הושע יד:ב מחשבת ישראל: נתיבות עולם, האמונות והדעות, הגיונות אל עמי ודרשות אל עמי

ובפרק יום הכפורים (פו.), אמר רבי לוי, גדולה תשובה שמגעת עד כסא הכבוד, שנאמר (הושע יד, ב) "שובה ישראל עד ה' אלקיך וגו'". רבי יוחנן אמר, "עד" ולא עד בכלל. ומי אמר רבי יוחנן הכי, והאמר גדולה תשובה שדוחה את לא תעשה שבתורה, שנאמר (ירמיה ג, א) "הן ישלח איש את אשתו והלכה מאתו והיתה לאיש אחר וגו'", עד "ושובו אלי נאם ה'". לא קשיא, הא ביחיד, הא בצבור.

ואמר ריש לקיש (יומא פו:) גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כשגגות, שנאמר (הושע יד, ב) "שובה ישראל עד ה' אלקיך כי כשלת בעונך". "עון" מזיד הוא, וקרי ליה "מכשול". איני, והאמר ריש לקיש גדולה תשובה שזדונות נעשה להם כזכיות, שנאמר (יחזקאל לג, יט) "ובשוב רשע מרשעתו וגו'". לא קשיא, כאן מאהבה, כאן מיראה. דבר זה הוא מבואר מעצמו איך זדונות נעשה לו שגגות. כי לפי מדריגת ומעלת התשובה, שהוא שב אל השם יתברך, אשר התשובה מגעת עד כסא הכבוד, ולפיכך נחשב החטא שגגה. דומה למי שהיה בלתי ידיעה, וקנה אחר כך מדריגה עליונה, שנעשה חכם. לפי מדריגה עליונה שקנה, נקרא מה שעשה קודם זה - שעשה בשגגה. כי כאשר החוטא שב בתשובה, מסלק עצמו מן המדריגה החמרית שהיה בו החטא, ומגיע עד המדריגה הנבדלת. ומפני כך נחשב לו חטאו - מצד התשובה שעתה עומד בו - שגגה, כי השגגה הוא מצד החומר אשר מבטל השכלי.

ובמדרש (ב"ר פד, יט), אמר הקב"ה לראובן, מעולם לא חטא אדם לפני ועשה תשובה, ואתה פתחת בתשובה. חייך, שבן בנך פותח בתשובה, שנאמר (הושע יד, ב) "שובה ישראל עד ה'", עד כאן. והדבר הזה פרשנו, כי ראוי הדבר שהוא התחלה, כמו שהיה ראובן, שהוא בכור (בראשית לה, כג) והתחלה, לשוב אל הדבר שהוא התחלה אליו. וכאשר האדם שב אל התחלתו, אז האדם בעצמו שב אל התחלתו הראשונה, כמו שהיה בלא חטא. ולכך ראוי שיהיה הושע, שהוא מראובן, יהיה פותח בתשובה דוקא. והן הדברים אשר אמרנו כאשר תבין. ולכך אמרו על דוד שהוא הקים עולה של תשובה, כי ראוי אליו להקים התשובה.