ויקרא כג:כז מחשבת ישראל: עקידת יצחק וגבורות השם

אַ֡ךְ בֶּעָשׂ֣וֹר לַחֹדֶשׁ֩ הַשְּׁבִיעִ֨י הַזֶּ֜ה י֧וֹם הַכִּפֻּרִ֣ים ה֗וּא מִֽקְרָא־קֹ֙דֶשׁ֙ יִהְיֶ֣ה לָכֶ֔ם וְעִנִּיתֶ֖ם אֶת־נַפְשֹׁתֵיכֶ֑ם וְהִקְרַבְתֶּ֥ם אִשֶּׁ֖ה לַיהוָֽה׃

עקידת יצחק

ואיפשר שיגיע לזה תועלת מן הגורלות כדי שלא יחשד שהשקוהו קודם לכן משקה שיגרום לתלוש איבריו ולפרקם כי ההיא חיותה דחולין פרק אלו טרפות (חולין נ"ט.) ואין לחשוד שהושקו שניהם כי חלילה לאל מהקריב על שלחנו משחת כי כל שאין כמוה חיה טרפה (שם מ"ב.): ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש והניחם שם אחר שגמר לעשות כל אלה עד הזאות פר ושעיר ושלוח השעיר לעזאזל שהכל בבגדי הבד אשר זכר ראשונה הנה אינו טעון לעשות עוד מלאכה בהם כלל רק אם ירצה מקדש ידיו ורגליו ופושטן ולובש בגדי עצמו לקרוא התורה בפרשה זו ובפרשת אך בעשור שהקריאה לאו עבודה היא ולא צריכא בגדי כהונה כדאית' התם וכן שנינו בא לו כ"ג לקרות אם רוצה בבגדי בוץ קורא ואם לאו קורא באצטלת הלבן משלו (יומא ס"ח:). גם הוצאת כף ומחתה אינה בבגדי הבד הראשונים רק בבגדי בד אחרים שהוא עושה לעצמו לכך אינם נגנזים אלא מוסרם לצבור ונהגו קולא בעבודה זו לפי שאין צרכה מעקרי העבודה רק לפנות הקדש מאלו הכלים שהכניסם שם לצורך הקטרת שאין ראוי שישארו לשם ולזה קראוה עבודת יחיד לפי שהוא צורך המכניסן שם לבד ולזה לא נזכרה עבודה זו בכתוב כלל. וכן יש בגמרא (שם ל"ה:) תאני רב הונא בריה דרב יהודה ואמרי לה רב שמואל בר יהודה ואחר שכלתה עבודת צבור כהן שעשתה לו אמו כתונת לובשה ועובד בה עבודת יחיד ובלבד שימסרנה לצבור פשיטא מהו דתימא ניחוש שמא לא ימסרנה יפה יפה קמ"ל. מתיבי ולבשו בגדים אחרים וקרבו את אשר לעם מאי לאו אחרים חשובין מהן לא אחרים שפחותים מהם אמרו על רבי ישמעאל פן פיאבי שעשתה לו אמו כתנת ממאה מנה ולבשה ועבד עבודת יחיד בה ומסרה לצבור אמרו עליו על רבי אלעזר בן חרסום שעשתה לו אמו כתנת משתי רבוא ולא הניחוהו אחיו הכהנים מפני שנראה כערום ופירוש רש"י ז"ל פחותים מהם לפי שהעבודה הראשונה חשובה ומכפרת וזו אינה אלא לפנות את המקום שאין דרך כבוד שיהיו מונחים שם לפיכך שנה הכתוב בבגדים לפחות עבודת יחיד הוצאת כף ומחתה שאין צורך צבור אלא עליו לפנות את המקום לפיכך קורא לה עבודת יחיד (שם ל"ה:) כך פירש בעלי התוספות וזולתם ז"ל. (ו) ולכן יאמר הכתוב כי אחר עשותו עבודת צבור בבגדי הבד אשר לבש ראשונה יקדש ידיו ורגליו ויבא אל אהל מועד שהוא חוץ להיכל ופשט שם את בגדיו אשר לבש בבואו אל הקדש פנימה ויניחם שם כי יתכן שהיה שם מקום מוכן לבית גניזתם גם שיהיו שם מזומנין לו מאתמול בגדי הבד השניים וילבשם שם והיא אצטלת הלבן משלו שהיה יוצא וקורא בה כמו ששנינו במשנה (ס"ח:) או שהזמינום לו הכהנים שם כי לא נאמר וכל אדם לא יהיה באהל מועד רק בבואו לכפר בקדש עד צאתו. ואחר כך אמר שירחץ וילבש בגדי זהב לעשות את עולתו ואת עולת העם וכפר בעדו ובעד העם ואת חלב החטאת וגו'. שאף על פי שהם מקרבנות היום עבודתם הוא בחוץ והנה בזה נשלמה עבודת יום הכפורים עצמו הנכללת בשתי טבילות הללו. אמנם נשלמו הה' במה שלבש ראשונה בגדי זהב לעשות תמיד של שחר והמוספין. והנה אם כן הם שלשה ובגדי הבד השניים להוציא כף ומחתה הרי ד' ובבגדי זהב אחריהן לקטרת הסמים והטבת הנרות אשר בערב וכו' הרי ה'. והנה זה הפירוש הוא נכון מאד בעיני לפי פשט הכתוב וסדר העבודה ולא ידעתי למה לא שתו לב אליו כל הראשונים ז"ל כי הוא נראה מוכרח מאומרו ובא אל אהל מועד כמו שזכרנו בספקות כי זה השם לא יאמר בפרשה זו כלל על קדש הקדשים רק בזאת יבא אהרן אל הקדש וכלה מכפר את הקדש והביא מבית לפרכת או לפני ה' ואהל מועד הוא שם מיוחד מן הפרכת ולחוץ כמו שיעידו על זה ג' עדים נאמנים שאין עליהם שום פקפוק אמר וכפר על הקדש מטמאות בני ישראל וכן יעשה לאהל מועד וכל אדם לא יהיה באהל מועד בבואו לכפר בקדש ובא אהרן אל אהל מועד ופשט את בגדי הבד אשר לבש בבואו אל הקדש והרי הוא שריר וקיים. ואחר כך אמר שהמשלח את השעיר לעזאזל והשורף החטאות בחוץ יכבסו בגדיהם ורחצו במים ואחר יבואו אל המחנה כי ענין אחד להם ליטמא במגע שליחותם כמו שאמרנו: והיתה לכם לחקת משפט בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם וגו'. לשון צום יאמר על שלשה פנים. האחד מה שהורגלו עליו רבים מעמי הארץ והוא העדר האוכל לבד מבלי שום כונה אחרת עד שיאמרו על האדם קודם שיאכל שהוא צם וכל שכן אם נתעכב לו עת האוכל. השני מה שיכוון בו לענות נפש כמו שעומד בתענית יום או יומים אן בתענית שעות כפי מה שאומר עליו בהצטערו מאשר חטא כמו שהם צומות כל בעלי התשובה. השלישי והוא היותר נאות מכלם מה שאמר הנביא (ישעיה נ"ח) הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע וגו'. ואמר ירמיה (כ"ב) אביך הלא אכל ושתה ועשה משפט וצדקה אז טוב לו כי לא על הלחם לבדו יצום האדם כי על כל מוצא פי ה'. והנה באמת הצומות לפניו יתעלה הם כענין הקרבנות אשר לחוטאים כי הטוב והישר לפני האלהים אשר לא יחטא ולא יביא קרבן. אמנם אם יחטא אמר יביא קרבן ויתכפר וכן נוח לו לאדם שלא יחטא ולא יצום וכך הוא רצונו של מלך מלכי המלכים ברוך הוא כמו שפירש על ידי זכריהו הנביא (ז') אמר אל כל עם הארץ ואל הכהנים לאמר כי צמתם וספוד בחמישי ובשביעי וזה שבעים שנה הצום צמתוני אני וכי תאכלו וכי תשתו הלא אתם האוכלים ואתם השותים הלא את הדברים אשר קרא ה' ביד הנביאים הראשונים וגו'. כה אמר ה' צבאות משפט אמת שפיטו וחסד ורחמים עשו איש את אחיו ויתום גר ועני אל תעשוקו ורעת איש אחיו אל תחשבו בלבבכם וכל זה מבואר. ובסוף דבריו (שם ח') ביאר כי כאשר יהיה האדם שלם באלה הדברים הנה הוא המצוה אליו לאכול ולשתות ולשמוח במה שאמר אלה הדברים אשר תעשו דברו אמת איש אל רעהו ומשפט שלום שפטו בשעריכם ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם ושבועת שקר אל תאהבו כי את כל אלה שנאתי נאם יי' ויהי דבר ה' אלי לאמר כה אמר ה' צום הרביעי וצום החמישי וצום השביעי וצום העשירי יהיו לבית יהידה לששין ולשמחה ולמועדים טובים וגו'. ירצה מי יתן ויהיו לכם אלו הצומות לימי שמחה ומשתה בשתהיו אוהבים האמת והשלום ולא תצומו כיום בשתוסיפו עוד שנוא אותם וכמעט פירוש זה נמצא להרמב"ם ז"ל בח' פרקים (פ"ד). נראה מכל זה שהנכון שלא יחטא האדם ושלא יצום ואולם אם חטאו עצה נכונה היא שיצומו לענות נפשם לקבל ייסורין ולמרק העון בהמעיט חלבו ודמו תמורת העונג וההנאה שקבל בחטאו. אבל שיצומו לפניו בלי כוונה רק להעדר האכילה הוא כמי שמביא קרבן בלי כוונת הכפרה רק כמתעסק בהשגחתו זובח משחת. ועל הצומות וטעותם בענינים היתה תוכחת הנביא לישראל באומרו קרא בגרון אל תחשוך כשופר הרם קולך וגו' (ישעיה נ"ח). והכוונה שיקרא בלי עזר מהכלים החצונים לפי שלא תחשוך מלקרות בשביל יגיעה או לאות שיהיה לך בהם. אמנם הרם קולך כאלו אתה קורא בשופר והגד לעמי פשעם כי החטא אל העם המיוחד נחשב לפשע כמו שהפשעים אל ההמון נקראים חטאים ולז"א ואל בית יעקב חטאתם. ואותי יום יום ידרושון וגו'. שמעתי מי שמפרש שהיה מוכיחם על מה שהיו חוקרים ודורשים בדברים במהות האל יתעלה ודעת דרכו, כגוי אשר קדם להם השלמות המעשי התוריי לעשות צדקה ומשפט והיה גוער בהם לומר ישאלוני תחלה משפט: צדק ואחר כך קרבת אלהים יחפצון לדעת מה הוא ואיך יתכנו דרכיו. והפירוש נראה נחמד אלא שאינו מתקשר עם הפרשה. ועוד שהעקר והוא אומר ואחר קרבת אלהים יחפצון חסר מן הכתוב. אמנם הנראה לפי הכוונה שהתלונה היתה שהם היו מתלוננים תמיד ממנו יתעלה לומר שתגיע אליהם ממנו כמעשה הרשעים ולזה היו מחפשים בדעת דרכיו ומנהגו בענין השגחתו ולפי שזה לא יתכן כי אם לאנשים הנודעים כצדיקים גמורים ולא נודע להם עון אשר חטא לזה אמר כגוי אשר צדקה עשה ומשפט אלהיו לא עזב כן ישאלוני משפטי צדק לומר מצאתנו כל זאת ולא עוד אלא שיחפצו להקריב אותי אל האלהים לדין אם עשיתי כדין אם לא. ומה הוא תלונתם למה צמנו ולא ראית ענינו נפשנו ולא תדע כי הנה אנחנו כבר צמנו בשתי מיני הצומות אם מהעדר האכילה שעליו אמר למה צמנו ולא ראית ואם על דרך ענוי הנפש שעליו אמר ענינו נפשנו ולא תדע אכן אתה אל מסתתר מהצועקים לפניך בצום ובענוי נפש. והיתה התשובה הן ביום צומכם תמצאו חפץ וכל עצביכם תנגושו אמר ואני קרבת אלהים לי טוב כי יש לי להשיב לכם כי מצד שצמתם הנה נפלתם בשבוש חזק מאד והוא שחשבתם שהצום הזה הוא אשר חפץ בו השם מצד עצמו ולזה כשצמתם וספוד חשבתם שעשיתם רצונו ואין הדבר כן שהצום מצד עצמו אין בו חפץ ועל מה שאמרתם ענינו נפשנו הנה באמת אינו כן אבל היה להפך כי כל עצביכם תנגושו בצום ההוא כמו ידיך עשוני ויעצבוני (תהילים קי״ט:ע״ג) כי כל העצבים הגידים שבכם תתחזקו בו לזעוק ולומר למה צמנו או שירצה וכל עצביכם אשר בבית נכריה תנגושו כלומר שתנגושו העניים להפרע מהם וזו היא כוונתם לקדש צום ולקרוא עצרה: ועוד יש לכם טעות אחר שאתם חושבים שכוונת הצום הוא להשיג בו חפצכם ושאלתכם מאת השם יתעלה ואינו כן רק הכוונה למרק ולפרוע פרעות העבירות שעברתם והוא אומרו (ישעיה שם) הן לריב ומצה תצומו וגו'. ירצה אם תצומו הנה בעבור דברי ריבות ומצות אשר ביניכם תצומו ובעבור מה שחטאתם בהכות באגרוף רשע רצוני בהטחת דברים כלפי מעלה אבל לא תצומו כיום להשמיע במרום קולכם לעשות רצונכם ובקשתכם. משל לבן בית המלך שהורידו מגדולתו בבגדו בו והוא נהג נזיפה יום או יומים ואחר זה אמר שכיון שנהג נזיפת שני ימים יחוייב שישיבהו המלך על כנו והוא סכלות מאתו כי הנזיפה תחת המרד הוא לא מחיר הגדולה וכן הצומות בימי הצער הכוונה בהם לשבר הלבבות ולהכניעם לשמוע בקול אלהיהם לא לשישמע האל להם כמו שכתבנו אצל התפלות שער נ"ח: הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו. (שם). עתה הישיר להם הדרך אשר טעו בה בכוונתם באלו הצומות ואמר הכזה שאתם חשבתם שהוא צום והוא על העדר האכילה יהיה צום שאני בוחר בו ודאי לא יהיה מהמין הראשון אשר עליו אמרתם למה צמנו ולא ראית כי הוא אין בו שום תועלת כלל. אבל אבחר על שהוא מהמין השני שהוא יום ענות אדם נפשו לסגף אותה תחת מרדה כמו שאמרנו. ונתן הטעם למה שאמר שהצום מהמין הראשון אינו כלום ואמר הלכוף כאגמון ראשו בלי כוונה כלל ואף כי שק ואפר יציע הלזה תקרא אף אתה צום ויום רצון לה' וזה לא יתכן בשום פנים. הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה ושלח רצוצים חפשים וכל מוטה תנתקו (שם). ירצה אמנם הצום אשר אני אבחרהו על דרך האמת לא זה ולא זה כי אם אשר הוא טוב מצד עצמו והוא מה שיביא אדם נפשו המחשבית לשקוד במחשבותיה לפתח חרצובות רשע להתר אגודות מוטה אשר הוא קושר ואוגר כל היום ושלח רציצים חפשים מהאנשים האומללים אשר תקפה עליהם ידו אם בכח הזרוע וגם בשעבוד שטרות וכיוצא וכל מוטה תנתקו. והתחיל במעשים טובים הלא פרוס לרעב לחמיך וגו'. כי כל אלה הם מעשים טובים אם שהם פעולות קטנות אבל הם חנוך לגדולות מהן. לזה אמר אז יבקע כשחר אורך וארוכתך מהרה תצמח וגו'. שכבר נבקע אליו השחר להתחיל ולזרוח. ומעתה אז תקרא וה' יענה תשוע וגו'. כי לא יהיה לך פתחון פה לאמר למה צמנו ולא ראית כאשר בתחלה. אמנם עדין יחכה ה' לחננכם וירום לרחמכם כי אלהי משפט ה' כי כמו שאתם אינכם עושים עדין מעשים שלמים אלא שנראה כעושים מבלי קנין בנפש כן הוא גם כן כשתקרא יענה אותך כלומר מה לך כי נצעקת וכשתשוע ותצעק, על שאלתך יאמר הנני. ואם שלסוף יענה תהיה ישועתך בשובה ונחת הפך מה שנאמר (שם ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע. אמנם אם תסיר מתוכך מוטה ירצה מקרב לבך עד שיהיה מה שתעשה מהרחקת הרעות ועשיית הטובות מלב ומנפש עד שלא תשלח אצבע להורות שאתה טהור ובקרבך תדבר און. ועם זה תפק לרעב לחמך ונפש נענה תשביע שהם פעולות יותר שלמות מהראשונות וזרח בחשך אורך ואפלתך כצהרים וזהו ענין נפלא מהראשון. ואמר ונחך ה' תמיד והשביע בצחצחות נפשך וגו': כי כל אלה הם ברכות פנימיות כמו שהמעשים הם פנימיים. אמנם כשיעשו אלו המעשים הטובים במדרגה יותר עליונה והוא בבחינת היותם תוריים הנה יצורף אליהם עוד השכר הנפשיי אשר אין ערוך אליו וזה אומרו אם תשיב משבת רגלך עשות חפציך וגו'. שכבר ביארנו בשער נ"ה שהשבת סוד התורה וקבלתה כי על כן אמר (ירושלמי נדרים ספ"ג) שקולה שבת כנגד כל המצות והמשיב רגליו מעשות דרכיו מפני השבת הוא משיבן מפני התורה וגם העושה דבר בעבור השבת בעבור התורה הוא עושה וכאשר יהיה כן אז תתענג על ה' והרכבתיך וגו'. וידוע כי כל זה כנוי לתענוג עולם הנשמות אשר שם מנוחה ונחלה בלא מצרים עשאה השם והכינה לאשר ישר בעיניו וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה. כבר נמשך הדבר בזה יותר מהכוונה אמנם מ"מ נתברר מה שכוונה אליו מבירור שלשה מיני הצומות שזכרנו שכאשר נתבונן בהם נמצאם מיוחדים כל אחד לחלקו מחלקי האדם. *כי הנה הצום וכו', כוונתו כי אחר שאמר למעלה כי שם צום (אשר שרשו צום, כמו צמצם בלשון חז"ל בכפל הפא והלמד הפעל) יאמר על ג' ענינים הא' על מניעת והעדר האכילה בכלל, (יען כי עי"ז יתמעטו ליחיות הגוף ויצומצם בשר גוף האדם,) הב' על התענית אשר יתענה האדם לשוב עי"ז בתשובה, ע"י כבישת יצרו ותאותו הגופנית אל הנאות החומר, בתעניתו זאת (יען כי עי"ז יצומצמו, תאותיו ותשוקותיו החמריות.) והג' על טהרת המחשבה והעיון ומידות ותכונות האדם הנפשיות, להתרחק בכל מאמצי כחו מכל עול וחמס, ריב ומצה, ולעשות בהפך רק צדקה ומשפט בארץ: ולצמצם בזו מעשיו רק לטובה, יאמר עתה הרב ז"ל כי כמו שהמלאכות שעושה האדם תחלקנה לשלשה סוגים כי יש מהן המיוחדת רק לכח האדם הגופני והחמרי, ככל מלאכות חרשי עץ ואבן או עובדי אדמה, ויש מהן שמיוחדות לנפשו החיונית והמרגשת המשתדלת להמציא לה תענוגים שונים מחמדי עיניו ואזניו, ד"מ מלאכת הנגון ושאר כל מלאכת מחשבת הדומים לה, ויש מלאכות המיוחדות רק לנפשו המשכלת לחשוב מחשבות שונות, ד"מ אוך יתגאה וישתרר על זולתי ודומיהם, כן גם כל אחד משלשה מיני צומות אלה המצוות ביה"כ כמו שיתבאר, מיוחד לכח אחד מנפש האדם, כי ע"י העדר ומניעת האכילה תוחלש ותעונה הנפש הזנה, ר"ל הנפש הצומחת אשר ראש כחותיה היא כח הזן, וע"י הכונה בתענית יה"כ לשוב אל אלקינו ולכבוש היצר והתאוה הבהמית תוחלש נפש החיונית דאס טהיערישע לעבען המשתוקקת תמיד אל הנאות החומר, וטהרת המידות והתכונות הנפשיות ד"מ לפתח חרצבות רשע ולהתר אגודות מוטה ולהפק לרעב לחם, אשר גם עליה נצטוינו ביה"כ כמאה"כ "הלוא זה צום אבחרהו וכו' פתח חרצובת רשע" וכו' כל זה הם ענינים המיוחדים רק לנפש המשכלת, כי רק בהעלות האדם על רוחו ונפשו המשכלת כי כל בני אדם יחד, כאחים בני אב אחד לו נחשבו, וראוים הם להיות לא לבד חפשים, ובלתי רצוצים תחת יד החזק מהם, כי אם גם תמוכים ונשענים מיד אחיהם אשר יש לאל ידם לעזור להם, יואל גם הוא לעשות כל הפעולות הטובות האלה לקרוא דרור לאסיריו, ולסמוך יד עני ואביון, ובזה באר ג"כ הרב ז"ל מדוע באה מצות הצום ביה"כ ואיסור המלאכה בו משולשת בכתובים (כמו שהביא בפנים הספר) כי מלבד דרש חז"ל על זה, יורה ג"כ שאנו מחויבים לחבר ביום הכפירים כל ג' עניני הצום האלה, כמו שאנו מחויבים לשבות בו מכל ג' מיני המלאכות, מלאכת העבודה, מלאכת העונג והעדן ומלאכת מחשבת רעה, למען קדש וטהר אותנו ביום הזה מכל סיג וחלאה גופנית ומוסרית, וקרוב לזה בארתי זה עשרים שנה בעוד לא ראיתי דברי הרב ז"ל דברי הכ' "תענו את נפשותיכם" כי ע"כ באה מצות הצום הזה בלשון רבים "את נפשותיכם" ולא רק בלשון יחיד "תענו את נפשכם" כמו "אם יש את נפשכם וכו'" (בראשית כ"ג) להורות שכל איש ואיש מישראל מחויב לענות בו לא לבד נפשו הצומחת והחיונית, ע"י העדר המאכל והמשקה, כי אם גם נפשו המשכלת ע"י כבישת יצרו ותאותו ומחשבתו הרעה אשר הרגל בה מלפנים, ובני דורו של ישעיה הנביא ע"ה ענו בצומם רק נפשם הצומחת והחיונית במניעת האכילה והשתיה, אבל לא נפשם המשכלת, כי אם נשארו במידותיהם ותכונותיהם הרעות תמיד, וע"כ הוכיחם בשם ה' ואמר להם "הכזה יהיה צום אבחרהו יום ענות אדם נפשו?" ר"ל נפשו המיוחדת לו לבד, והיא נפשו המשכלת, כי נפש הצומחת והחיונית משותפת לו עם הצומח והחי ונפש בהמית תקרא לא נפש האדם ביחוד.] כי הנה הצום שהוא העדר אכילה לבד הוא לבדו ענוי ונזק אל הנפש הזנה. אמנם מה שיהיה בענין סגוף ומרוק תשתתף עמו הנפש החיונית המתאוה אל התענוגים המותריים וההתרחק מהעצבים אמנם אשר היא אצל התכונות המדותיות וההתגברות אל המעשים האנושיים כגון פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה הנה הוא ענין מיוחד אל הנפש המשכלת המחשבית בלי ספק. והרי הם שלשה מיני צומות לשלשה חלקי האדם כמו שזה הענין עצמו ישנו במלאכות כי הנה הכח החמרי מלאכתו הוא כל מעשה ידים כעובד אדמה והחייטות וכל מלאכת חרש ואורג ורוקם כי עקרן הכח הגופיי וכלי אומנותו בידו. אמנם הכח החיוני מלאכתו הוא ההרהור והמחשבה במלאת תאוותיו בתענוגי בני האדם ובפרט כאשר הם אצל חוש המישוש המשותף לבעלי חיים ולאדם כמו שאמר הרב המור' בכמה מקומות (ח"פ פ"א). אמנם הכח המחשבי מלאכתו היא לחשוב מחשבות לעשות בכל תשוקות האדם מהשררה והכבוד והנצוח וכל אשר ימשך אליהם הן בצד ימין או שמאל. (ו) ועתה עם זה נמצא טעם ההמצא בפרשת אך בעשור (ויקרא כ״ג:כ״ז) הענינים האלו על צורתן כי הנה נמצא שאמר ראשונה ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה' וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא לכם לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם הרי צום ומלאכה. ואחר כך אמר כי כל הנפש אשר לא תעונה וגומר וכל הנפש אשר תעשה כל מלאכה בעצם היום הזה והאבדתי וגומר. הרי צום אחר ומלאכתו עמו. ואחר חזר שלישית כל מלאכה לא תעשו חקת עולם וגומר שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש וגומר. הרי מלאכה וצום עמה. ועם היות שכל אלו הכתובים נדרשו לחז"ל (יומא ע"ו.) בתורת רבויים ללמד על מיני הענויים ולעבור על המלאכות בלאוין הרבה (שם פ"א.) וזילת זה אשר היא קבלה אמיתית וקיימת לעד מכל מקום לא נסור מקבל מהסדר הזה הנפלא שבכתוב תועלות נכבדים כמו אלה ולהאמין שכוונת התור' האלהית להיישירנו ביום הגדול והקדוש הזה בכל שלשה מיני הצומות האלה ובאר מלאכותיהם המיוחדות ואמר אך בעשור לחדש השביעי הזה יום כפורים הוא מקרא קדש יהי' לכם ועניתם את נפשותיכם והקרבתם אשה לה' (י) והנה החל בגדול מהצומות ומצד פעולותיו והוא צום הנפש הנכבדת המיוחדת לאדם אשר היא צריכה שתתענה בשתנזר יתזדכך מהתשוקות והמחשבות הזרות אליה מהענינים המדומים אשר בעבורם השליכה צרכי עצמה מנגד בזמן העבר כי היום יום כפורים הוא וראוי לנפש השלמה שתתקדש ותשב לפני אלהים לההכפר מהעבר ולהתקדש להווה והוא עקר הצום המיוחד אליה כד"א הלא זה צום אבחרהו פתח חרצובות רשע התר אגודות מוטה וזו היא הקרבת אשה לה' מלבד חטאת הכפורים וקרבנותיו: ואחר שצוה בצום הזהיר במלאכה המיוחדת לה ואמר (ויקרא שם) וכל מלאכה לא תעשו בעצם היום הזה כי יום כפורים הוא לכם לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם. נתן הסבה עצומה לשתהי' הנפש הזאת הנכבדת אסורה בעצם היום הזה ממלאכת מחשבת בסדור מעשים והמציא עצות ותחבולות להגיע אל התכליות המבוקשים הזמניים מקנייני הממון והכבוד והשררה וההתגברות אשר עליהם תעזב ממושכלים העצמיים ורוב שיהיו מהם אשר לא נתן אל לבו אם הם בהתר או באיסור או שהרגיש ולא חשש או שכיון אליהם לכתחילה ולפחות מה ששבתה ממלאכתה לעבוד עבודה שהיא זרה לה כמו שאמרנו ולזה אמר גם כן כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם כי באמת הכפר' המיוחדת לזאת הנפש היא בשתשאר לפני ה' תמיד. ואחר שזכר זה הצום הנכבד אשר לנפש הזאת המעולה ושביתת מלאכתה עמה נתן הסבה בזכרון הצום השני אשר לכח החיוני ומלאכתו ואמר כי כל הנפש אשר לא תעונה בעצם היום הזה להתחרט ולהצטער על הראשונות מהרהורי התאוות הבשריות ודומיהם המיוחדות לה ודאי תכרת מעצמה בקוצר שנים מעמיה אשר בזה המציאית כי הרע מפסיד את עצמו כמו שאמר הכתוב (משלי י״ג:כ״א) חטאים תרדף רעה. וכמו שאמר (ח) כי כל הנפש הזאת אשר תעשה מלאכה זו ותמשך אחרי אלו ההרהורים הפחותים ותטמא בהם בעצם היום הזה שתיענש בעונש גדול מזה והוא שתאבד אפילו מקרב עמה אשר תבא שמה לעולם הבא ולזה אמר (ויקרא כ״ג:ל׳) (ח) והאבדתי את הנפש ההיא וגומר. כי השמד הנפש ואבדנה על זה האופן ראוי ליחסו אליו יתעלה ולא לזולתו כי העושה יגיש חרבה. וכבר יהי' זה העונש מגיע אל הנפש השכלית המתעצמת עם החיונית כי היא אשר תאבד לעד עמה (ח) וזה טעם קשר עניניהם במאמר כי כל הנפש וגו'. (ח) אמנם על המלאכות אשר מהחלק הגופיי אמר כל מלאכה לא תעשו חקת עולם לדורותיכם בכל מושבותיכם כי יש להם להבדל מכל מלאכת החמר ומעשהו הנהוגי' והמורגלים בכל מושבותם. ובכאן יכלול כל מלאכת צורך אוכל נפש שהיא אסורה ביום זה מכל שאר הימים המקודשים. ואמר אחר כך ועניתם את נפשותיכם בתשעה לחדש בערב (ז) לפי שמאלו המלאכות כלם יהי' הענוי אשר יכלול אכילה שתיה רחיצה סיכה ותשמיש המטה שכל זה הוא ענוי אצל הגוף ומלאכותיו המיוחדות. ולזה אמר בתשעה לחדש בערב ולא אמר בעצם היום הזה כי אע"פ שענוי האכילה אינו נרגש בעת ההיא ודאי כל הענינים הנזכרים הם ענינים לשעתם ולזה אמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם. והנכון כי כיון בזה לכלול שביתת כל מיני המלאכות הנזכרות ועל כלם אמר מערב עד ערב תשבתו שבתכם כי השביתות כלם שאמרנו ראוי ומחוייב שתזהרו בהם מערב עד ערב כדי שתדעו שבזמן הקדוש הזה אין ראוי לנהוג בדבר מאלו ויהי' דוגמא לכל מי שירצה להתקדש שיוסיף מחול על הקדש להיות לפני ה' תמיד. והנה כל זה הוא בכלל מה שנאמר בפרשה זאת והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר. כי בזה כיון לשני הצומות ולשתי המלאכות אשר לכח החיוני אשר הוא האזרח בארץ הלזו ולכח השכלי אשר הוא גר הגר בקרבה, ונתן הטעם בהם כי ביום הזה יכפר עליכם וגומר. כמו שאמר בפרשה הנזכרת כי יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם. אמנם על הצום אשר לכח הגיפיי ומלאכותיו חזר ואמר שבת שבתון הוא לכם ועניתם את נפשותיכם חקת עולם והוא ענין נאות מאד בשתי אלו הפרשיות והסכמתם. (ט) אמנם מה שכיון במלת אך יתבאר בענין השלישי ב"ה וזה מה שראוי שיאמר בכל הענינים הבאים בתורת היום אשר סמכנו אותם במאמר שמעון הצדיק (אבות פ"א) שאמר שאחד מהעמודים שהעולם עומד הוא התור':
שאל רבBookmarkShareCopy

עקידת יצחק

אמנם מה שיאמר (שם) על גמילות חסדים הענין השלישי הוא ההולך קדמת אשור לתת אמרי שפר שבח ותהלה לאל יתעלה הגומל לחייבים הטוב האלהי הגדול הזה כי ראתה חכמתו חולשת הטבע האנושי ורוב המעדותיו לפי טבעו ותכונותיו אשר אין לו כרעים לנתר בהן להעלות אל האלהים כפי מה שכוון ממנו ביצירתו הנה הוא ית' גמלם כרוב חסדיו להשקיף צדקו משמים והשלך ארצה בהשוית המדות האלהיות ולהסכימם אל מה שיאות לפי טבע האדם ומהותו כדי שלא תהא לשוא בריאתו כמו שיוחס זה הענין בעצמו אליו יתברך על ידי ישעיהו הנביא באותה פרשה המיוחדת לזה באומרו כי כה אמר רם ונשא וגו'. כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף כי רוח מלפני יעטוף ונשמות וגו'. בעון בצעו וגו'. דרכיו ראיתי וארפאהו וגו'. עד סוף (ישעיהו נ״ז:י״ח) כמו שפירשנו הכוונה בבית הנפש הוא השער הששי עיין עליו. ולזה נהג עמנו כמלך בשר ודם חכם וחסיד כי יחטאו לי עם רב מדינה בכללה גוי או ממלכה כי הסתר יסתיר מהם פני זעמו ושבר ישבר כלי המשחית והנקמה ויסביר להם פני המחילה הכוללת לשני טעמים. האחד שלא יסבול הטבע האנושי אכזריות חמה ושטף אף הצריכים להרוג הרג רב אשר כזה להרוג ולהשמיד ולאבד נער וזקן טף ונשים פעם אחת וכמה הפליגה התורה לצוות על הריגת החוטאים (דברים י״ג:ט׳-י׳) לא תחוס עינך ולא תתמול ולא תכסה עליו כי הרוג תהרגנו וגו'. כי ראתה שהשמד האנשים הוא קשה בעיניהם ובעיר הנדחת אמר עיר ולא כרך. ועוד הוצרכה לומר בסוף (דברים שם) למען ישוב יי' מחרון אפו ונתן לך רחמים ורחמך והרבך וגו'. וכבר אמרו חז"ל (סנהדרין ע"א.) כי לפי רוב התנאים לא היתה ולא יכולה להיות. צא וראה ממלחמת עמלק נאמר (שמואל א ט״ו:ז׳) ויחמול העם וגו'. ולזה גבורת הגבור בכמו הנדון המונח היא למחול על כבודו והעביר על מדותיו וכמו שאמר החכם שכל אדם האריך אפו ותפארתו עבור על פשע (משלי י״ט:י״א) אמר שזהו ענין שכלי פנימי ותפארת לו מן האדם מבחוץ וכל שכן שיהא זה צודק במלך שהוא במדרגת האב אל העם וכלם אם כבנים אם כעבדים מקוים ממנו חן וחסד ורב טוב כמו שאמר באור פני מלך חיים ורצונו כעב מלקוש (שם י"ו) אמר כ באור פניו נמצאו החיים מזומנים ואף כי יהיה כעב מלקוש לא ימנע ממנו הרצון בסוף וכבר הוצרך המן להסתיר מי הוא זה העם אשר בקש ותארו בשהוא עם שאין בו ממש כמו שפירשתי במגלה ולסוף לא אמר אלא יכתב לאבדם (אסתר ג׳:ט׳) שיובן על אופנים זולת מה שרצה ולפיכך כשנודע אי זה עם שגזר עליו להשמיד להרוג ולאבד רגע אחד בערה בו חמת המלך ונתלה כן יעשה ה' לכל הקמים עלינו לרעה. והשני שכבר תהיה יראת הנקמה סבה עצומה להגדיל המרי כי להשאיר להה פליטה יחשבו עליו מחשבות ולא יסורו מהרים יד במלכם בסתר או בגלוי להסיר מעליהם רק את המות קל וחומר מבגתן ותרש (שם ב') ולזה היה לו עצה נכונה למחול ולכפר כדי שיבטחו באהבתו וישמרו עוד מחטא לו הוא שאמר החכם חמת מלך מלאכי מות ואיש חכם יכפרנה (משלי שם). ירצה שחמת המלך לפעמים היא מלאכי מות אליו והוא כשיהיה על האופן שאמרנו כי יסכימו להרגו או למרוד בו. אמנם המלך כשהוא איש חכם יכפרנה לסבה שנזכרה והנה היא לו עצה נכונה וישועה. והנה מלך המלכים הקדוש ברוך הוא מהטעם הראשון כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד לא יחפוץ במות המון רשעים רבים כי אם בשוב כל אדם מדרכו הרעה ולכן הוא המציא מחילה לחטאים וסליחה לפושעים ולא עוד אלא שמהטעם הזה עצמו חשש אל הסכנה העצומה הנמשכת אל החוטאים מהטעם השני והוא מה שחוייב להם הייאוש העצום מן התשובה כמו שאמר (תהילים ק״ל:ג׳) אם עונות תשמור יה אדני מי יעמד וימשך מזה ההתפקרות העצום והכפירה הגמורה באל יתעלה ומצותיו כמו שעשו כתות האפיקורסים אשר יצאו לתרבות רעה ולא נשאר להם חלק ונחלה באלהי ישראל. לזה היה חסדו ואמתו לקבוע להם לישראל יום כפורים אחת בשנה לכפר על כל החטאים והעונות והפשעים שחטאו ושעוו ושפשעו כל השנה כלה כי על זה האופן יהיה נקל לאדם ההשמר מחטוא לו אחר הסליחה ולירוא מלפני מלכו הסולח לכל עוניו כמה פעמים לבל ישוב לכסלה כמו שאמר המשורר (שם) כי עמך הסליחה למען תורא. והנה לפי שחסד הכפורים הלזה לא הוצרך רק לחסרון האדם שאינו יכול לעמוד על מדת הדין לא מצד בוראו שהרי הוא יתעלה כביר מצאה ידו לברוא נמצאים שכליים בלתי חוטאים רק מצד עצמו של נברא כמו שזכרנו בשער הס'. כי לזה מה שאמרו ז"ל (ב"ר פ' י"ב) בתחלה עלה במחשבה לברוא העולם במדת הדין וראה שאין העולם מתקיים בכך שתף עמו מדת הרחמים כי מה שעלה במחשבה הוא מה שביכלתו יתעלה לעשית מצד היכולת בעצמו אמנם מה שיצא אל הפועל הוא מה שהיה באפשרות המקבל לקבלו וכפי היכולת בעצמו ראה לברוא העולם במדת הדין ולהתנהג עמה עם כל נבראיו בלי נטות ממנה כלל אמנם לפי המקבלים אי אפשר לעמוד על זה ולהתכוון במעשיהם באופן שיחיו על מדת הדין כי אין אדם בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא לזה היה מחסדו לשתף עמו מדת רחמים דכתיב (בראשית ב׳:ד׳) ביום עשות ה' אלהים ארץ ושמים ולא עוד אלא שמדת רחמים קודמת וכבר נתבאר ענין זה בשער הג' במאמר הא' ממנו ובסופו. והנה על פי שני הענינים העקריים האלה קבע לנו הש"י שני הימים הנוראים יום הדין ויום הכפורים כי יום הדין הוא לפי מה שעלה במחשבה שיברא העולם במדת הדין ומן הספרים הנפתחים לפניו ביום ההוא נלמוד שכלן בדין שצדיקים גמורים לחיים ורשעים גמורים למית.. (ר"ה י"ו:) הכל הוא בדין חתוך אין שם לא ויתור ולא סליחה כלל גם בתליית הבינוניים לא נעשה עמם רק שורת הדין כי אחר שהם תלויים ועומדים בענינם ראוי שיתלה להם עד שיכרעו לצד מהצדדים אמנם יום הכפורים הזה הועד למחילה ולסליחה ולכפרה וכל זה לפנים משורת הדין והוא מה שביארו בקשור הפרשות (ויקרא כ״ג:כ״ז) במלת אך בעשור לחדש השביעי הזה יום הכפורים הוא מקרא קדש יהיה לכם אמר כי יום הדין הוא יום תרועה ויום הדין החתוך אמנם בעשור לחדש הזה יום כפורים הוא לכפר עליכם לפני ה' אלהיכם ונאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם מכל חטאתיכם לפני ה' תטהרו והוא שם הרחמים אשר שתף למדת הדין באומרו ביום עשות יהוה אלהים ארץ ושמים כי עמו הסליחה בלי ספק רמז לדבר עלה אלהים בתרועה ה' בקול שופר (תהלים מ"ז) כי מדת הדין נתעטרה בראש השנה שנאמר בו (במדבר כ״ט:א׳) יום תרועה יהיה לכם אמנם ביום הכפורים שלא נזכרה בו תרועה אלא שופר סתם שנאמר (ויקרא כ״ה:ט׳) ביום הכפורים תעבירו שופר אז נתעלה שם יהוה המורה על הרחמים הנאותים לפי שאנחנו בשר ודם כמו שאמרנו. ובמדרש ובהגדת פסחים (קי"ט). וידי אדם תחת כנפיהם (יחזקאל א׳:ח׳) אמר רבי אבין ידו כתיב זה ידו של הקדוש ברוך הוא שהיא פרושה תחת כנפי החיות לקבל בעלי תשובה מפני מדת הדין הנה שהמליצו מאד בדבריהם לומר שהיד שתחת כנפי החיות כלומר הנכנסת לפנים משורת הדין הטבעי לקבל בעלי תשובה היא הראוי' להמצא מצד שענינו עם בני האדם אשר אי אפשר להם לעמוד בדין ויותר יתבאר מאמר זה בשער ק"ג ב"ה. והנה הנביא היה יועץ עצה נכונה לכל עדת ה' ההולכים לאורו שיחזיקו עצמם בבינונים המיחלים ליהוה ביום הקדוש הזה באומרו דרשו ה' בהמצאו וגומר (ישעיהו נ״ה:ו׳). והכוונה שנדרוש אל השם הגדול הזה המיוחד בהמצאו אלינו בשתוף עם מדת הדין ועל שתי כתות מהשלשה שבספרים הנפתחים אמר (שם) יעזוב רשע דרכו ואיש און מחשבותיו כי הראשון הוא הנדון למיתה מיד כמו שאמר (ר"ה שם) רשעים גמורים נכתבים ונחתמים וכו'. ואיש און מחשבותיו הוא הבינוני שעדיין לא יצא מכלל איש אלא שנתחברו אליו קצת מחשבות און אשר לא הוציא אותם עדין אל הפועל יעזוב גם כן אותם וישוב אל ה' וירחמהו כמה דאת אמר שתף עמו מדת רחמים כלומר יסתלק ממדת הדין ויבא אל מדת הרחמים וירחמהו ואל אלהינו המשגיח בנו ומישיר אותנו כי ירבה לסלוח כי לא מחשבותי וגומר. כי גבהו וגומר. כמו שנתבארו בשער ל"ו. והענין הזה בעצמו יראה שכוונו משה אדננו ע"ה באומרו (דברים ל״ב:ד׳) כי שם יהוה אקרא וגומר. הצור תמים פעלו וגו'. אמר שהוא יקרא את השם הנכבד והנורא בעל הרחמים אשר אמר עליו הנביא וישוב אל יהוה וירחמהו והוא השם המפורש שהיה מזכיר הכהן הגדול עשרה פעמים ביום הכפורים(יומא ל"ט:) כמו שנזכר בשעבר הבו גודל לאלהינו כמו שעונין אחריו בשכמל"ו. והכוונה תנוו לאלהיכם כבוד שיוכל לרחמכם ולא תמנעו הטוב מכם ופירש צורך קריאתו השם ההוא המיוחד ואמר כי זה אלהים צור כל העולמים כל דרכיו משפט גמור והם שלשת הדינים אשר בשלשה הספרים כמו שזכרנו. והנה על דין הצדיקים הגמורים שנכתבים ונחתמים לאלתר לחיים אמר (דברים שם) אל אמונה ירצה לא נתחסד עמהם רק במה ששמר להם אמונתו דכתיב (חבקוק ב׳:ד׳) וצדיק באמונתו יחיה. ועל הרשעים שדן למיתה אמר (דברים שם) אין עול שעם שלא ויתר להם כלל הנה לא עשה עמם עול כי כן כתיב (יחזקאל י״ח:ד׳) הנפש החוטאת היא תמות. ועל הבינוניים אמר (דברים שם) צדיק וישר הוא כי על מה שלא זכה אותם בדינם כצדיקים אמר כי צדיק הוא וצדיק דינו כי לא יצדיק מי שאינו צדיק אמנם על מה שלא דן אותם לחובה אמר שהוא ישר בי לא ירשיע מי שאינו רשע. והנה זה הוא צורך הזכרת השם הגדול בעל הרחמים המשותף למדת הדין. ברוך ה' כי הפליא חסדו לנו להפליא עצה ולהגדיל תושיה בהכין לפנינו היום הזה המיוחד לסליחה ולכפרה אלו העבודות הנוראות על ידי האיש הקדוש ההוא אשר הוא תל גדול אשר הכל פונים אליו ואל כל מעשיו ואל כפרותיו בוידוייו והקטרתו עם הזאותיו הנעשות בפנים באופנים ההם הנוראים ויותר מהמה בענין השעיר המשתלח אשר עיניהם ראו כי עליו ולא על זולתו התוד' עונות בני ישראל ואת פשעיהם לכל חטאתם כי לא היו ראויין שיתודו אותם על השעיר אשר הובא את דמו לפני ולפנים והשעיר ההוא נושא אותם אל ארץ גזירה כי לא יכילם בית מושב ועיר חומה והיה מענינו כי בהגיע אל חצי ההר עודנו באויר נתפרדו כל עצמותיו והיה להם לסימן יפה כלומר יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ולשון של זהורית שהלבין מוכיח כי כל זה מה שיתן רושם נפלא בנפשותם ויחייב אותם להסכים פנימיות מחשבותיהם ודעתם עם זה המעש' הנעשה בחוץ ולשלח מאתם הצפיר השעיר אשר בקרבם הוא שטן הוא יצר הרע עד בלתי השאיר לו אז שום כח ורשות כלל והוא מה שאמרו (יומא ס"ו.) שאין רשות לשטן לקטרג בו ביום כו בעת ההיא נאם ה' יבוקש את עון ישראל ואיננו. אמנם ענין העדרו זה הוא מה שיועיל להעיד עליהם יותר ממציאותו והוא באמת המעיד עליהם שהם כמלאכי השרת ביום ההוא שאין בהם יצר הרע כמותם ולזה הם נקיים מכל חטא ביום הכפורים כמו שכתבנו בענין הראשון. ובפרקי ר' אליעזר פרק מ"ו אמר סמאל לפני הקב"ה רבונו של עולם נתת לי רשות על כל העולם ועל ישראל לא נתת לי רשות אמר ליה הרי לך רשות עליהם ביום הכפורים אם יש בהם חטא ואם לא אין לך רשות עליהם. ולפיכן היו נותנין לו שחד ביום הכפורים שנאמר גורל אחד לעזאזל גורלו של הקב"ה לקרבן עולה וגורלו של עזאזל לחטאת וכל עונותם עליו שנאמר ונשא השעיר וגומר. ראה סמאל שלא נמצא בישראל ביום הכפורים חטא אמר לפניו רבונו של עולם יש לך עם אחד כמלאכי השרת וכו' יורה בבירור שכבר הוא ראוי שיהיו תחת ממשלת השטן הזה תמיד אם ימצא בהם עון ביום הכפורים כי כל הנפש אשר לא תענה בעצם היום הזה עד הסיר מתוכה מוטות עלו ודאי ראוי שתכרת מעמיה גם כל הנפש אשר תעשה בו אחת ממלאכותיו ראויה היא ליאבד לעולם כמו שכתבנו בביאור הפרשה והורה על ענין השוחד כי הוא באמת העדר העונות אשר בו יעור עיני השטן ומכריחו לענות אמן על כרחו ולומר יש לך עם אחד כמלאכי השרת וכו' הכל כמו שזכרנו בהקדמה ובענין הראשון. והנה הענין הזה אע"פ שהוא נעשה בירושל' ובבית מקדשו הנה תועלתו היא מתפשטת לכל ישראל עד שיהיו רובם יודעים אלו העניינים הנפלאים ומתפעלים מהם הפעלות חזק בכל מקומות מושבותם ולא ימצא בהם רק קצת חטאים אשר לא נגע אלהים בלבם אשר אי אפשר בילידי החומר זולת זה. אמנם לא יספיק זה המיעוט לבטל כח המשפט הכולל הזה שאמרנו והוא מה שנזכר בפרקא קמא דיומא (י"ט:) משנת ומעסיקין אותו עד שמגיע זמן השחיטה וכו' מיקירי ירושלם לא היו ישנים כל הלילה תניא אבא שאול אמר אף בגבולין היו עושין כן אלא שחוטאין וכו'. אמר ליה אליהו לרב יהודה אחוה דרב סלא חסידא אמריתו אמאי לא קאתי משיחא והאידנא יומא דכיפורי איבעול כמה בתולות בנהרדעא אמר ליה והקדוש ברוך הוא מאי קאמר לפתח חטאת רובץ (בראשית ד׳:ז׳) א"ל ושטן מאי אמר ליה שטן ביומא דכפורי לית לה רשותא לאסטוני אמאי אמר רמי בר חמא השטן בגימטר' שס"ד הוי תלת מאה ושתין וארבע יומי אית ליה רשותא לאסטוני ביומא דכפורי לית ליה רשותא לאסטוני. הנך רואה כי להיות החטא במועטין ואף כי אינו נאסר בפירוש במקרא רק אכילה ושתיה ומלאכ' ואלו לבדם הם בכרת ואידך איסורא דרבנן דאסמכוה אקרא (בכ"מ ה' שביתת עשור פ"א ה' ה'). ולזה אמר אמרתו אמאי לא קאתי משיחא דהא ודאי בזכותא תליא וראוי שיהא הדור זכאי כלו בכל הדברים קלים וחמורי' והוא הטעם שהליץ הש"י בעדם לומר לפתח חטאת רובץ כלומר שמהכרח החומר יוכרח היות על זה האופן והנכון שפרצה קוראה לגנב והיותם בלתי ישנים כל הלילה והולכים כלם בערבוביא יגרום בנקל דברים כאלו או שיצדקו שתי הכוונות יחד ומשום זה לא נתן רשות לשטן כי לא עצר כח לקנטר ולקטרג מפני שהכל הולך אחר הרוב ולפי המעשה ולגבי דידיה מילתא זוטרתי היא וטעם רמי בר חמא הוא סימן בעלמא לכל מה שאמרנו שהוא סבת העדר כחו ורשותו ביום הזה לא הסבה עצמה. וכל זה מה שיזכור אותו הכתוב בסומכו אחר מעשה העבודות כולם והיתה לכם לחקת עולם בחדש השביעי בעשור לחדש תענו את נפשותיכם וכל מלאכה לא תעשו האזרח והגר הגר בתוככם כי ביום הזה יכפר עליכם וגו'. יאמר כי ישאר רושם זה לעד ולחקת עולם כי בזמן הזה יענו את נפשותם בכל הענויים המחוייבים אל התשובה השלמה והחרטה מאשר חטאו על הנפש ואסור כל המלאכות האסורות מהג' מינים שזכרנו ובכלל מלאכת החמר ומעשהו. ומזה ימשך כי ביום הזה יכפר עליכם וגו' לא שיחשוב אדם שהיום מכפר בין שישוב או לא ישוב כי הרבה ריוח והצלה מלפניו ורב טוב וחסד לבית ישראל כי היום הזה יכפר לשבים כפרה שלמה לקצת חטאי' ושיתלה עליהם בקצתם כמו שאמר במסכת יומא (פ'.) שאל מתיא בן חרש לרבי אלעזר ברומי שמעת ארבעה חלוקי כפרה שהיה ר' ישמעאל דורש אמר ליה ג' הם ותשובה עם כל אחת מהן עבר על מצות עשה ועשה תשובה לא זז משם עד שמוחלין לו ועל זה נאמר (ירמיהו ג׳:כ״ב) שובו בנים שובבים ארפא משובותיכם. עבר על מצות לא תעשה ועשה תשובה תשובה תולה ויום הכפורים מכפר ועל זה נאמר כי ביום הזה יכפר עליכם לטהר אתכם וגו'. עבר על כריתות ומיתות ב"ד ועשה תשובה תשובה ויוה"כ תולין וייסורין ממרקין ועל זה נאמר (תהלים פ"ט) ופקדתי בשבט פשעם ובנגעים עונם. אבל אם יש בהם חלול השם אין כח בתשובה לתלות ולא ביום הכפורים לכפר ולא בייסורין למרק אבל כלן תולין ומיתה ממרקת ועל זה נאמר ונגלה באזני ה' צבאות אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון היכי דמי חלול השם אמר רב כגון אנא דשקילנא בשרא מבי טבחא ולא יהיבנא זוזי לאלתר ר' יוחנן אמר כגון אנא דמסגינא ארבע אמות בלא תורה ובלא תפילין:
שאל רבBookmarkShareCopy

גבורות השם

והוא ביום העשירי (ויקרא כג, כז). ולעולם תמצא העשירי מיוחד לקבל הקדושה, שהרי העשירי קודש* בכל מקום. כי עד העשירי הוא מנין אב"ג עד עשרה, ומן עשר ואילך יש מנין אחר, מספר עשרות. ומפני שהוא מדריגה אחרת, לכך יתחדש שם מדריגה אחרת. וביום הכפורים יתחדש ענין אחר; כי עד יום הכפורים היו ברשות אחר, ומעתה חוזרים לרשות הקב"ה. ולפיכך הוא ביום העשירי, כי אז יתחדש מדריגה אחרת. וכן היובל, במה שהוא דבר חדש לשוב לאחוזה ולמקומו* הראשון, הוא ביום העשירי, מטעם כי העשירי הוא חדוש מעלה אחרת, ודבר זה ידוע למבינים. ולפיכך נקרא יום הכפורים "ראש השנה", ככתוב* בספר יחזקאל (מ, א) "בראש השנה* בעשור לחודש", והוא יום הכפורים של יובל, כדאיתא במסכת ערכין (יב.).
שאל רבBookmarkShareCopy