ויקרא כו:יב מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ובעבור זה הענין אשר גיליתי לך נמצא הרבה בספרי הנביאים שמוכיחים בני אדם על רוב השתדלותם והתחזקם להביא הקרבנות, ובואר לכם שאינם מכוונים לעצמם כונה צריכה מאד, ושהאלוה אינו צריך להם – אמר שמואל ״החפץ ליי בעולות וזבחים כשמוע בקול יי? וגו׳״; ואמר ישעיה ״למה לי רוב זבחיכם? – יאמר יי וגו׳״; ואמר ירמיה ״כי לא דברתי את אבותיכם ולא צויתים ביום הוציאי אותם מארץ מצרים על דברי עולה וזבח – כי אם את הדבר הזה צויתי אותם לאמר שמעו בקולי והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם״. וכבר הוקשה זה המאמר בעיני כל מי שראיתי דברים או שמעתים, ואמר איך יאמר ירמיה על האלוה שלא צוונו ב׳דברי עולה וזבח׳ – ורוב ה׳מצוות׳ באו בזה? אמנם כונת המאמר הוא מה שבארתי לך, וזה שהוא אמר שהכונה הראשונה אמנם היא – שתשיגוני ולא תעבדו זולתי ׳והייתי לכם לאלהים ואתם תהיו לי לעם׳; וזאת המצוה בהקרבה וכיון אל הבית, אמנם היתה בעבור שתעלה בידיכם זאת הפינה ובעבורה העתקתי אלו העבודות לשמי עד שימחה שם ׳עבודה זרה׳ ותתקים פנת יחודי; ובאתם אתם ובטלתם התכלית ההיא והתחזקתם במה שנעשה בעבודה והוא – שאתם ספקתם במציאותי: ״כחשו ביי ויאמרו: ״לא הוא״ ועבדתם ׳עבודה זרה׳: ״וקטר לבעל הלוך אחרי אלהים אחרים... ובאתם לבעל והלוך אחרי אלהים אחרים... ובאתם אל הבית וגו׳״ – ונשארתם מכונים אל ׳היכל יי׳ ומקריבים הקרבנות אשר לא היו מכוונים אל ׳היכל יי׳ ומקריבים הקרבנות אשר לא היו מכוונים כמה ראשונה.