וּבַת֙ אִ֣ישׁ כֹּהֵ֔ן כִּ֥י תֵחֵ֖ל לִזְנ֑וֹת אֶת־אָבִ֙יהָ֙ הִ֣יא מְחַלֶּ֔לֶת בָּאֵ֖שׁ תִּשָּׂרֵֽף׃ (ס)
עקידת יצחק
לא תנאף לומר הלא כדבריכם כן הוא איש מכם לא ינאף את אשת רעהו ולא שום ניאוף כי לשון זה כולל כל מדרגות האיסור בזה כמ"ש הראב"ע ז"ל בשם הגאון ז"ל ולהיות הדבור הזה כנגד זה הכוכב בא העונש בהרבות הזמה (ויקרא כ׳:י״ד) באש ישרפו אותו ואתהן ובת כהן וגו' באש תשרף (ויקרא כ״א:ט׳) ובתמר (בראשית ל״ח:כ״ד) הוציאוה ותשרף וגם מה שאמר' (סנהדרין פ"ד:) הבא על אשת איש מיתתו בחנק כך הוא דינם כי החנק אינו רק שריפת הרוח החיוני בקרבם כי בשרו של אש נזהרו באש ה' נשפט. והיה הדבור הב' בלוח הב' מפני שהוא נזק ב' וקרוב תחת הרציח' והוא כנגד לא תעשה לך פסל וכל תמונה אשר בלוח הראשון כי הוא הניאוף הנזכר בכל הנביאים אצל האלהות וכמ"ש (יחזקאל ט״ז:י״ז) ותעשי לך צלמי זכר ותזני בם ומקר' מלא הוא בכל מקום. אמנם בדבור הזה נכללו כל הדברים אשר יחטא האדם בהם מפאת חוש המשוש אשר הוא חרפה לנו וכל ההרחקות שאמרו (חולין מ"ד:) הרחק מהכיעור ומהדומה לו. ובמ' (אבות פ"א) באשתו אמרו קל וחומר באשת חבירו וכמה הפליג שלמה הע"ה להזהיר על זה (משלי ו׳:ל׳) לא יבוזו לגנב כי יגנוב למלא נפשו וגו' נואף אשה חסר לב משחית נפשו הוא יעשנה ובכמה מקומות זולת זה ואולם רבים אומרים שהאשה גרמה הרבה חטאים ועונשים בעולם כמו שהאריך בזה הראב"ע ז"ל בפי' מיוחד שחבר לעשרת הדברים אבל אני רואה שאין עקר התלונה כי אם על האנשים כי הם הרודפים אחרי העביר' עד רדתה וכמו שאמרו (עירובין ק':) זו מדה טובה באשה וגו'. ואמרו ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך:
גן נעול
וכן הבדיל השם ב"ה בין זרע יעקב וכל משפחותיהן, בין הזכרים ובין הנקבות. ונצטוו הזכרים על מצות הרבה שלא נצטוו עליהן הנשים. הכל בחכמה בעבור ההבדל שבין נפש האיש ונפש האשה. ומענין זה מה שאמרו קדמונינו (קידושין כט, א) "כל מצות עשה שהזמן גרמא נשים פטורות מהן". ואולם (פסחים מג, א) הושוו אשה לאיש לכל עונשין שבתורה, בעברם על האזהרות שהוזהרנו מהם, כמו שנאמר (במדבר ה, ו) "איש או אשה כי יעשו מכל חטאת האדם וגו' ואשמה הנפש ההיא". וכן הבדיל בין מקצת נשי זרע יעקב ומקצתן. והן נשי הכהנים, שהתיר להן מן הקדשים שישראל חייבין עליהן מיתה. וכן הבדיל בענין הפרעון. כמו (ויקרא כא, ט) "ובת איש כהן כי תחל לזנות וגו' באש תשרף". וכן קבעה החכמה העליונה חקים ומשפטים לעבדי ישראל, קנין כספם שקנו מן העמים. וכמו שאמרו "כל מצוה שהאשה חייבת בו עבדים חייבין בו". וגזר למול אותם. וכן קבעה חוקות קבועות לגר תושב. והוא הגר בארצנו מן העמים, ולא נכנס בברית מילה. וכן ההבדל שבין הקטנים והגדולים. כי לא חייבה התורה את הקטן מישראל קודם שהגיע לי"ג שנה ויום אחד, לעבוד העבודות והמצווֹת, ולא קבעה לו השכר והפרעון, כמו שצותה וקבעה לאנשים. בעבור הבדל מצב נפשות הקטנים ממצב נפשות הגדולים. כי כחות נפש הקטן עודם בהעלם ובסתר. הן הכחות הפועלת בגויה, הן הכחות הפועלות במדות, ואין צריך לומר הכחות שאין כדמותן בנפשות שאר בעלי החיים וכמו שרמזנו למעלה (חדר ד' חלון א'). והנה בכל ההבדלים שדברנו, יש לכולן דברים ידועים וארחות קבועות, בסוד נתיבות החכמה העליונה, שהיא ראשית דרכי אל. עשוים באמת וישר. ועומדים לעד לעולם, כמבואר בחלון הראשון: