וָאֶשְׁמַ֞ע אֶת־הָאִ֣ישׁ ׀ לְב֣וּשׁ הַבַּדִּ֗ים אֲשֶׁ֣ר מִמַּעַל֮ לְמֵימֵ֣י הַיְאֹר֒ וַיָּ֨רֶם יְמִינ֤וֹ וּשְׂמֹאלוֹ֙ אֶל־הַשָּׁמַ֔יִם וַיִּשָּׁבַ֖ע בְּחֵ֣י הָעוֹלָ֑ם כִּי֩ לְמוֹעֵ֨ד מֽוֹעֲדִ֜ים וָחֵ֗צִי וּכְכַלּ֛וֹת נַפֵּ֥ץ יַד־עַם־קֹ֖דֶשׁ תִּכְלֶ֥ינָה כָל־אֵֽלֶּה׃
עקידת יצחק
אמנם הנמשך יתחייב להיות יחס האומה הזאת הכוללת אל סגולותיה יחס המין בכללו אליה כמו שנתבאר אמתת זה בשער נ"ו. והנה כאשר נתבארה בכל התורה כלה סגולת יחס הכהונה במעלה וכבוד משאר משפחות ישראל ושבחיהם להיות לגיון של מלך הקרוב אליו לשרתו ולברך בשמו עד שכבר היה כל כבוד ומעלה מתייחס אליהם באומרו (שמות י״ט:ו׳) ואתם תהיו לי ממלכת כהנים, ואתם כהני יי' תקראו (ישעיהו ס״א:ו׳) ובני דוד כהנים היו (שמואל ב ח׳:י״ח). הנה הוא מבואר שמשפט הנמשך יכוון אליהם והוא בשיתקדשו קדוש' יתירה על כלם. אבל אחר שכבר שמנו מעלת הכלל בשתי הקדושות ונשגב יי' לבדו בקדוש' השלישית מי יתן ואדע מה יעשה עוד להם יקר וגדולה להדמות לעליון. אלא שאנחנו נרא' שהישרת זה מחלק המיוחד אשר אנחנו בביאורו היא נתנה סדר מדרגה זאת האומה הנבחרת במעלה וכבוד עד שכבר יותן בהם צורת ודוגמת העולם בכללו על הדרך אשר כתב הרב המור' פרק ע"ב ח"א אמר ודע שזה שאמרנוהו כלו מדמות העולם בכללו כאיש מבני אדם לא מפני זה נאמר באדם שהוא עולם קטן כי זה הדמיון כלו נמשך בכל איש מאישי בעלי חיים השלם באיבריו ולא שמעת כלל אחד מהראשונים אמר כי החמור והסוס עולם קטן ואמנם נאמר באדם מפני הדבר שיוחד בו האדם שהוא הכח המדבר ר"ל השכל אשר הוא השכל ההיולאני אשר לא ימצא באחד מבעלי חיים זולתו וכו' עד אומרו לפי זה הענין לבד נאמר באדם לבדו שהוא עולם קטן מפני שבו התחלה אחת היא המנהיגה לכל. ומפני זה הענין נקרא הש"י בלשוננו חי העולם וישבע בחי העולם (דניאל י״ב:ז׳) ע"כ. וקרוב לזה הדמיון אומר שיתכן שימצא בהם מי שיהי' במדרגת האלוה יתעל' ומי שיהי' במדרגת המלאכים ומי שיהי' במדרגת עולם הגלגלים. אמנם קדש אותם לגמרי לבלתי המצא בם דוגמת אלו השפלים האובדים והנפסדים כי זאת המדרגה השפלה נתיחדה לשאר האומות וכמו שאמר (ישעיהו מ׳:ט״ו) הן גוים כמר מדלי וגו' (ירמיהו ל׳:י״א) כי אעשה כלה בכל הגוים וגומר. וזה יתבאר מאד מתוך הקדושות הנזכרות בכאן. וזה כי דוגמת קדוש קדושי עליונים שהוא האחד המיוחד בעולם אשר הוא טהור ומשרתיו טהורים וטכסיסיו זכים ונקיים כמו שאמרו עליו (דניאל ז׳:ט׳) לבושיה כתלג חיור ושער ראשיה כעמר נקא היה הכהן הגדול מאחיו אשר יוצק על ראשו שמן משחת הגדולה והכבוד ואשר מלא את ידו ללבוש בגדי הקדש לכבוד ולתפארת ובפרט ביום המיוחד הלא הוא ג"כ לבוש הבדים בגדי לבן נקיים וטהורים מכל הגוונים. ואמר בו את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא לרמוז אל מה שאין לפניו לא בכיה ולא עצבות רק עוז וחדוה במקומו והדר ותפארת במקדשו ועל דרך שנאמר (ישעיהו ל״ג:י״ז) מלך ביופיו תחזנה עיניך. והנה מזה יש הישרה נפלאה להכרת מהות האדם ועצמותו כי לא כאשר ירא' האדם כי הוא בשר ודם ובכלות הבשר והדם יכלה עצמותו חלילה כי עקר האדם ואמתת עצמותו הוא השכל הנקנה אשר בו ואשר יתעצם בו כי הוא אשר יתחדש באדם אחר הולדו מרחם אמו כמו שכתבנו עקר זה בשער ו' והנה עם זה נמצא שאמתת האדם אין לו קרובי' משאר בשר אשר יתאבל עליהם כמו שחשבו ההמון המבלים זמנם ומפסידים ימיהם לקנות ממון לקרוביהם כמו שצעק על זה החכם שלהם בחכמתו באומרו (קהלת ד׳:ח׳) על זה החלק השכלי יש אחד ואין שני גם בן ואח אין לו ואין קץ לכל עמלו ולמי אני עמל ומחסר את וגומר כמו שפירשתי במקומו והוא ענין נכבד ראוי שיושם רושמו בזה האיש האלהי אשר בעבור זה צוה את ראשו לא יפרע ובגדיו לא יפרום ועל כל נפשות מת לא יבא לאביו ילאמו לא יטמא ומן המקדש לא יצא ולא יחלל את מקדש אלהיו כי נזר משחת אלהיו עליו אני יי' כלומר כי הוא דוגמת אלהיו אשר לא קדם אליו שום התחלה כלל כמו שאמרנו ובבחינה זו אם היה מטמא אל ההורים היה מחלל עקר דוגמתו ומטמא את ראש נזרו בלי ספק ואמר עוד והוא אשה בבתוליה יקח לרמוז אל שני עניינים נכבדים מאד האחד אל הקיום והנצחיות האפשרי באדם במינו שהוא דומה בצד מה לקיום ונצחיות קונו ולזה חייבו עליו (יומא ב'.) ביום המעשה המיוחד ההוא שתהי' אשה אחרת עצורה לו מערב יום הכפורים שמא תמות הראשונ' בו ביום ונמצא ערירי גבר והכתוב אמר וכפר בעדו ובעד ביתו והכוונה שיהי' נמוקו עמו להמשיך מציאותו בעולם כפי מה שאיפשר. והשנית כשתהי' האשה ההיא בתולה ואיש לא ידעה ובכל בתוליה להוציא את הבוגרת (יבמות נ"ט.) כמו שהפעילות האלהיות במעש' בראשית הוא יתעל' חדשם חדוש מוחלט ולא קדמה להם שום סבה זולתו יתעל' ובעולת עצמו גם היא אסורה ללקוחו (שם:) כמו שלא קדם בשעת הבריאה שום מעשה והתחלה כמו שאמרו קצת בחומר הקדום ואין צריך לומר שלא יקח גרושה וחללה זונה שהם נשים בלתי הגונות להוליד ממנה בנים כשרים כי האל יתעל' תמים פעלו וכל דרכיו משפט אל אמונה ואין עול. ולפי שבכל העניינים האלו תאר אותו בתארים שהם דוגמא לו יתעלה אמר בסופם כי אני ה' מקדשו כי היות דוגמתו היא עצמה עצם קדושתו. והנה דוגמת הממשלה הראשונ' המושפעת ממנו יתברך הוא העולם המלאכים היושבים ראשונה משרתיו עושי רצונו הם כל הכהנים המשרתים בבית ה' שכלם נתנו לאהרן רצוני לכהן הגדול הנזכר לעבוד ולשרת בדבר המזבח כמו שאמר (במדבר י״ח:א׳) אתה ובניך ובית אביך אתך תשאו את עון המקדש ואתה ובניך אתך תשאו, וגם את אחיך מטה לוי שבט אחיך הקרב אתך וילוו עליך וישרתוך וגו' ושמרו משמרתך מושמרת כל האהל. והפלא מה שנקרא בלשון חז"ל (יומא י"ט:) פרחי כהונה לוייה שיורה שמם על היותם נכונים ומזומנים להפריח עצמם בקלות נמרץ לעבודת הכהונה גם שהם בזה תחת עבודת הכהן הגדול כמו הם כמלאכי השרת נמשלים אל בעלי הכנפים להמצא להם עם בוראם שתי בחינות אלו כמו שכתב הרב המור' פרק מ"ח ח"א. והוזהרו הכהנים בכלל מהטמא על קצת המתים והותרו בקצתם כי מצד שהמלאכים הם עלולים יש להם סבה והתחלת קודמת ראוי להם שיורתעו ממנה ויחרדו מפניה ובמקום יראה שם תהא רעדה ועצבות אמנם מצד שהם עלות לאשר תחתיהם הם ששים ושמחים וכמו שאמרו (ברכות ל':) במקום גילה שם תהא רעדה. אמנם נזהרו על סלסול עצמם להורות על שלמות פעולותיהם. ומעלת הכהן הגדול הממונה עליהם כמו שסלסול ועוצם שלמות ותקון מציאות אלה המלאכים מורים על גדולת מעשיהם ועל יכולת אדוניהם. ואסר להם הנשים הבלתי הגונות גרושה וחללה זונה מהטעם עצמו שאסרם אל הכהן הגדול כי המעשים הבלתי נאותים לא יאותו לא לשליח ולא למשלח אך התיר להם האלמנה כי ודאי פעולות המלאכים כבר ידעם בעל מלאכתם הראשון יתברך שמו. וסיים קדושתם באומרו כי קדוש הוא לאלהיו לומר שקדושתו היא תלויה במה שהוא כהן לאלהיו ומשרת אותו. ועל הדוגמא הזאת אמר הכתוב (מלאכי ב׳:ז׳) כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא יורה שהכהנים בכלל הם כמלאכי אלהים:
עקידת יצחק
*ויותר וכו', כוונת הרב ז"ל כי משם נפרד חיים בלשון רבים נאמר בסמיכות חיי שרה, אפם משם נפרד חי הסמיכות חי, כמו וישבע בחי העולם ויתורגם שהוא כינוי להשי"ת, וע"כ אין הבדל בענין אם נאמר "חי העולמים", או "חי העולמים" , ששניהם כינוי להי"ת, ומה שנמצא "חי נפשך" הוא כינוי לגוף החי ע"י הנפש, ויתורגם "," וכן חי פרעה, ר"ל בבעלי חיים שלו כסוסו או עבדו, וא"כ לא נשבע יוסף בפרעה עצמו, כמו שנרא' בהשקפ' הראשונה. כי חיותו הית' יקרה לו כאשר ראוי לכל עבד נאמן לאהוב את מלכו ואת אדוניו, ולאות לו כל טוב, ורק בדברים הטפלים לו נשבע, ועי"ז רמז ר' לוי במדרש משל לגדי וכו'. ויותר נכון אצלי בזה (ד) כי מלת חי בצירי היא לשון סמיכות של חי: כמו שמלת חיי הוא לשון סמיכות של חיים. חיי אברהם (בראשית כ״ה:ז׳), חיי שרה (שם כ"ג), וכמוהו די בער (ישעיהו מ׳:ט״ז), די עולה (שם), מדי (שמות ל"ו). ואם היה אומר חיי פרעה. ירצה חיים של פרעה והיה נשבע בחיי המלך. אבל באומרו חי פרעה, (ד) ירצה ח' של פרעה והיא מכוון אל איזה דבר שלו שהוא ממין החי כמו שתאמר סוסו או עבדו שהוא נשבע בו. ונראה שהוא נשבע במלכו. וכן וישבע בחי העולם (דניאל י״ב:ז׳). בחי של עולם הוא האל יתברך ולא בחיי העילם עצמו כי חי העולמים וחי העולמים הוא דבר אחד. וכן מאמר חי נפשך (שמואל א י״ז:נ״ה) רמז אל הגוף שהוא חי בכללה. ותמהני ממה שכתב הרב המורה בפ' ב' מהמדע ובפ' ט"ו מהחלק א' וזולתו מהמירה כי חי פרעה וחי העולם הוא כאומר חיי פרעה. וחיי העולם. שהרי על כרחינו חי פרעה. הוא חי של פרעה. כמו שאמרנו. וחי אינו לשון חיים שאין ללשון הקדש בחיים שם נפרד. וכן הענין בחי העולם. וכן יכול לומר חי יי' שירצה חי שלו לא חייו אלא שהכוונה לישבע בחי העולם עצמו לא בשום חי מקניינו. וזה ענין נכון וביטלנו בו המיית רבים על מאמר חי העולמים או חי העולמים. ונקה יוסף מחשד זה הגנאי בלי ספק:
האמונות והדעות
וצריך שאזכור מדת הקץ ואומר, שאלהינו יתברך הראה לנביאו דניאל שלשה מלאכים, האחד מהם עומד ממעל למי חדקל (דניאל י' ד'), והשנים האחרים עומדים על שתי השפתות, ושואלים את העומד למעלה מהמים, מתי תהיה הגאולה? והוא אמרו (שם י"ב ה') ראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עומדים, אחד הנה לשפת היאור ואחד הנה לשפת היאור. והחל המלאך העומד ממעל למימי היאור, ונשבע על קץ שקבעו, אעפ"י שלא שאל ממנו להשבע, ואמ' דניאל (שם ז'), ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור, וירם ימינו ושמאלו אל השמים וישבע בחי העולם כי למועד מועדים וחצי. ושני המלאכים שמעו ממנו מועד מועדי', והספיק להם בזה וכאלו ידעו פירושו, אבל דניאל לא ידע מה פירוש מועד מועדים וחצי, ושאל הוא את המלאך העומד ממעל למימי היאור על זה, כמו שאמר (שם ח') ואני שמעתי ולא אבין ואומרה אדני מה אחרית אלה? והחל המלאך עוד והקדים לו העלה אשר בעבורה סתם הדבר קודם שיפרש לו המענה, ואמר לו סתמתי הדבר כדי שלא יעמדו עליו הפתאים והכסילים ויקוצו, כי אינם מתאוים ויראים מה שהחכמים מתאוים ויראים, והוא גמול העולם הבאה, חיים המתמידים, אבל הם מתאוים מהרה מלכות העולם וכבודו. אבל החכמים יעמדו עליו, כמו שאמר (דניאל ט' י') לך דניאל כי סתומים וחתומי' הדברים וגו'. יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים וגו'. ואחר כן פירש אותו לו שהם אלף ושלש מאות ושלשי' וחמש שנה. כאמרו (שם י"ב) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאות ושלשים וחמשה. ומלת ימים, תקופת שנה, כמו שאמרה התורה (ויקרא כ"ה כ"ט) ימים תהיה גאולתו, וסמך לו, ואם לא יגאל עד מלאת לו שנה תמימה. ומצאנו כל קץ ששם אותו למלחמה מן הממלכות, הם שנים לא ימים. ויש יזכרם השנים, והיה מקץ שבעים שנה יפקוד יי' את צור (ישעיה כ"ג י"ז). ואמר עוד, מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים (יחזקאל כ"ט י"ג). ויש שיזכרם בלשון ימים והם שנים כמו שאמר ליחזקאל ואני נתתי לך את עונם למספר ימים שלש מאות ותשעים יום (שם ד' ה'). וקבץ לשון שנים ולשון יום, הראה בזה כי ימים הם שנים, וכן במקום הזה. ודניאל הבין איך היה פירוש מועד מועדים וחצי אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנה, ולא הוסיף לשאול. ואנחנו (יישירך האל) צריכים להשתדל ולחקור על פירוש מועד מועדים וחצי, עד שיהיו כמו אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנה. כי אמרו למועד איננו כי אם לשמוש הדברים, כאמרך (שמות כ"ג ט"ו) למועד חדש האביב. והעקר מועדים וחצי. וחקרתי ומצאתי זה מסכים שנאמין, שהוא רוצה במאמר מועדים, שני מלכות ישראל, ויהיה הקץ כשני מלכותם וחצים בלי ספק. והוא שכל עתי המלכות שמנה מאות ותשעים שנה, ת"פ קודם בנין הבית, ות"י בבית, וחצים תמ"ה, יהיה הכל אלף ושלש מאות ושלשים וחמש בלי תוספת ובלי חסרון. ויהיה אמרו (דניאל י"ב י"א) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים, מעת מאורע שאירע בבית שני בתחלת בנינו, תהיה אחר העת אשר אמר בו המאמר הזה לדניאל, חמש וארבעים שנה. ויהיה אמרו (דניאל ח' י"ד) עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצדק קדש, צריך שיקח ממנה החצי, שהציע הימים ושמם לילה ויום, ויהיה החצי אלף וק"ן. ויהיה זה מאחר העת אשר נאמר בו לדניאל המאמר הזה קפ"ה, יגיע סוף הג' זמנים אל שנה א' בעצמה: