ויקרא א:יא מחשבת ישראל: דרשת שבת הגדול וצורת בית המקדש

אמנם לפי פירוש ספרי שאמרו שם (ויקרא א, ד), והביאו* רש"י ז"ל (שם), "ונרצה לו לכפר עליו" (שם), על מה העולה מכפרת, על עשה ועל לא תעשה שניתק לעשה. ולפי הספרי אין לפרש כך. ולכך נראה לפי טעם הספרי לפרש קצת בענין אחר; כי מפני שהאדם יש לו נשמה מן העליונים, ומצד זה האדם הוא קרוב אל השם יתברך כאשר הנשמה מן העליונים, ויש לאדם התעלות מצד הנשמה, ומפני כך מביא קרבן אל השם יתברך, שהוא בעל נפש גם כן. והוא כולו כליל (ויקרא א, ט), ולא נשאר ממנו דבר. וזה מצד כי הנשמה מתקרב אל השם יתברך לגמרי, ומפני זה הקרבן הוא כליל, שכל אשר מתקרב ומתעלה אל השם יתברך יותר הוא כליל, וכמו שהתבאר למעלה, כי אין עם השם יתברך נמצא שום דבר. ולפיכך שחיטת העולה בצפון (ויקרא א, יא), כמו שהתבאר למעלה, כי הנשמה היא שבה אל השם יתברך להיות הנשמה צפונה בלתי נמצאת, רק צפונה ביד ה', בלתי נמצאת בפעל, והבן זה. והעולה מכפרת על החטא שעשה במזיד, כי המזיד הוא מצד המחשבה שהיא* לנשמה, וזה לא שייך רק בעשה ולא תעשה שניתק לעשה, כי שאר חטאים חייב מלקות או כרת או מיתה, ואין כפרה שייך בזה רק באלו שני חטאים, שהם עשה ולא תעשה שניתק לעשה. וכן לרבי שמעון דאמר שמכפר על הרהור הלב (ויק"ר ז, ג), דבר זה גם כן תולה בדעת ובמחשבה. וקרבן זה הוא מצד הנשמה שממנה המחשבה, ומצד הזה האדם קרוב אל השם יתברך, ולכך קרבן זה יש לו התקרבות לגמרי אל השם יתברך, וקרבנו הוא כליל לגבוה, ככל* אשר יש לו התקרבות אל השם יתברך. ומפני כך נאמר גם כן (ויקרא ו, ב) "היא העולה על מוקדה על המזבח כל הלילה", כי הנמצאים כאשר מתקרבים ומתעלים אל השם יתברך, הם נחשבים לאפס, כל שיש לו התעלות אל השם יתברך, ולפיכך נאמר "על מוקדה על המזבח כל הלילה". והלילה הוא העדר הנמצאים, כמו שהתבאר.

אֲבָל לְרַבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב דְּתַנָּא הָתָם (זבחים נט) וּבְיוֹמָא (טז) וּבְכַמָּה דּוּכְתֵי (שם לז), דְּכֻלֵּיהּ מִזְבֵּחַ בַּדָּרוֹם קָאֵי, דְּתָנֵי "צָפֹנָה לִפְנֵי ה'" שֶׁיְּהֵא צָפוֹן פָּנוּי מִכְּלוּם וַאֲפִלּוּ מִן הַמִּזְבֵּחַ. וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים תַּנְיָא בְּהֶדְיָא בפ"ז (ויקרא א, יא) צָפֹנָה לִפְנֵי ה' שֶׁהַצָּפוֹן פָּנוּי, דִּבְרֵי ר' אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב: הַמִּזְבֵּחַ מְכֻוָּן כְּנֶגֶד חֲצִי פִּתְחוֹ שֶׁל הֵיכַל, וּכְּנֶגֶד אֶחָד מִן הַדְּלָתוֹת מָשׁוּךְ כְּלַפֵּי הַדָּרוֹם, עכ"ל.

וְנִרְאֶה^ארבינו הזכיר בתוי”ט פ”ה משנה ג פירושו כאן. דְּהַיְנוּ הָא דְּאָמְרִינַן בְּפֶרֶק קָדְשֵׁי קָדָשִׁים (זבחים סב:), אָמַר רַב יְהוּדָה: שְׁנֵי כְּבָשִׁים קְטַנִּים יוֹצְאִין מִן הַכֶּבֶשׁ שֶׁבָּהֶן פּוֹנִין לַיְסוֹד וְלַסּוֹבֵב, וּמֻבְדָּלִין מִן הַמִּזְבֵּחַ מְלֹא נִימָא, מִשּׁוּם שֶׁנֶּאֱמַר "סָבִיב". וּפֵרֵשׁ רַשִׁ"י: אוֹתוֹ שֶׁפּוֹנִין בּוֹ לַסּוֹבֵב יָצָא בְּמִזְרָחוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ לְיָמִין. וְיוֹצֵא וּמַתְחִיל בְּשִׁפּוּלוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ, וְנִמְשָׁךְ וְעוֹלֶה בַּאֲלַכְסוֹן עַד שֶׁמַּגִּיעַ לַסּוֹבֵב. וְהַפּוֹנֶה לַיְסוֹד, יוֹצֵא לְמַעֲרָבוֹ^בבצורת הכבש הקטן במערב המזבח דנו המפרשים באריכות. ועיין הבית השני בתפארתו (אייבשיץ) פט”ז, שסיכם באריכות את כל השיטות בזה. ובשיטת רבינו בזה עיין בהערה הבאה. לְהוֹלִיךְ בּוֹ הַשְּׁיָרִים שֶׁל חַטָּאת [כְּ]שֶׁיּוֹרֵד מִן הַמִּזְבֵּחַ פּוֹנֶה לִשְׂמֹאלוֹ^גמכללות דברי רש”י אלו משמע, שהכבש הקטן במערב המזבח שונה מזה שבמזרחו. שהמזרחי תפקידו לאפשר עליה מהעזרה אל הסובב, שכל עליה לסובב הוא דרך ימין, משא”כ הכבש הקטן במערבו, תפקידו לאפשר ירידה מן הסובב אל היסוד. שהרי אחרי שסבב את המזבח כולו מגיע למערבו של כבש, ויורד לכיוון דרום מן הסובב על כבש קטן זה. ועיין במ”ש רבינו בתוי”ט (זבחים פ”ו מ”ג) בביאור דברי רש”י, ומה שהבינו בדבריו המפרשים (נז”ל בהערה הקודמת), שכבש זה היו לו שני מפלסים. דהיינו שבצד מערב הכבש, ירד כבש קטן מן הסובב לכיוון דרום, כמו הכבש הגדול, אלא שבאמצע מהלכו סבב השיפוע לצד צפון לכיוון המזבח. ועפ”ז אתי שפיר שיסוד דרומי היה “לשמאל” היורד מהכבש הקטן, ודו”ק. ועיין עוד בהערה 5. לִיסוֹד דְּרוֹמִי. וּמַתְחִיל לָצֵאת בְּשִׁפּוּלוֹ שֶׁל כֶּבֶשׁ רָחוֹק מִן הַמִּזְבֵּחַ, כְּדֵי שֶׁיְּהֵא נֹחַ לְשַׁפֵּעַ וְלֵירֵד לַיְסוֹד.