כִּֽי־בַיּ֥וֹם הַזֶּ֛ה יְכַפֵּ֥ר עֲלֵיכֶ֖ם לְטַהֵ֣ר אֶתְכֶ֑ם מִכֹּל֙ חַטֹּ֣אתֵיכֶ֔ם לִפְנֵ֥י יְהוָ֖ה תִּטְהָֽרוּ׃
פור הוא הגורל; דרשות לפורים
א. המתחפש הראשון בתנ"ך איננו אלא יעקב, והוא מתחפש לעשיו דווקא: "הקול קול יעקב והידיים ידי עֵשׂו". עוטף הוא את ידיו בעור השעיר, שעיר יוה"כ, השעיר לעזאזל,1עי' בראשית-רבה סה, יד: " 'ולקח לי משם שני גדיי עזים טובים'... ר' חלבו אמר: טובים לך – שעל ידן את נוטל את הברכות, וטובים לבניך – שעל ידן הוא מתכפר להם ביוה"כ, דכתיב (ויקרא ט"ז) 'כי ביום הזה יכפר' וגו'". ושם טו: " 'ונשא השעיר עליו' – זה עשו, שנאמר: 'הן עשו אחי איש שעיר'. 'את כל עונותם' – עונות תם [-יעקב]". ולובש את בגדי עשיו החמודות, ה"לבושים" של עשיו, על מנת לזכות בברכות אביו.
גן נעול
וצונו *לענות נפשותינו ביום הכפורים. ומשפטי הענויים מבוארים בקבלה. והוא רק פעם אחת בשנה. וידוע כי צום יום אחד בשנה לא תפסיד הבריאות מן הבריא. ואולם החולה המסתכן מן הצום, הנה הוא פטור מלצום, כי משפטי התורה הן דרכי החיים לאדם, וכמו שאמר (ויקרא יח, ח) "אשר יעשה אותן האדם וחי בהם". וכשיהיה חשש סכנה במצוה ממצותיה, יפטור המסתכן ממנה. ונתנה התורה קצבה לענוי היום הקדוש הזה כמפורש בתלמוד (יומא פב, א). והמוסיף נקרא מתחכם ולא יֵרָצֶה לפני ה'. ועם כל זה הבטיחה התורה הטובה הגדולה המסתעפת מן הענוי המוגבל הזה, ואמרה (ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם" וגו'. היש תרופה יותר קלה מזאת? ואם היו אומרים לאדם המאמין בה' וירא מזעמו, שיעשה כך וכך מן הענויים והעבודות הקשות והליכות הדרכים הרחוקים, ואז ימחול לו השם על פשעיו וחטאיו, ודאי היה שמח לעשות מה שהוקצב עליו בקלות ובמהירות, וכל שכן הענוי הקצוב הזה, שאין בה צער וטרח יותר מדאי:
נתיבות עולם
שאל רבי מתיא בן חרש את רבי אלעזר בן עזריה ברומי (יומא פו.), שמעת ד' חלוקי כפרה שהיה רבי ישמעאל דורש. אמר ליה, ג'* הן, ותשובה עם כל אחד ואחד. עבר אדם על מצות לא תעשה, ועשה תשובה, תשובה תולה ויום הכפורים מכפר, שנאמר (ויקרא טז, ל) "כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם". עבר אדם על כריתות ומיתות בית דין, ועשה תשובה, תשובה ויום הכפורים תולה, ויסורין ממרקין, שנאמר (תהלים פט, לג) "ופקדתי בשבט פשעם". אבל מי שיש לו* חלול השם בידו, אין כח בתשובה לתלות, ולא ביום הכפורים לכפר, ולא ביסורין למרק, אלא כולן תולין ומיתה ממרקת, שנאמר (ישעיה כב, יד) "ונגלה באזני ה' צבאות* אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון וגו'".