וְאֵ֣ת אֲשֶׁר֩ חָטָ֨א מִן־הַקֹּ֜דֶשׁ יְשַׁלֵּ֗ם וְאֶת־חֲמִֽישִׁתוֹ֙ יוֹסֵ֣ף עָלָ֔יו וְנָתַ֥ן אֹת֖וֹ לַכֹּהֵ֑ן וְהַכֹּהֵ֗ן יְכַפֵּ֥ר עָלָ֛יו בְּאֵ֥יל הָאָשָׁ֖ם וְנִסְלַ֥ח לֽוֹ׃ (פ)
אגרות צפון
; — בהשתלמות פנימית תמידית, להתרומם אל על ולשוב אל ה' ולתעודתך. ; — להפוך את האדמה וכל אשר עליה למושב האדם ולאחוזת נחלתו, לצרף אל רכוש קניניך הפנימים גם קנינים חיצוניים לאמצעים בעד תעודת ברכתך ולכונן לך מצב איתן: בית, היכל־החנוך לצאצאי האדם להיות איש־ ישראל. : — במובן כזה להביא לך נות ביתך, את האשה, אשר תקח לך לכונן בית נאמן כזה. ; — ומני אז תחל חובתך בברכת פעולת אהבה שהיא הראשונה והשלמה: מבלתי: יכולת בן אדם במדרגתו לבד להיות הכל. תקריב את כל עצמותך בגלל בנים, למען יהיו המה, את שלא תוכל אתה להיות, ואתה תאריך את חייך רק בהם, — לחנך את הבנים להיות איש ישראל.