וַיֹּ֗אמֶר לָאִישׁ֙ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֔ים אֲשֶׁ֥ר מִמַּ֖עַל לְמֵימֵ֣י הַיְאֹ֑ר עַד־מָתַ֖י קֵ֥ץ הַפְּלָאֽוֹת׃
אם הבנים שמחה
מדוברה ברוח נשברה על שבר בת עמי אשר קרה לנו בימינו אלה אשר הגלות גברה ונעשה לנו כבית הכלא וכבית השבי אשר כולה איתנייהו בי' כדכתיב אשר למות למות ואשר לחרב לחרב ואשר לרעב לרעב ואשר לשבי לשבי וכל המאוחר קשה מחברו כמבואר בב"ב ד' ח' דבשבי כלהו איתנייהו ביה ועיי"ש ברש"י ונגדע כל קרן ישראל ומימיהם של ישראל לא הי' צרה כזאת אמת כבר הי' לעולמים תקופות קשות לישראל אבל מקומות מקומות חלוקות ושונות והי' לאבותינו מקום פליטה למקום אחר אבל באופן רחבה ומתפשטת כזו בכל מלוכות איירופא אשר מעולם היתה מרכז היהודים וכל גדולינו וחכמינו ממנה יצאו במאות שנות האחרונות ועתה נהרסה וערו ערו עד היסוד בה ואין מקום פליטה כי כל המדינות שבעולם סגרו שעריה מפנינו והמה סגור ומסוגרת ואין יוצא ואין בא כזה לא היתה זולת בימי המן הרשע שג"כ היתה גזרה כללית על כל האומה הקדושה וסגר בעדם כל שערי המדינות כמבואר במדרש וכעת שהגיע לנו ימים שאין בהם חפץ נטרדה מוחי מצרת הדור מלהעמיק בהלכות קבועות כדרכי מעודי כי צריכא שמעתא צלותא ועוד זאת כי על ידי סערת הגלות שתקפה עלינו נתבטלה הישיבה מבית מדרשי כי ביום מר שפרצה בעם הפרעות וחמסו ורמסו כל קודש נתגרשו התלמידים בני הישיבה מחדר הורתם ונשארתי לבדי מתבודד במחשבתי על חרבן ישראל וחורבן הקהלות שנעשה בימינו על מה עשה ה' ככה ומה חרי האף הגדול הזה ונתתי לבי לתור ולחקור בקורות ימי חיי עמנו אשר ניתן בבור שאון הגליות והשמדות בארצות העמים זה כשתי אלף שנים ואם כי מעולם לא עסקתי בשאלות כאלו כי מעודי מימי נעורי שתול הייתי בבית אלקים והייתי טמון וחבוי בד' אמות של הלכה ושי"ת זכני ללמוד וללמד ולחבר חיבורים אשר נתקבלו בעולם וגדולי הדור שבחוהו ב"ה (ראה בהסכמות גדולי הדור על ספרי משנה שכיר ח"א שנדפס בשנת תרפ"ד ובמכתב רבינו איש אלקים מאסטראווצע שנדפס בספרי טוב יגאל שנדפס בשנת תרפ"ו) ומעולם לא לקחתי לי פנאי להתענין בענינים הנוגעים לשאלת החיים של כלל אומתינו הקדושה כי הוא מצוה שאפשר להעשות ע"י אחרים ואז נאמר כל חפציך לא ישוו בה ואין לבטל לימוד התורה בשבילה כמבואר במו"ק ד' ט' וכן נפסק להלכה ביו"ד אבל כעת בתוך ההפיכה הגדולה אשר אי אפשר לצמצם המוח בהוויות דאביי ורבא ובהלכות עמוקות וגם כי תלמידיי נתגרשו ממחיצתי ואין לי עם מי לצאת ולבא במשא ומתן של הלכה נתעוררה בקרבי השאלה הנאמר בדניאל עד מתי קץ הפלאות והלא אנו עומדים כבר סמוך לערב יום הששי וכתיב והי' לעת ערב יהי' אור (זכריה י״ד:ז׳) עיי"ש ברש"י דקודם שיגמרו אלף שנה יהי' אור הנוגה ועיין בפייט של שחרית לר"ה יום ב' שנתן שיעור לזה כשהחמה נוטה במעריב שתי ידות שעה מכהה אורים כן עד שלא יבא הערב יצמח אור לישרים והי' לעת ערב יהי' אור להדורים עכ"ל וכמדומה שכבר הגיענו לזה השיעור (שוב מצאתי בפירוש תוספות בן יחיאל על התדב"א ריש פ"ב שכתב כן שכבר הגיענו לשיעור הזה) ועדיין בן ישי לא בא ועל כרחך שיש איזה מונע מאתנו שמעכבת עלינו את הגאולה והחיוב עלינו להתבונן עליה לידע ולהכיר את אותה המניעה המעכבת עלינו את הישועה מגלות החל הזה כדי להסירה מאתנו ולסקל המסילה לפני משיח צדקנו שבא יבא אלינו במהרה בימינו לחלצינו ממיצר ולאוקמא שכינתא מעפרה זאת נתתי אל לבי לדרוש ולחקור במקצוע זו עד היכן שידי יד כהה מגעת בעזר החונן לאדם דעת עוד זאת כי נזכרתי ממאמר חז"ל המובא בר"ה בפרק הדינין וזה לשונו ומי שהוא הגון וירא חטא אל ימנע עצמו מלהיות בצרכיהם של ישראל ומלעמוד עליהם בכל דרכיהם וישא משאם ויסבול טרחתם והעושה כך הרי הוא מקיים את העולם שנאמר מלך במשפט יעמיד ארץ וגו' אבל המונע עצמו מלישא משאם ומלגדור פרצותיהם ועושה עצמו כתרומה הפרושה מן העיסה הרי זה הורס העולם ומחריבו שנאמר ואיש תרומות יהרסנה מעשה ברבי אבהו כשבא להסתלק מן העולם נכנסו חכמי ישראל אצלו ומצאוהו שהוא בוכה אמרו לו למה אתה בוכה הלא כל ימיך יגע בתורה היית כל כך תלמידים העמדת ולא עוד אלא שמדה יתירה יש בך שלא נתעסקת בדינים אמר להם עליה אני בוכה שלא נשאתי במשאן של ישראל וקיימתי מה שנאמר ואיש תרומות יהרסנה עכ"ל חז"ל (ר"ל שהי' מופרש מלשאת בצרכיהן של ישראל כתרומה שהוא מופרש משאר החטין) הרי דחז"ל חייבו להתבונן על מצב עם הישראלי ולטפל בצרכיהון והם חייבו זאת אפילו בשנים כתקונים שהכל הולך במרוץ הטבעתם ושלום ושלוה שוררת בעולם על אחת כמה וכמה שהחיוב על כל בר ישראל להתבונן על מצב עם הישראלי בשנים כאלו אשר נשפלה ונגדע כל קרן ישראל והמה מתבוססים עלי ארץ ונעשו לבוז ולקלון והפקר כדגי הים בנפשותם ובממונם על אחת כמה וכמה שחיוב כפולה ומכופלת יש על כל איש ישראל לטפל בצרכיהון ולהתענין בעניניהם ולהושיע לכלל ישראל בכל מה שבכחו להושיע בעצה ובלימוד בהשכל ודעת מה שחוננו ה' להאיר להם הדרך לילך בה כדי לצאת מן הצרה שהגיעם עיין תומר דבורה לרבינו מהר"מ קורדאוואריא פ"ז שכ' שצריך לחשוב טובות עבור כלל ישראל מה שטוב להם עיי"ש ועיין יע"ד ח"ב בברכת השיבה שופטינו מהחיוב שמוטל על המנהיגים לחשוב טובות לכלל ישראל וכל צרות שבאות על ישראל הוא מחמת מנהיגים לא טובים עיי"ש שהאריך בזה וזאת הרהיבני לתור ולחקור בענין התעכבות הגלות ולחבר חיבור הנוכחי בעזה"י ולהשמיע דעתי ברבים ללמד עצה ודעת את עמנו בני ישראל מה לעשות לקרב את הגאולה העתידה במהרה בימינו וקבלתי זאת עלי בנדר בעת צרה כמבואר לעיל בהקדמה הראשונה ומאחר שאסור לאחר מלקיים הנדר שנדר בעת הצרה כמבואר במד"ר ויצא ביעקב אבינו ע"כ קרבתי אל המלאכה אחר שמצאתי קצת מנוחה מיום בואי לכאן עיר הבירה ולחבר הספר שנדרתי המדברת מבנינה של ארצינו הקדושה ולהרימה מערמות עפרה ולעורר אהבה וחיבה בלבות אחב"י בכלל כל אומתינו הקדושה מגדלינו עד קטנינו לכסוף ולהשתדל לשוב לארצינו ארץ אבותינו ולא להשאר פה בארצות הגליות וכמבואר במדרש רבה לך מוטב ללון במדבריות של ארץ ישראל ולא ללון בפלטריות של חוץ לארץ וכל המכות שלקינו בגליות הוא רק לעורר אותנו לשוב לארצינו הקדושה וכמבואר במדרש שוח"ט סי' י"ז גבי דוד המלך בשעת המגפה ששלח הקבה"ו אליו את גד הנביא שנאמר ויבא גד אל דוד ויאמר לו עלה והקם לה' מזבח משל לאחד שהי' מכה לבנו ולא הי' יודע הבן למה הוא מכה אותו לאחר שמכהו אמר לו לך עשה דבר פלוני שצויתיך היום כמה ימים ולא עשית ולא השגחת בו כך כל אותו אלפים שנפלי בימי דוד לא נפלו אלא שלא תבעו בנין ביהמ"ק והלא דברים ק"ו ומה אם אלו שלא נבנה בימיהם ולא חרב בימיהם כך נעשה להם ונענשו על שלא תבעו בונין ביהמ"ק אנו שחרב בימינו ואין אנו מתאבלים ולא מבקשים על אחת כמה וכמה, וברש"י הושע ג' מביא א"ר שמעון בן מנסיא אין מראין סימן טוב לישראל עד שיחזרו ויבקשו את מלכות שמים ומלכות בית דוד ובנין ביהמ"ק שנאמר אחר ישובו בני ישראל ובקשו את ה' אלקיכם ואת דוד מלכם וכו' והנה יש בכלל בקשתינו לשוב לא"י כל שלשה הדברים דכל הדר בא"י דומה כאלו יש לו אלוקי וגם בנין ביהמ"ק יהי' כאשר נתקבץ שמה בעזה"י כמבואר במגילה ד' י"ט ואח"כ יהי' ביאת המשיח שהוא מלכות בית דוד כאשר הארכתי בפנים והראש והעיקר הוא שנשתדל תחלה לשוב לא"י ואז נשיג בעזה"י שלשתן ובתוספתא דע"ז פ"ה אמרו בפסוק ונטעתם בארץ הזאת באמת, אינן עליה אין נוטעים לפני באמת לא בכל לבי ולא בכל נפשי עכ"ל והוא פלא דהקבה"ו אומר דכשאינן ישראל בארץ ישראל אינן דבקים בלבו ובנפשו וממילא לא יפלא בעינינו מה שנעשה אתנו בזמן הזה ועל מיעוט השגחתו עלינו כיון דאין אנו דבקים בכל לבו ובכל נפשו בהיותינו בארץ העמים אכן כשנשתדל לשוב עליה אז תיכף נהי' דבקים בו בכל לבו ובכל נפשו כמבואר בכוזרי ח"ב סי' י"ד (מובא בהגהות צבי חיות מו"ק ד' כ"ה) בטעם שהי' השכינה שורה על יחזקאל אף דאמרו שם חז"ל דאין השכינה שורה בחו"ל דכיון דנתנבא בשביל א"י שורה השכינה אף בחו"ל וכן כתב בספר החיים לרבינו חיים אחי מהר"ל מפראג אף דקיי"ל דמתי חו"ל אינן חיים לעתיד אלא בצער גלגול מחילות מ"מ מי שמשתדל לעלות לא"י ומת בחו"ל ה"ה כאלו הוא בא"י וינצל מצער זה ויחי' בקומה זקופה כאלו הוא בא"י וכן כתב בספר בית אלקים לרבינו המבי"ט ושניהם לדבר אחד נתכוונו הרי דמי שעיניו ולבו לעלות לא"י הרי נחשב כאלו הוא כבר בא"י א"כ פשוט דאם נהי' נותנים דעתינו לשוב לארצינו הקדושה נהי' תיכף דבוק בו יתברך בכל לבו ובכל נפשו ויהי' השגחתו עלינו בשלמות נפשו יתברך להשגיח עלינו בעין פקיחא דלא נים ולא תור להצילנו מאויבינו ולהצליח במעשה ידינו ונעלה לציון ברנה ובני ישראל יוצאים ביד רמה מגלות הגוף ומגלות הנפש ויחדש כליותינו לכסוף ולחמוד לעבדו עבודה שלמה ותמה בקיום התורה והמצות ככתוב בתורתו הקדושה והעיקר ששי"ת ממתין עלינו שאנו נהי' חושקים וכוספים מעצמינו תחלה לישב בארצינו ולא לחכות עד שהוא יביאנו מעצמו עליה על כן אמר לנו ונטעתם בארץ הזאת באמת היינו שאנו מרצונינו נחשוק ונשתדל לזה באמת בכל מאמצי כחנו ואז הוא יגמור בעדנו לטובה וכן כתב בז"הר פ' נח גבי בנין שלמה אף שנבנה מעצמו מ"מ חכה הקב"ה על מעשה ידינו תחלה ואח"כ גמר ה' את הבנין וכן צריך להיות אצלינו לענין ישוב א"י שאנו נשתדל בכל מאמצי כחינו כאשר ידינו מגעת ואז יגמור ה' מעשינו ויהי נועם ה' עלינו לכוננה עלינו להצליח במעשה ידינו ומצאתי בד"ה א' י"ג גבי דוד שנתייעץ עם ישראל כתיב ויאמר דוד לכל קהל ישראל אם עליכם טוב ומן ה' אלקינו נפרצה נשלחה על אחינו הנשארים בכל ארצות ישראל עיי"ש ויש לדקדק למה הקדים דוד את ישראל לה' ואמר אם עליכם טוב ומן ה' אלקינו עיין סוף ידיים דאסור לעשות כן אך נראה לי דעיין ברש"י שם שכתב דאמר להם דוד כבר עסקתם בתקנתם מעתה תתעסקו בכבוד אלקים הרי דועד העצה הי' לעשות דבר בכבוד אלקים להשיב את הארון לירושלים על כן לא רצה דוד להתחיל בשם אלקים רק בשמם של ישראל דוקא כדי לעוררם יען שנוגע לכבוד שמים ראוי שההתעוררת לזה יבא תחלה מהם ולא מלמעלה ואח"כ יבא להם עזר משמים וע"כ הקדים אם עליכם טוב דייקא עליכם תחלה אז יסכימו לכם גם מן ה' אלקיכם וזה לימוד דלכל דבר ה' צריך שתחלת מעשה יבא מן האדם ואח"כ ישיג עזר מן השמים וכן כתב הגאון עיר וקדיש הרב הדומה למלאך ה' צבאות כקש"ת מו"ה אלי' אבדק"ק גריידיטץ (במכתב הנדפס בראש שו"ת נפש חי' להגאון המובהק מו"ה חיים אלעזר וואקס כאשר הבאתיו לעיל וז"ל וגם בשכל האנושי הוא לעשות לפדות האדמה התחלה מאתנו ושוב יגמור ה' ויש לראות גודל התכלית בזה שהקליפה גובר גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה יען שכל כח הקליפה תלוי בגלות ובביטול הגלות יבוטל הוא כמאמר הגמרא בסוכה עכ"ל הקדוש הא לך דברי קדוש ישראל הנ"ל אשר הגאון בעל נפש חי' מתארהו בשם עיר וקדיש ובהרב הדומה למלאך ה' צבאות אומר בפירוש שמה שיש צדיקים שמתנגדים לזה הוא מטעם שהקליפה גברה בהם לבטל מאתנו דבר הגדול הזה אשר הקבה"ו מתאוה אלי' בכל עת ובכל שעה שנכסוף נכספנו לשוב לאחוזת אבותינו כאשר אביא אי"ה בפנים מדברי חז"ל בזה באריכות בראיות מוכחת שהחיוב לכל איש ישראל להשתדל בזה לשוב לארצינו הקדושה ובזה נסבב בעזה"י לקרב הגאולה שלמה בב"א.
גן נעול
יש הבדל בין תאר "איש" לתאר "אדם" או תאר "אנוש" או תאר "גבר", ואין פה המקום לדבר עליו ברחבה, רק לרמוז על הבדל אחד שבין תאר אדם לתאר איש. דע כי תאר אדם לא יונח רק על המין האנוש לבדו, וכמו שכתוב במעשה בראשית (בראשית א, כו) "ויאמר אלהים נעשה אדם" וגו', ונאמר (שם ה, ב) "זכר ונקבה בראם וגו' ויקרא את שמם אדם". ונקרא כן בעבור שנוצר מן האדמה, כמ"ש (שם ב, ז) "וייצר יי' אלהים את האדם עפר מן האדמה". ולא ישתתפו עמו בשם זה שאר בעלי החיים אעפ"י שנתהוו כולם מן הארץ, כמ"ש (ב, יט) "וייצר יי' אלהים מן האדמה כל חית השדה ואת כל עוף השמים". לפי שבריאת כולם היתה גוף ונפש יחד מן הארץ, כמו שבארנו בבית הראשון (חדר ג' חלון א'), זולתי האדם שנברא גופו גולם מן האדמה, ואח"כ נפח בו השם ב"ה נשמת חיים ממרומים, כמו שאמר (ב, ו) "ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה". והנה שאר בעלי החיים לא נבראו אדמה לבדה, כי בהבראם מיד נבללה נפשם עם גולמם לפי ששתיהן מן הארץ, והאדם לבדו נברא גולמו יחידי מן האדמה, להיות משכן לצורתו העליונה, ולהורות על מעלתו הזאת הוא לבדו נקרא "אדם", להבדילו בשם זה משאר בעלי חיים וכל שלא ישתתפו [עמו] כמו העליונים בשם זה, זולתי על צד המשל, כמו שנזכר במרכבת יחזקאל.6אדם על הכסא (יחזקאל א, כו) ואולם תאר "איש" נופל על כל נברא שיש בו עצם ויש, כי האישות הוא העצם, ולכן הונח על כל דבר מצוי, על האדם בעבור שהוא עצם בעל הנשמה העליונה, על כלל הבעלי חיים בעבור שיש בהם נפש חיה כמו (ז, ב) "מכל הבהמה הטהורה תקח לך שבעה איש ואשתו" וכיוצא בזה. וכן הונח על מלאכי עליון, כמו שכתוב בנבואת דניאל (דניאל ט, כא) "והאיש גבריאל אשר ראיתי בחזון". (שם יב, ו) "ויאמר לאיש לבוש הבדים", כי הם כולם מצויים קיימים. ועל צד המשל הושאל לבורא ית', כדרך (שמות טו, ג) "יי' איש מלחמה יי' שמו", כמו שהושאל לו ג"כ על צד הִדַמוּת שם "אדם" כרמוז בספר יחזקאל. ועם זה יתבאר המקרא הכתוב במעשה בראשית כשנבראת חוה (בראשית ב, כג) "ויאמר האדם זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת", שנתקשה פרושו על מפרשי המקרא זצ"ל. והכונה כך היא, אם יקשה בעיניך למה קרא אותה "אשה", לפי שהוא שם הנקבה מ"איש". ולמה לא קרא שמה בשמו "אדמה", שהוא שם הנקבה מן "אדם"? טעם הדבר כי לא יתכן לקרוא אותה אדמה, כי לא יפול שם זה זולתי על הנוצר גולם מן האדמה כמו שנוצר הוא. אבל חוה נבראת מצלעותיו של אדם, וכבר היה בעת ההוא איש, כי היתה בו הנשמה העליונה העצמות והצורה, ועל זה אמר "ויאמר האדם זאת הפעם", כלומר בריאת חוה אינה דומה לפעם הראשון שנבראתי אני גולם מן האדמה, אלא היא נבראת עצם מעצמי ובשר מבשרי. ולכן לזאת יקרא "אשה", ולא "אדמה", לפי שמאיש לקחה זאת, שכבר הייתי איש בעת שנבראת, וראוי שתהיה שמה אשה, והוא פירוש ישר מאד.