ויקרא כו:ג מחשבת ישראל: האמונות והדעות, המידות לחקר ההלכה, עקידת יצחק וחובות הלבבות

אמר יהודה בן שאול. אמר המחבר: הודינו אלהינו יתברך, כי עבודות האדם אותו כשהם רבים ‏נקראו זכיות, ושהמרותיו כשירבו נקראו חובות, וכי הכל שמור אצלו על כל עבדיו, כמ"ש (ירמיה ל"ב ‏י"ט) גדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על דרכי בני אדם. ונאמר עוד (איוב ל"ד כ"א) כי ‏עיניו על דרכי איש וגו'. וכי הם פעלים יפעלו בנפשות וישימום זכות או מטונפות, כאשר הוא אומר ‏מעונות, ונשא עונו נושא חטאו, ואל עונם ישאו נפשם, (הושע ג' ח') הנפש ההיא עונה בה (במדבר ‏ט"ו ל"א). ואם יעלה זה מבני אדם ולא התברר אצלם, הוא גלוי אצלו יתברך, כמו שאמר (ירמיה י"ז ‏י') אני יי' חוקר לב בוחן כליות וגו'. והביא על כל הענינים האלה האותות והמופתים וקבלנום וכאשר ‏התקיים לנו זה, התעסקתי בעיון בענין הזה כאשר קדמתי, וראיתי בנמצאות מלאכות דקות נעלמות ‏מרבים מבני אדם, וידמו טוביהם לרעיהם, עד שיגיעו אל החכם מהם, ויכיר מה שיש בינותם, ומהם ‏מלאכת הרצוי, תראה הפתי אשר איננו בקי בה, מדמה הדינר הטוב לרע, עד שיבדילם המרצה. ‏ומהם מלאכת הרפואות, תראה הפתאים מבקשים דפיקת הגידים, ולא ידעו מהפשטם והקבצם, מה ‏האיכות הגוברת על הגוף, וידעם הרופא הבקיא. ומזה חכמת הקיאפה, אשר הם מביטים בקוי ‏הפנים והרגלים, ומבדילים בין איש לאיש, במה שהוא נעלם מזולת', ממי שאין זאת מלאכתו. וכן ‏במלאכת הפנינים מאודם ומפטדה ובדלח וזולתם, לא יכירם כי אם הבקי. והכלל כל מלאכה דקה, ‏הרבה ממומיה יעלמו מן הפתאים ויראו לחכמים. וכאשר מצאתי אלה הדברים המלאכותיים כאשר ‏ספרתי, הוספתי להחזיק במומי הנפשות העונות והאשמים, אף על פי שאינם נראים לבני אדם, ‏מפני שאין חושם משער בם. והם נגלים לעושיהם, כי הוא בראם, והחל אותם, והוא שהנפש עצם ‏שכלי זך יותר זך מעצם הכוכבים והגלגלים, ואנחנו אין אנו רואים אותה בחושנו, ואיך יתבאר לנו ‏מה שפועל בעצמה ומעכיר אותה? אך הוא מבואר לבוראה ובורא הגלגל, ועל כן ישים השמים ‏והכוכבים דומים לה בענין הזה כשהוא אומר (איוב כ"ה ה') וכוכבים לא זכו בעיניו, ושמים לא זכו ‏בעיניו (שם ט"ו ט"ו). ואומר כי היא לו כאור הנר אשר יחופש לו כל המחבואים והחדרים ויראה כל ‏מה שהוא נסתר בם, כמ"ש (משלי כ' כ"ז) נר יי' נשמת אדם חופש כל חדרי בטן, ואמר עוד כי הוא ‏חם מאש אשר תתיך הזהב והכסף בכור ותזקק אותם, כמ"ש (שם י"ז ג') מצרף לכסף וכור לזהב ‏ובוחן לבות יי'. ואמרתי מה נפלא הדבר הזה, כי האדם הוא אוכל שתי אכילות מותר ואסור; ורואה ‏אותם שזנין אותו, ובועל שתי בעילות מותר ואסור, וימצאם ערבים, וחושב אותם על דרך אחת, ‏והמרצה הוא מרצה מה שפועלים ברוח כאשר בארנו, וכמ"ש (שם כ"א ג') כל דרך איש ישר בעיניו. ‏ואחר כן התבאר לי כי הזכיות כשירבו לנפש, תזך ותאיר, כמ"ש (איוב ל"ג כ"ח) וחיתו באור תראה. ‏לאיר באור החיים (שם כ"ט). וכאשר ירבו עליה העונות תעכר ותחשך. וכאשר אמר במי שהוא כן, ‏‏(תהלים מ"ט כ') עד נצח לא יראו אור. ואחר כן הודיענו כי הוא שומר כל אלה הזכיות והחובות על ‏כל בני אדם, והמה אצלו ככתובים אצלנו, כמ"ש על הצדיקים (מלאכי ג' ט"ז) ויכתב ספר זכרון לפניו ‏ליראי יי' ולחושבי שמו. ואמר על הרשעים, (ישעיה ס"ה ו') הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם ‏שלמתי. וכאשר השתכלתי בזה המשל מדברי החכם, מצאתי בתכלית התקון והנכונה, והוא שאנחנו ‏המון הברואים, מפני שמצאנו ביכלתנו אשר שמה החכם בנו שנבין האותיות אשר נדבר בם, ונוליד ‏לכל אות סימן מהמכתב, עד שנשמר בזה חשבוננו, וכל החדושים אשר נצטרך לדעתם, כל שכן ‏שיהיה בחכמתו הוא מה שישמור עלינו הכל בלי כתב ולא ספר. ודמה לנו זה בכתב, בעבור ‏שהרגלנו בו החשבון. לקרב אל הבנתנו כאשר בארתי. והודיענו עוד, כי בעוד שאנחנו עומדים ‏בעולם המעשה, הוא שומר על כל אחד מעשהו, וכבר זמן גבולו עליו לעולם האחר אשר הוא עולם ‏הגמול, והעולם ההוא יבראהו כשישלים כל מספר המדברים אשר חייבה חכמתו שיבראם, שם ‏יגמול הכל כפי מעשיהם, כמ"ש החכם (קהלת ג' י"ז) ואמרתי אני בלבי את הצדיק ואת הרשע ‏ישפוט האלהים, ואמר עוד (שם) כי אל כל מעשה האלהים יביא במשפט וגו'. ואני עתיד לבאר דעת ‏הגמול במאמר התשיעי מהספר הזה במה שיכשר. ועם זה לא הניח עבדיו בעולם הזה בבלתי גמול ‏על הטוב, ועונש על האשם, מה שיהיה לאות ולסימן לכל המונה לעת הקבץ מעשה הברואים. ועל כן ‏אנחנו רואים שהוא זוכר בתורה הברכות אשר בפרשת אם בחקותי (ויקרא כ"ו ג'-יג), ואמר בכמוהם ‏‏(תהלים ס"ו ז') עשה עמי אות לטובה. וזוכר הקללות אשר בוהיה אם לא תשמע (דברים כ"ח טו-‏סח) ואומר עליהם (שם מ"ט), והיו בך לאות ולמופת. ומענינים בעולם הזה, וכל הזכיות שמורות ‏לצדיקים וחתומות כמ"ש (שם ל"ב ל"א) הלא הוא כמוס עמודי חתום באוצרותי:‏

אכן בזה יבדלו, כי בעוד שהסבה קדמה להמסובב לא רק בזמן ובעיון אך גם במעלה, כי זהו העיקר, הנה באמצעי ותכלית מובן שבמעלה התכלית קודמת, כי האמצעי בא בשביל התכלית ולא התכלית בשביל האמצעי⁸⁵³ישנם דברים המכונים סיבה תכליתית דהיינו שהתכלית הקיימת במסובב היא למעשה הסיבה לאותו מסובב. דוגמא לדבר ראה מרכבת המשנה לאבות פ"ג מי"א שיראת חטא הקודמת לחכמה אינה קדימה בזמן אלא קדימה בסיבה, והיינו שסיבת השיגו את החכמה היא כדי שישיג את מעלת היראה. וראה לעיל מדה א מה שצויין מהבית האוצר כלל ט אות א שהחסרון ההגיוני בבאין כאחד שייך רק בסיבה ומסובב כשהמסובב נולד מתוך הסיבה (סיבה פועלת) ולא בסיבה תכליתית. גם קורע על מנת לתפור וכדומה, שייכים הם לכאורה לגדרי סיבה תכליתית. (וראה באר יצחק (הורוביץ) לפרשת בחוקותי שביאר את ההבדל בין תנאי הבא במילה 'אם' לתנאי הבא במילה 'על מנת' ולדוגמה הנותן מתנה לחבירו אם ידבר עליו אל המלך הנה סיבת המתנה היא הנתינה אלא שהיתה הגבלה בדבר, אולם בנותן מתנה על מנת שידבר עליו אל המלך הנה אף על פי שהסבה הגורמת למתנה היא פעולת הנתינה, מכל מקום הסיבה התכליתית היא הדיבור אל המלך נמצא שהדיבור אל המלך הוא הסיבה אל המתנה אף על פי שלא קדם לו בזמן (ראה מה שנכתב בדומה לזה לעיל מדה א אות א). יש שהוסיפו עוד סוג של סיבה ומנו שלש מיני סיבות: סיבה גורמת, סיבה פועלת, סיבה תכליתית. ובדרך משל אדם השם אבן כדי להכשיל אחר, הנה הנחת האבן היא סיבה גורמת והמכשול עצמו הוא סיבה פועלת והתכלית היא כדי שיפול אדם. אולם בלשונות הראשונים מוצאים אנו חילופי לשונות בין סיבה פועלת לסיבה גורמת.
ואולם הראשונים כתבו בשם הפילוסופים ארבעה מיני סיבות, סיבת החומר סיבת הצורה סיבת הפועל וסיבת התכלית, ראה מורה נבוכים חלק א פרק סט. (אכן לנדוני הגאון המחבר אזי סיבת החומר והצורה נכנסים תחת הנושא של עצם והסתעפות [היות הצמר מחמם או הגלגל מתגלגל אינו בגדר סיבה ומסובב אלא עצם והסתעפות ראה מה שנכתב לעיל מדה ח אות א], והפועל יחלק לשני מינים או בגדרי סיבה ומסובב או בגדרי יסוד ובנין, ראה במורה נבוכים הנ"ל בסוף הפרק הובאו דבריו לעיל מדה ז אות א. וישנה גם סיבה תכליתית וכפי שהתבאר)..

^*עם, כונתו אף שהמספר הוא לרוב רק דבר מקריי, כי כאשר יקובצו איזה נושאים יחד הלוא יצטרך שיהיה להם מספר מה, בכל זאת בענייני התורה גם המספר בא רק בכונה לא דרך מקרה, ד"מ מספר הקרבנות ב' תמידים בכל יום, ושיהי' מספר המוספים מתחלף לפי התחלפות עצם יום הקרבתם, כי אין מספרם שוה בר"ח שבת ושאר המועדים, הוא רק לכוונה אלקית ידועה, וכן מספר ימי המועדות, וימי טומאת נגיעת המת שהוא שבעה ימים, ונגיעת השרץ והנביל' שמסבבת רק טומאת יום א', והשתנות ימי טומאת וטוהר האשה בלדתה זכר או נקיבה, כ"ז בכונה מיוחדת מאתו ית' ע"כ יאמר הרב ז"ל, שבעבור היות משפר עשרה נכבד במעל', יען כי כל מושגי הדברים הנמצאים כלולים בעשר מאמרות (עיין שער ג' ושער ל"ח) גם ט' הגלגלים הסובבים את העולם לדעת הקדמונים (עייו ביאורי מבוא לשער ל"א) עם הסבה הראשונה ר"ל הי"ת, המגיע אותם הם במספר עשרה, ע"כ כלל הי"ת גם דבר קדשו בעקרי האמונה ודתו במספר עשרה, וע"ז רומז הכ' כי מן השמים דברתי עמכם, ר"ל כמספר הגלגלים הנקראים שמים הי' מספר דבורי עמכם, ובעבור היות החמש' הראשונים כוללים ענינים אלקיים המיוחדים רק לעיון השכל, תחת כי החמשה האחרונים מיוחדים לשכל המעשיי והחומרי, היו כתובים על ב' לוח זה, חמשה על לוח זה, וחמשה על לוח אחר. עם שברוב הענינים ימשכו המספרים אחר נושאיהן ואין לשאול טעם בהם אחר שאי אפשר לנושאים ההם שלא יפלו תחת מספר מה. הנה המספרים הנזכרים בתורת האלהית אם בקרבנות ואם במועדות ואם בטהרות ואם בזולתם אין לחשוב בהם שלא יבואו מכוונים ומעיינים בטוב טעמם ובחינת' כמו שכתב הרב ר' אברהם ן' עזרא ז"ל והנה אין מספר יותר מפורסם במעל' כללות כמספר העשרה כי הוא כולל עשרה מאמרות מאמר העצם וט' מאמרי המקרים שמהם הושתת העולם. גם המספר הזה יכלול ט' הגלגלים הגדולים הסובבים את הארץ עם מניעיהם עם הסבה הראשונ' יתעל' כי הוא רוכב ערבות ביה שמו ברוך הוא ומבורך. ולזה אמרו קצת הקדמונים כי עשרת הדברים האלו נאמרו במעמד ההוא כנגדם, והשתדלו לייחס אל כל דבור ודבור כל מדרגתו בגדול החל ובקטון כלה. ויתכן לומר כי לזה כיון באומרו בסמוך אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם לומר כי מן השמים ושמי השמים ודוגמת חילם וצבאם דבר עמהם ככל אשר דבר רצוני ביחסם ומספרם ומשפטם והוא ענין נפלא יועיל מאד להודיעם כי הדברות האלהיות הם מפתחות השמים ומניעיהם ועל פיהם הם נוסעים כמ"ש (דברים ל״ג:כ״ו) רוכב שמים בעזרך ובגאותו שחקים. ואז"ל (ויקרא רבות פ' ל"ט) אם בחקותי תלכו (ויקרא כ״ו:ג׳) חקים שחקקתי בהם שמים וארץ כמו שכתבנו יפה בפ' הנגון בשער י"ב. והנה אחר שהמספר הנכבד הזה הוא מעיד על אמתת הענין ועיונים כאלו מעלין בקודש ואין מורידין אבאר אותם בצירוף הענין הזה המעול' עם שאטה בו ביחסים ובדוגמאות ממה שכתבוהו הראשונים בכל מה שנראה שהנטיה נכונה ודבריהם הנם לפניהם והקורא ירא וישפוט. גם נמצא שנחלקו הדברות האלו לשתי מחלקות על שני הלוחות חמשה חמשה אשר לא היה זה לחסרון לוח גדול שיכילם רק ללמד על שהם מכוונים כנגד שני חלקי האדם. החמשה אלהיות ומיוחדות אל החלק השכלי. והחמשה אינושיות ומיוחדות אל הכח החמרי כי זה כל האדם. האמנה כי יש יחס ודמיון בדבורים אשר בשני הלוחות זה לעומת זה והכל יבא בביאור בעוז המיישיר האמתי: