וְעָשָׂ֤ה הַכֹּהֵן֙ אֶת־הָאֶחָ֣ד חַטָּ֔את וְאֶת־הָאֶחָ֖ד עֹלָ֑ה וְכִפֶּ֨ר עָלֶ֤יהָ הַכֹּהֵן֙ לִפְנֵ֣י יְהוָ֔ה מִזּ֖וֹב טֻמְאָתָֽהּ׃
מורה נבוכים
אבל ׳בן לוי׳ שאינו מקריב ואין חושבים עליו שהוא מכפר עוונות, כמו שבא ב׳כהנים׳: ״וכיפר עליו״, ״וכיפר עליה״ אך הכונה בו – אמירת ה׳שיר׳ לבד, הוא ׳נפסל בקול׳ כי המכון גם כן ב׳שיר׳ – להפעל הנפש בדברים ההם ולא יפעלו הנפשות רק לקולות ולניגונים הערבים ועם כלי השיר גם כן כמו שהיה הענין ב׳מקדש׳ תמיד.