וּבָא֙ בְּאֶ֣רֶץ הַצְּבִ֔י וְרַבּ֖וֹת יִכָּשֵׁ֑לוּ וְאֵ֙לֶּה֙ יִמָּלְט֣וּ מִיָּד֔וֹ אֱד֣וֹם וּמוֹאָ֔ב וְרֵאשִׁ֖ית בְּנֵ֥י עַמּֽוֹן׃
גן נעול
"מי יעץ זאת על צור המעטירה, אשר סוחריה שרים, כִּנְעָנַיהָ נכבדי ארץ. יי' צבאות יְעָצָהּ לחלל גאון כל צבי, להקל כל נכבדי ארץ" (ישעיה כג, ח). אמר מי הסכים כן על צור המעטירה, לחלל יפיה ועשרה וכבודה. הלא היא היתה רוכלת כל העמים כמבואר בספר יחזקאל (כז, ג), ואליה הלכו האניות מכל הגוים מלאות מכל מיני סחורות המצויות בכל המדינות, ומכרו סחורותיהם בעיר צור, כי שם היו הסוחרים הגדולים עשירים ונכבדים ושמם הולך בכל הארץ. והיו ממדינות האחרות שולחים אניותיהם לצור לקנות שם הסחורות הרבות המובאות אליה מכל הארץ, ולהביא שם סחורה מארצם למוכרם לסוחרי צור. ואלה הסחורות היו נמכרות לאנשי מדינות אחרות, והיו כל המדינות צריכות אליה לענין הקנייה ולענין המכירה. ועל זה אמר "אשר סוחריה שרים, כנעניה נכבדי ארץ". ואם היתה מהוללה ונכבדה בעיני כל הגוים, יתמה מי מכולם יעץ עליה להשחיתה? ואמר "יי' צבאות יעץ" העצה הזאת, מטעם הכמוס עמו חתום באוצרותיו. והוא "לחלל גאון כל צבי", כלומר כן גזר בחכמתו לחלל גאון הארץ ההיא בעבור חטאותיה. וארץ ישראל קרויה "ארץ צבי", כמו "ובא בארץ הצבי" (דניאל יא, מא), "צבי היא לכל הארצות" (יחזקאל כ, ו) ודומיהם. וכן כתב בתורתו שנאמר "ושברתי את גאון עוזכם" (ויקרא כו, יט), "והשמותי אני את הארץ" (ויקרא כו, לב). וצור וצידון וכל גלילות פלשת הם בכלל ארץ ישראל מארץ כנען. ואעפ"י שיוצאי מצרים לא כבשום, הם עתידים להכבש בימי המשיח. גם נצטוו אז להורישם, כמו שכתוב בספר יהושע "מן השיחור אשר על פני מצרים ועד גבול עקרון צפונה, לכנעני תֵּחָשֵׁב, חמשת סרני פלשתים העזתי וגו' כל ארץ הכנעני מערה אשר לצידונים עד אפקה" (יהושע יג, ג-ד). וצידון היה מבני כנען שנאמר "את צידון בכורו" (דהי"א א, יג). וכן צור מגלילות פלשתים. וכן אמר לעתיד "וגם חמת תגבל בה, צור וצידון כי חכמה מאד" (זכריה ט, ב). כלומר שינחלום ישראל ותהיינה בתוך גבול הארץ הקדושה. ולפי שהיא בתוך נחלת צבי והוא ב"ה גזר כשיחטאו ישראל שיחלל נחלתם, על כן נגזרה גם על צור שתספה עתה בכל חטאותיה. ומטעם זה נכתבה הנבואה על צור אחרי זכרון חורבן ירושלים ויהודה. כי בפרשה שלפניה נבא על החורבן והיא פרשת "משא גיא חזיון" (ישעיה כ ב, א) [הסמיך] הנבואה על צור שגם היא תחרב חורבן החלטי. כי אם תשאר בגדולתה אחרי חורבן ארץ יהודה, תהיה מקצת ארץ כנען חרבה, ומקצתה בישובה, וזה נגד העצה העליונה שיעץ לחלל גאון כל צבי. ומטעם זה צידון תחרב, ולפי שהיא יושבת בארץ כנען, וכמו שאמר "יי' צוה אל כנען לשמיד מעוזניה" (כג, יא). פירוש. ה' צוה להשמיד את כל ארץ כנען, ולכן [נכללו] גם צור וצידון שהם מארץ כנען. ועל כן סמך ואמר "לא תוסיפי עוד לעלוז, המעושקה בתולת בת צידון כתים קומי עֲבוֹרִי גם שם לא ינוח לך" (כג, יב). פירוש מימים רבים שִׁחֲתְּ מַעֲשַׂיִךְ והארכתי לך. אבל עתה שחרבה יהודה וירושלים לא תוסיפי לעלוז בגבולך. וכן העיר "המעושקה בתולת בת צידון כתים קומי עבורי" (כג, יב) כי תצאי בגלות.