אַחַ֗ר יָשֻׁ֙בוּ֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וּבִקְשׁוּ֙ אֶת־יְהוָ֣ה אֱלֹהֵיהֶ֔ם וְאֵ֖ת דָּוִ֣ד מַלְכָּ֑ם וּפָחֲד֧וּ אֶל־יְהוָ֛ה וְאֶל־טוּב֖וֹ בְּאַחֲרִ֥ית הַיָּמִֽים׃ (פ)
מורה נבוכי הזמן
א הגם שאין ספק כי עזרא עצמו יחשב גם הוא בכלל הכנסיה הגדולה, והוא המיסדה, הנה בזו המשנה המובן המיוחד, בדבור כנסת הגדולה, רק על הכנסיה או הסופרים שבדורות שאחרי עזרא; וזה להיותה מחלקת בפירוש במנין הכותבים לסה"ק, בין עזרא כותב ספרו ודה"י ובין אנשי כנסת הגדולה. ואל יטעה אותנו היותה הַפסקא אָכנה"ג כתבו וכו' קודמת כאן לפסקא עזרא כתב וכו', שהרי יקדם כאן ג"כ ירמיה לחזקיה וסיעתו; אלא ודאי אין המוקדם והמאוחר בסדור חלק זה של המשנה המתחיל "ומי כתבן" לפי זמן חיי הכותבים, כי אם לפי קדימת סדר הספרים הנמנים ראשונה לכתיבה בפסקא פסקא, ולהיות יחזקאל קודם בסדר כתבי הקדש לספר עזרא על כן קדמה כאן פסקא אכנה"ג כתבו יחזקאל וכו' לפסקא עזרא כתב ספרו וכו'. – והנה בלי ספק יהי דבר שאי אפשר לשמוע לומר שדורות הסופרים שאחר עזרא, היו הראשונים לכתוב נבואות אלו על הספר מפי הזוכרים בע"פ, ובחבקוק נאמר בבאור כתוב חזון ובאר על הלוחות, הכוונה בענין הכתיבה שאותן הנבואות הקטנות בכמותן, לנביאים ידועים, בשמותם שנמצאו מפוזרות בידי הסופרים, אחת אחת לבדה או בחבורים קטנים שונים, הן הנה שקבצו אותן אכנה"ג או הסופרים שמימות עזרא ואילך, וחברום לספר אחד שלם, בשביל שלא יאבדו בפירודם (כמאמר הגמרא שם) וסדרו את הנודעים מהם בזמנם, לפי סדר חייהם, מן הושע אצלנו הראשון אחר מרע"ה שיש לו נבואות מיוחדות בחבור בפני עצמו, עד מלאכי חותם הנביאים הידועים ומפורסמים בשמותם לנבואה; גם תקנום ברוח הקדש שבקרבם, שהיו צריכין בזה לעזר אלהי, בפרט באיזה מהן לרוב יושנם וקדמות לשונם (היות להסופרים יד בתקון מכתב הספר, קצת ראיה שם המלך דוד שבא פעם בהושע ושני פעמים בעמוס, שניהם מן הנביאים הראשונים, ועם זאת כתוב דויד מלא יו"ד כמו שהוא לבד בעזרא ודה"י, גם בנבואות אחרונות שבזכריה ששה פעמים).