ויקרא ה:א מחשבת ישראל: עקידת יצחק, דרשות אל עמי, אגרות צפון ונתיבות עולם

לא תענה ברעך עד שקר. לומר שישתמש בלשונו ודבורו בכל מה שהוא תועלת לחברת האנשים ואם ידע עדות לחבירו מצוה להעידו שנאמר (ויקרא ה') והוא עד או ראה וגו' אמנם שישמר משוא ודבר כזב. ויש בכלל זה גילוי הסודות והמסתרים גם כל מיני לשון הרע כי רבים הם כמו שיתבאר בפ' מצורע שער ס"ב ב"ה. והיה זה רביעי בזה הלוח כי הוא רביעי במדרגה ללא תרצח כמו שחדוש העולם הוא רביעי לאנכי ולא יהיה לך בלוח הראשון גם שידמה לו בשוה וזה הוא ענין עדות ממש כי מצות זכור את יום השבת היא שנזכור בפינו ונעיד שהוא יתעלה חדש העולם וכן אנחנו עושים כל ליל שבת מעידים בעמידה ויכלו השמים וגו' (שבת קי"ט: וטא"ח סי' רס"ח) והנמנע מעדות זה הוא כמעיד עדות שקר בבוראו שהעולם אינו שלו והוא קרוב לכופר במציאותו או כופר ממש ומכאן לכל האמונות שאמר הכתוב עליהם (תהילים י״ט:ח׳) עדות י"י נאמנה מחכימת פתי:

ומה נמרצים בזה דברי חז"ל על הכתוב בויקרא "והוא עד, או ראה, או ידע אם לוא יגיד ונשא עונו", ש"והוא עד - אלו ישראל שנאמר ואתם עדי נאום ד', ראה - אתה הראת לדעת, או ידע - וידעת היום, אם לא יגיד ונשא עונו, אם לא תגידו אלקותי לאומות העולם הרי אני פורע מכם" (מדרש רבה ויקרא פ"ו, ה), באופן שאנו מצווים על התעודה שלנו, לא רק על ידי כמה וכמה מצוות עשה, כי זוהי חובתנו גם בתור "עם סגולה מכל העמים", אך גם בלא תעשה מיוחדה על השלילה של זו הלא תעשה של "אם לא יגיד ונשא עונו", ואולי בשביל זה הקרי הוא "לוא" בואו, כי גם "אם לו יגיד", אם אנו מגידים זאת רק בינינו לבין עצמנו, וקולנו לא נשמע על פני חוצות שיזעזע את כל הלבבות, אז גם כן "ונשא עונו", כי לא לזה לבד נוצרנו.

; — אבל גם מחוץ לגבול ביתך עליך לצאת לישע גבר עמיתך, בכל חלק מכחותיך ובכל מקום אשר תוכל להציל חיי האדם, רכושו ואשרו. ; — לחסות את הבע"ח ולבלי לצערם. ; — לעזור בכח וברכוש להוציא לפועל פעולות אדם. ; — או, ברכושך בכח גויתך, ברוחך ודבורך בכל עת תמיד, לתמוך דלים, להלביש ערומים, להשביע רעבים, לנחם אבלים, לרפא חולים, להיות מחסה לאביונים, לתת עצה לאובד עצות, להורות דעת ללא למוד, לעשות שלום בין המריבים, להביא ברכה בכל אופן ובכל מקום אשר תוכל.