וְאִם־תֵּֽלְכ֤וּ עִמִּי֙ קֶ֔רִי וְלֹ֥א תֹאב֖וּ לִשְׁמֹ֣עַֽ לִ֑י וְיָסַפְתִּ֤י עֲלֵיכֶם֙ מַכָּ֔ה שֶׁ֖בַע כְּחַטֹּאתֵיכֶֽם׃
גן נעול
(ישעיה כט, יג) "ואבדה חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר". לא אמר "ואבדה חכמת החכמים ובינת הנבונים תסתתר". כי לפי שלא נזכר מלפניו או מלאחריו ענין המלמד לנו באיזו מין חכמה מדבר, היה מתפרש על החכמים והנבונים הצדיקים בעלי המנהגים הישרים, ואע"פ שאמר "ולבו רחק ממני" הָיִינוּ אומרים שבעבור רשעת ההמון יאבדו החכמים והנבונים. ואין זה כונת הכתוב. אבל מדבר על החכמים בעיני העם הזה, והנבונים בעיניהם. והם באמת סכלים ואוילים. לכן אמר "חכמת חכמיו ובינת נבוניו". כדרך שפרשנו בבית הראשון (חדר ו' חלון י') בתאר "חכם בעיניו ונבון נגד פניו". וענין הנבואה הזאת כך היא לפי דעתי. הנביא מוכיח את הנלוזים מיראת ה' ומדרכיו ואמר (ישעיה כט, יג) "יען כי נגש העם הזה, בפיו ובשפתיו כבדוני ולבו רחק ממני ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה". פירוש, כל עבודתם לשמים מן השפה ולחוץ. כי בלבם אין יראת אלהים, ולא יאמינו בה' ובנפלאותיו; אך אומרים שהכל נוהג בטבע ובמקרה. ומעשה המצווֹת והכנסיות להתפלל וכיוצא אומרים שהן מצות אנשים מלומדים שתקנו כן לתועלת הקבוץ המדיני, והוא מאמר האפקורסים. ועם אנשים כאלה לא יועילו התוכחות. גם לא יועילו להם העונשים הנהוגים בעולם כמו דם וחרב ורעב וכיוצא כי לא יִוָסְרוּ באלה. כי אומרים מקרה הוא ובדרך הטבע. וכדרך שכתוב בתוכחות (ויקרא כו, כא) "ואם תלכו עמי קרי". ולכן הכת הזאת נכונים לעונשים שהן למעלה מדרך הטבע הנהוג, כמו שעשה השם ב"ה במצרים מצד הנפלאות הגדולות. ואז יבושו ממועצותיהם שהתחכמו נגד העונשים הנהוגים ואמרו "מקרה היה לנו, כזה וכזה יעשה הטבע. הרעב יבא מעוצר מים, רעש הארץ יבוא מרוחות סגורות בארץ ומאש וגפרית שביסוד העפר". וכיוצא במאמרים הנשחתים שיאמרו ה"חכמים בעיניהם והנבונים נגד פניהם", שלא יודו שהוא בהשגחת השם ב"ה להעניש יצוריו במשפט. וכראותם הנפלאות הגדולות שאינן בדרך הטבע כלל, גם אין לבינת האדם מבוא בהן בשום פנים, אז תאבד חכמתם שהיו מתחכמים לעשות בדרכי הטבע כמו החכמים והמכשפים במצרים. גם תסתתר כח בינתם מהתבונן בעניניהן, ויקרה לכח הבינה מה שיקרה לְנִכְלָם1למי שהגיעה לו כְלִימָה והוא מסתתר מפני הבושה מדבר-מה שיסתתר ולא יתראה מפני הבושה. וכמו כן תסתתר כח הבינה ולא תאבה להשתמש בכוחה להתבונן בדברי הנפלאות מרוב פליאתם. וכדרך (איוב כו, יד) "ורעם גבורותיו מי יתבונן". וזהו שאמר (ישעיה כט, יג) "לכן הנני יוסף להפליא את העם הזה הפלא ופלא". כלומר על כן אביא עליהם מכות נפלאות מאד. ומלת "פלא" הונח על דבר זר יוצא מן המנהג הטבע, כמו (שמות טו, יא) "עושה פלא" ומבואר למעלה. ואז תאבד חכמת חכמיו ובינת נבוניו תסתתר. כלומר חכמי העם הזה שהיו מתפארים לעשות בתחבולותיהם כמעשה הטבע, עתה תאבד חכמתם. ובינת נבוניהם שהתפארה שהיא מבינה טעם כל המקרים, עתה תסתתר מרוב כלימה. ובספר "רוח חן" הרחבנו בזה.2חכמת שלמה, פרשה יב פסקא יז (בעיקר בעמ' 193, ויש גם בעמ' 189 וגם בפסקא כג עמ' 209) ועוד בפרשה יא, פסקא ו (עמ' 159)
מורה נבוכים
וכן המצוה אשר צונו לצעוק אליו ית׳ בעת צרה – רצוני לומר: אמרו: ״והרעותם בחצוצרות״ – היא מזה הכלל, מפני שהיא פעולה שיתחזק בה הדעת האמיתי, והוא שהאלוה ית׳ משיג ענינינו ובידו לתקנם – אם נעבדהו ולהפסידם אם נמרהו; לא שנאמין שזה מקרה ודבר שארע – וזהו ענין אמרו: ״ואם תלכו עמי קרי״ – רצונו לומר: שאני כשאביא לכם אלו הצרות לענוש אתכם אם תחשבו בהם שהם מקרה אוסיף לכם מן המקרה ההוא (כפי מחשבתכם) יותר חזק ויותר קשה – והוא ענין אמרו: ״והלכתם עמי בקרי – והלכתי עמכם בחמת קרי״. כי האמינם שהוא במקרה – ממה שמחיב התמדתם על דעותם הרעות ועל מעשי העול ולא ישובו מהם – כמו שאמר הכיתה אותם ולא חלו״. ולכן צונו להתפלל אליו ולהתחנן לו ולצעוק לפניו בעת צרה.