א֠וֹ מִכֹּ֞ל אֲשֶׁר־יִשָּׁבַ֣ע עָלָיו֮ לַשֶּׁקֶר֒ וְשִׁלַּ֤ם אֹתוֹ֙ בְּרֹאשׁ֔וֹ וַחֲמִשִׁתָ֖יו יֹסֵ֣ף עָלָ֑יו לַאֲשֶׁ֨ר ה֥וּא ל֛וֹ יִתְּנֶ֖נּוּ בְּי֥וֹם אַשְׁמָתֽוֹ׃
האמונות והדעות
וכיון שבארתי המאמר הזה, אחבר אליו שאר הדברים אשר לא תקובל עמהם התפלה, ואומר כי הם שבעה. תחלתם, כשיתפלל אדם אחר שנגזר דין עליו בדבר, כאשר ידעת מענין משה רבינו. ע"ה, (דברים ג' כ"ג) ואתחנן אל י"י, וענה אותו (שם כ"ו) רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה. והשני התפלה מבלי כוונת הלב, וכמו שאמר (תהלים ע"ח לה-לז) ויזכרו כי אלהים צורם וגו' ויפתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו וגו'. והשלישי מי שאינו רוצה לשמוע דברי תורה, כמו שאמר (משלי כ"ח ט') אוטם אזנו משמוע תורה גם תפלתו תועבה. והרביעי מי שמתעלם מזעקת העני, כמו שאמר (שם כ"א י"ג) אטם אזנו מזעקת דל גם הוא יקרא ולא יענה. והחמישי מי שמתיר לעצמו ממון שאסור לו, כמו שאמר (מיכה ג' ג' ד') ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו' אז יצעקו אל י"י ולא יענה אותם. והששי כשהוא מתפלל בלא טהרה, כמו שאמר (ישעי' א' ט"ו ט"ז) גם כי תרבו תפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו וגו'. והשביעי מי שרבו עונותיו ואיננו מתפלל בתשובה, כמו שאמר (זכרי' ז' י"ג) קראתי ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע. וצריך שאבאר במקום הזה, שכל העונות ימחלו עם התשובה, חוץ משלשה, המתעה עם בדעת רע שמראה להם, או בהוראה רעה שמורה להם, כי לא יתכן לו להשיב את מה שעשה, ובו אמר (משלי כ"ח ט') משגה ישרים בדרך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב. ומי שהוציא שם רע על חבירו. כי אי אפשר לו להשיבו, ובו אומר פן יחסדך שומע ודבתך לא תשוב (שם כ"ה י'). ומי שיש בידו גזלה ואיננו משיבה אל בעלה, כמ"ש (ויקרא ה' כ"ג) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל. ואמר (יחזקאל ל"ג ט"ו) חבול ישיב רשע גזלה ישלם בהקות החיים הלך. ואם ימות הנגזל ישיב ליורשיו, כמ"ש (שם ויקרא ה' כ"ד) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו. ואם לא ידענו, יפקירנה ותהיה הפקר:
מורה נבוכים
ואמנם, היות ה׳גזלן׳ לא יחויב לשלם דבר נוסף על צד הקנס (שה׳חומש׳ אינו רק ל׳כפרה׳ על שבועת השקר אבל על גזלתו אינו מוסיף כלום) – הוא מפני מיעוט מציאות הגזל, שנזק הגנבה יותר נמצא מן הגזל – שהגנבה אפשר בכל מקום והגזל אי אפשר בתוך המדינה כי אם בקושי. ועוד – שהגניבה אפשר בדברים הגלויים ובדברים המוצנעים ונשמרים והגזל אי אפשר אלא בנגלה; ואפשר לאדם להשמר מן הגזלן ולעמוד כנגדו ואי אפשר כן עם הגנב. ועוד – שהגזלן ידוע ויבוקש וישתדלו להוציא מידו מה שלקח והגנב אינו ידוע. מפני אלו הסיבות כולם חייבו ה׳גנב׳ ׳קנס׳ ולא חייבו ה׳גזלן׳ קנס.