וְ֠אִישׁ כִּֽי־יִשְׁכַּ֨ב אֶת־אִשָּׁ֜ה שִׁכְבַת־זֶ֗רַע וְהִ֤וא שִׁפְחָה֙ נֶחֱרֶ֣פֶת לְאִ֔ישׁ וְהָפְדֵּה֙ לֹ֣א נִפְדָּ֔תָה א֥וֹ חֻפְשָׁ֖ה לֹ֣א נִתַּן־לָ֑הּ בִּקֹּ֧רֶת תִּהְיֶ֛ה לֹ֥א יוּמְת֖וּ כִּי־לֹ֥א חֻפָּֽשָׁה׃
מורה נבוכים
והוא שם העצה: ״כל שארית ישראל לב אחד להמליך את דויד״ – כלומר: על עצה אחת; וכן אמרו: ״ואוילים בחסר לב ימותו״ – כלומר: בחסרון עצה; וכן אמרו: ״לא יחרף לבבי מימי״ – ענינו: לא תטה עצתי מזה הענין – כי ראש הדברים ״בצדקתי החזקתי ולא ארפה״. [ומענין יחרף אצלי – אמרו: ״שפחה נחרפת לאיש״ – דומה לערבי ׳מונחרפת׳ – רוצים בה נוטה מקנין העבדות לקנין האישות].