הושע ג:ד מחשבת ישראל: עקידת יצחק, גן נעול ותורת העולה

במדרש (ערכין ט"ז) למה נכתבו בגדי כהונה (ויקרא ח') אצל פרשת הקרבנות לומר לך מה הקרבנות מכפרין אף בגדי כהונה מכפרין. החשן מכפר על המשפט שכן כתיב את החשן המשפט. אפוד מכפר על עבודת אלילים שנאמר (הושע ג׳:ד׳) ואין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע אמר הקב"ה יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה הקול. כתונת מכפר על שפיכות דמים שנאמר (בראשית ל״ז:ל״א) ויטבלו את הכתנת בדם. מצנפת מכפר על גסות הרוח יבא דבר שבגובה ויכפר על מעשה הגובה. אבנט מכפר על הרהור הלב מהיכא דאיתיה. מכנסים מכפרים על גלוי עריות דכתיב לכסות בשר ערוה. והציץ מכפר על עזות פנים שנאמר (ירמיהו ג׳:ג׳) ומצח אשה זונה וגו' ונאמר והי' על מצח אהרן:

"זאת העצה היעוצה על כל הארץ, וזאת היד הנטויה על כל הגוים" (ישעיה יד, כו). פירוש. כמו שיעצתי על בבל שתאבד מלכותה וממשלתה, העצה הזו עצמה יעוצה והוסכמה אצלו ית' על כל הארץ וממלכותיה שתעמודנה בארץ אחר בבל. והיד העליונה המכה את בבל היא הנטויה להכות את כל הגוים הזדים. והנה יסוד הנבואה הזאת להבטיח את ישראל שכל הגוים וכל הממלכות שתעמודנה בארץ יהיו להכרית. ולכן אחר שהזכיר מפלת בבל וצאתם מגלותם בעת ההיא, רָמַז כי יֵצאו לגלות פעם שני ושימשלו כמה מלכיות על ישראל. אל ירך לבבם, כי השם ב"ה יעץ בהסכמה גמורה שעל כל פנים תאבדנה הממלכות כולם. "ובאה הממשלה הראשונה ממלכת לבת ירושלים" (מיכה ד, ח). וזהו ענין ארבע ממלכות שנבאו עליהם הנביאים כמו זכריה ודניאל. והראה זאת השם ב"ה לנבוכדנצר בחלומו הצלם, והודיעו הפתרון ביד עבדו דניאל ע"ה שרומז על מלכיות שימשלו בעולם. ובאחרית מלכותם ישבר על ידי "אבן די לא בידין" (דניאל ב, לד) ויכה את הצלם על רגליו, וישא אותו רוח ולא ימצא לו עוד מקום בעולם.¹דניאל ב, לד-לה ואז ימחו הממלכות האלו כולם ותבוא המלוכה לישראל, כמו שמפורש שם. וכן במראה שראה דניאל ממלחמת ארבע חיות²דניאל ז, א-יד שנזכר בה כי יקרב ה' למשפט וימחה את הממלכות כולם מן העולם, ותהיה המלוכה לקדושי עליונים.³דניאל ז, פסוקים יח, כז והיא מלכות השם בארץ. ולטעם גדול הודיע ה' לנביאיו "שיעץ" ושלא נאמרה הנבואות האלו על תנאי, הוא [כדי] שלא ייראו ויפחדו ויאמרו "אבדה תקותנו נגזרנו לנו" (ע"פ יחזקאל לז, יא). כי ראו כל הנביאים כי ימים רבים יֵשבו בני ישראל בגלות "אין מלך ואין שר" (הושע ג, ד). וכמה צרות ורעות יפגשום, וביותר תחת יד המלכות הרביעית החזקה המאריכה בממשלתה העצומה. ולכן הודיע השם ב"ה לנביאיו מראשית, קודם עמוד ארבע המלכיות בארץ, "שיעץ" השם בגזרה החלטית שבאחרית הימים יחדיו יסופו ובזה [ינחם] הלבבות הנשברים ולא יתייאשו מן הגאולה, ולא יבושו מפשעיהם וחטאתם שהם מרבים בימי גלותם לאמר "כי בחטאתם לא תתקיימנה הנבואות הטובות שנאמרו עליהם". אלא בין עושין תשובה בין אין עושין תשובה, על כל פנים תחול הגזרה העליונה להעביר הממשלות והממלכות של כל הגוים מן הארץ.

עניין הכהנים ובגדיהם. ראוי ליחד להם פרק בפני עצמו, לרוב קדושתן. ואומר כבר נאמר טעמן בתורה, שהיו עשוין לכבוד ולתפארת. וכתב הרב המורה חלק שלישי פרק חמשה וארבעים וזה לשונו, כבר ידעת פרסום עבודות הפעור בזמנים ההם, אשר היתה בגלוי ערוה, מפני זה צוה הכהנים לעשות מכנסים לכסות בשר ערוה בעת העבודה, ושלא יעלו במעלות למזבח, עם כל זה אשר לא תגלה ערותך עליו. ואמנם היות השמירה והסבוב סביב המקדש תמיד, הוא לכבד אותו, ולפארו, ושלא יהרסו הסכלים גם כן, והטמאים אליו, ולא בעת האנינות, וכל מי שלא רחץ גופו כמו שיתבאר. ומכלל הדברים המביאים להגדיל המקדש ולפארו, עד שיגיע לנו יראה ממנו, שלא יבא אליו, לא שכור, ולא טמא, ולא מי שלא רחץ ראשו, רצוני לומר פרוע ראש, וקרוע בגדים, ושכל עובד יקדש ידיו ורגליו, ולהגדיל הבית עוד, הגדיל מעלת עובדיו, ונבדלו הכהנים, והלוים, וצוה להלביש הכהנים בגדים נאים, ומלבושים יפים וטובים, בגדי קודש לכבוד ולתפארת, ושלא ישמש בעבודה בעל מום, ולא בעל מום בלבד אלא גם הכעורים פסולים בכהנים, ומפני שההמון לא יגדל מהם אצלם אדם בצורתו האמיתית, אלא בשלימות אבריו ויופי בגדיו, והמכוון שתהיה לבית, הגדולה והתפארות אצל הכל. ובמסכת זבחים סוף פרק המזבח מקדש (זבחים פח ב), אמר רבי ענני בר ששון למה נכתבו בגדי כהונה אצל פרשת הקרבנות, לומר לך מה קרבנות מכפרין, אף בגדי כהונה מכפרין. החושן מכפר על המשפט, שכן כתוב (שמות כח טו) את חושן המשפט. אפוד מכפר על עבודה זרה, שנאמר (הושע ג) [ו]אין אפוד ותרפים. מעיל מכפר על לשון הרע, אמר הקדוש ברוך הוא יבא דבר שבקול ויכפר על מעשה קול. כתונת מכפר על שפיכת דמים, שנאמר (בראשית לז לא) ויטבלו את הכתונת בדם. מצנפת מכפר על גסות הרוח, יבא גבר שבגובה ויכפר על מעשה גבוה. אבנט מכפר על הרהור הלב, אהיכא דאיתא. מכנסיים מכפר על גילוי עריות, דכתיב (שמות כח מא) לכסות בשר ערוה. הציץ מכפר על עזות פנים, שנאמר (ירמיה ג ג) ומצח אשה זונה. ונאמר (שמות כח לח) והיה על מצח אהרן. עד כאן לשון המדרש. וכעין מדרש זה הוא פרשת צו ברבתי (ויקרא רבה י ו) ופרק יש בערכין (ערכין טז א).