנבדלת שהיא לאדם, ומצד הזה שהם חסירי המעלה האלקית, יש להם הכח הבלתי אלקי. ולכך היו נראים כתאר החיות, כי החיה חסר לה הכח האלקי הנבדל, והכח בלתי אלקי יש בה יותר, כמו שהוא ענין כח מלכיות אלו. לכך ראה אותם דניאל בתאר ובצורת ד' חיות. וכאשר ראה מלכות מלך המשיח, ראה אותו בתאר ובצורת אדם. כי אחר שראה המלכיות בצורת ד' חיות, ראה מלכות ישראל בתאר ובצורת אדם, כדכתיב (דניאל ז, יג) "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה", כי מלכות מלך המשיח יהיה אלקי לגמרי, ולפיכך קרא אותו "בר אנש".

אמנם כאשר ראה נבוכדנצר הרשע ארבע מלכיות, ראה אותו בתאר ובצלם האדם, וראה (דניאל ב, לב-לג) "צלמא ראשה די דהב טב, חדוהי ודרעוהי די כסף, מעויה וירכתה די נחש, שקוהי די פרזל, רגלוהי מנהון די פרזל ומנהון די חסף". כי אצל נבוכדנצר לא היה חסרון לאלו מלכיות, לכך ראה אותם בדמות צלם אדם, כמו שראה דניאל מלכות מלך המשיח. ועם כל זה יש כאן הפרש גדול, כמו שיתבאר. וראוי שיהיו נראין אלו ד' מלכיות אדם אחד. וזה כי יש באדם ד'* דברים; האחד, כח שכלי. ומלרע ממנו כח נפשי. ומלרע ממנו כח גופני, אשר הוא מוטבע בגוף לגמרי, ואלו הם ג'* חלקים. ויש כאן עוד כח משותף, אשר הוא כולל כל אלו ג' ביחד, כמו שיתבאר אחר כך. וכבר בארנו ענין אלו ד' דברים בכמה מקומות, במסכת אבות (פ"ד מכ"ב) אצל הקנאה התאוה והכבוד. ואין להאריך במקום הזה בענין זה, אבל הדברים האלו ידועים לבעלי החכמה. אבל כל אלו כוחות אין בהם מעלת עצם האדם במה שהוא אדם, שנברא בצלם אלקים (בראשית א, כז). כי יש באדם עוד מעלה שהוא עצם האדם, והוא צלם האלקי, אשר זה הוא על הכל, וזה לא נתן לאלו ד' מלכיות. והדבר הזה ידוע, כי כך אמרו ז"ל (יבמות סא.) אתם קרויין אדם, ואין האומות קרויין אדם. ודבר זה בארנו במקומו, כי הצלם האלקי לא נתן רק לישראל, ולא לאומות. ומפני כי אלו ד' מלכיות כנגד כוחות האדם, לכך כאשר ראה נבוכדנצר את החלום ראה ארבע מלכיות אלו שהם בצורת אדם. כי הכתוב אמר (יחזקאל לד, לא) "אדם אתם"*, אתם קרוים אדם, ואין האומות קרוים אדם. מכל מקום יש להם צורת אדם גם כן במה, כי בכמה מקומות נקראים 'אדם'. אבל הפרש יש, כי אצל ישראל צלם האלקי הוא עיקר והכל טפל אצל הצלם. כי הצלם הוא נבדל מן הגוף, ולכך הכל בטל אצלו. ולא ראה נבוכדנצר את הצלם בלא גוף, רק ראה את הצלם עומד בזהב ובכסף ובנחושת ובברזל. כי האומות יש להם צלם שהוא מוטבע בגשמי (-דברים היא בכל כאילו זכה-). ולכך ראה הצלם הזה, שהיה הראש של זהב, ודרועי של כסף. והזהב והכסף והנחושת והברזל עיקר, והצלם בטל אצלם, כי אינו צלם נבדל כמו שיש אל ישראל. אבל כאשר ראה דניאל מלכות ישראל, לא ראה רק הצלם בלבד, ולא גוף כלל, כדכתיב (דניאל ז, יג) "וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה", ולא היה כאן רק צלם אלקי. רק כאשר ראה נבוכדנצר הרשע את המלכיות, אז ראה אותם צלם של זהב ושל כסף ושל נחושת ושל ברזל, מפני כי אין הצלם עיקר, רק הוא כמו מצויר על זהב וכסף, שאין הצורה עיקר כלל. כך יש לפרש.