ויקרא כו:כב מחשבת ישראל: עקידת יצחק ומורה נבוכים

^*ואומר כי וכו' ר"ל שכאשר ישחית איש דרכו המוסרי יהיה הדבר בהפך ממה שיהיה בעת אשר יחל להטיבו בתחילה, כי להטבת דרכי איש יצטרך תחילה לימוד המורה ואח"כ קנין המדה הטובה ואח"כ עשיית המעשים הטובים ברצון חפשי, כמו שאמרנו למעלה, אפס כאשר יתעה האדם מדרך השכל, ישחית תחילה את מעשהו, ויתעיב עלילותיו, אף שעוד נשארו בקרבו נטיותיו ומידותיו הטובות ואח"כ בהשחיתו גם את אלה יזכור בכל זאת עוד לימוד מורהו אשר למדו מנעוריו להטיב דרכו, ורק כאשר יהיה כבר נושן ברעתו, ישכח גם את הלימודים הטובים האלה, וע"כ סדר הכ' גם באופן זה זה העונש הראוי להם על כל אחד משלשה אלה, כי בתחילה אמר "ישלח ה' בך את המארה וכו' מפני רוע מעלליך וכו' ועל הסרת המדות הטובות גם מלבם אמר "ובאו עליך כל הקללות וכו' כי לא שמעת בקול ה' אלהיך לשמור" וכו', ועל שכחת לימודי ה' היקרים אמר אח"כ "ונשארתם במתי מעט וכו' תחת כי לא שמעת בקול ה' אלהיך ר"ל כי היית כאלו לא שמעתם מעולם לימודי תורת ה' אשר תכליתם היתה להיישיר מדותיך ומעלליך ׃ ואומר כי בידוע שמטבע השלמיות באנשים בהסתלקם מהם שלא יסעו כאשר יחנו וזה שכבר ביארנו שהלמוד בא ראשונה ומציאת הקנינים הנפשיים שנית ושלמות המעשים באחרונה. אמנם דרך הפסדם הוא בהיפך ראשונה יתקלקלו המעשים בידו או יעזב מהם אע"פ שעדין ישארו אצלו קניני הלמוד והידיעה כמו שנמצא באלישע אחר שאמרה בתו עליו רבי זכור תורתו ואל תזכור מעשיו וכבר נזכר בהגדה (חגיגה ט"ו) ובמדרשות כמה היה חכם אע"פ שהיו מעשיו מקולקלים עד שאמר לו ר"מ כולי האי חכמתא אית בך ולית את חוזר בך א"ל לית אנא יכיל לחזור כו' (שם). נראה בפירוש שנעתק ממנו תכן המעשים עם השאר קנין החכמה והמדע והיות זה הדרך הוא מבואר. והנה א"א כי אחר שירגיל עצמו בזה הקלקול שלא יפסד הקנין הנפשיי ואחר א"א שלא ישכח ממנו הלמוד הראשון לגמרי כי על כיוצא בזה אמרו הא אינו מתחייב עד שישב ויסירם מלבו (אבות פ"ג). והנה על זה הדרך אחר שזכר ראשונה כי בסורם לגמרי מהשלשה ענינים אלו רצוני מהשמיעה והשמירה והמעשה ישיגום הקללות ההם דרך כלל כמו שעשה בברכות וחזר ופרט להם איך ישיגים חבילו' חבילות מהעונשים בהשקפת החסרונו' אשר יתחדשו בהם בעבוד' האלהית מצד רוע הנהגתם והתחיל בארורי' ההם במספר הברכות שקדמו ובענינם וחתם בהם ישלח יי' בך את המארה וגו'. עד השמדך ועד אבדך מהר מפני רוע מעלליך אשר עזבתני. הנה שייחד העונשים הראשונים תחת קלקול המעשים או העזיבה מהטובים הבא ראשונה בטבע ולזה ישלח מארה ומהומה ומגערת בכל מעשה ידיך אשר תעשה מדה כנגד מדה. והנה העונשי' האלו ענינם הוא שיקבלו מכל מיני הרעות המתרגשות לבא בעונשי' המוזכרים בכתוב באומרו שלש אני נוטל עליך בחר לך אחת וגו' (שמואל ב כ״ד:י״ב). ואם שעדין לא הגיעה להם מכה שלמה מהן כמו שכן עשה בברית תורת כהנים כאשר כתבנו שם דרוש משם כי הוא ענין נאות ומסכים לכאן. כי אחרי זה התחיל במכות שלמות כמו שעשה לשם ויזכירם בזו אחר זו. ועל הראשונה אמר ידבק ה' בך את הדבר וגו'. יככה ה' בשחפת וגו' י ועל השני אמר והיו שמיך כו' יתן ה' את מטר ארצך וגו'. ועל השלישי אמר יתנך יי' נגף וגו'. והיתה נבלתך וגו'. ואחר פרט מכות חלאים רבים ורעים להחריד ולהפחיד במ"ש יככה יי' בשחין מצרים וגו'. יככה יי' בשגעון וגו'. והיית ממשש וגו'. אשה תארש וגו'. וכל יתר הקללות עד שאמר בסוף ובאו עליך כל הקללות האלה ורדפוך והשיגוך עד השמדך כי לא שמעת וגו'. יאמר כי מכל אלו הרעות היו נשמרים בדרך ההשגחה כדי שיהיו פנויים ללמוד התורה ושמירתה על הדרך שהונח ואחר שכבר באו אל הגבול הב' והוא הבלי שמירת הקנינים כי הם לא שמעו לשמור בלבם ראוי שתסתלק השמיר' מהם וגם שתהפך ההשגחה כנגדם לבלע ולהשחית עד שהלב שהיה מקום שמירת אלו הלמודים וקניינם ראוי שיוטרד בטרדות ובהלות מהשגעון והעורון ותמהון לבב מכל התלאות הרעות שיזכור אחרי כן אשה תארש וגו'. שורך טבוח וגו'. בניך ובנותיך נתונים וגו'. פרי אדמתך וגו' והיית משוגע וגו'. יככה יי' בשחין וגו'. יולך יי' אותך ואת מלכך וגו'. ובאו עליך וגו'. והיו בך לאות תחת אשר לא עבדת וגו'. ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב ובצמא ובעירום ובחוסר כל ונתן עול ברזל וגו'. וכל זה הוא העונש המיוחד אל הענין הזה השני כאשר ביאר אותו הכתוב כפי מה שאמרנו. וממה שיראה בטוב ההשגחה כי כל אלו התוכחות הנזכרות עד הנה כולם הם רומזות למה שישיגום מהרעות והעונשים בהיותם חוטאים על אדמתם בשני מיני החטא הנזכרים אם בקלקול המעשים כע"א וגלוי עריות ושפיכות דמים כאשר נתבאר מפי כל הנביאים. ואם מבלתי שומעם תורה כדי לשומרה בלבם שכל זמן שהבית קיים היו שומעים תמיד את דבר יי' מפי כל נביא כל חוזה ושומרים אינם אותם עד שבאו עליהם כל הרעות ההם וכבר יצאו קצתם ומלכם לפניהם בגולה אל בבל כמ"ש יולך יי' אותך ואת מלכך וגו'. שבכל זה לא נעקרו ממקומם לגמרי אבל נשארו רבים מהם בארץ תחת יד מלך בבל כמו שאמר הכתוב עבדו את מלך בבל וחיו (ירמיהו כ״ז:י״ז). והשארית הזה בהיותם על רוע מעלליהם נתקלקלה ארצם בעבורם לבלתי תת פירותיה כמו שזכרו הנבואות האחרונו' על הימים ההם זרעאם הרבה והבא מעט אכול ואין לשבעה שתו ואין לשכרה לבוש ואין לחום לו והמשתכר משתכר אל צרור נקוב (חגי א׳:ו׳.) והרבה כיוצא בזה נמצא בפי הנביאי' האחרונים והוא מה שאמר הנה. והיית לשמה וגו' זרע רב וגו' כרמים תטע וגו' בנים ובנות יהיו לך וגו'. הגר אשר בקרבך יעלה וגו'. שכן היה באמת שהבבליים אנשיהם ועבדיהם היו מושלים עליהם בהיותם בקרב ארצם ולזה חתם ענינם באומרו כי לא שמעת בקול יי' כנזכר עם המשך מאמריו הסמוכי' והיו בך לאות ולמופת וגו' תחת אשר לא עבדת וגו' ועבדת את אויביך אשר ישלחנו ה' בך ברעב וגו'. יעיד כי האויב יהיה שלוח להם בארצם ושם יעבדוהו ברעב ובצמא וגו' תחת אשר לא עבדו את ה' בשמחה ובטוב לבב מרוב כל כי כל המבטל העבודה האלהית מעושר סופו לבטלה מעוני. ויתכן שהרעב והצמא והעירום וחוסר כל חוזרים לאויב כי זה סבה עצומה לשיתן עול ברזל על צואריך עד השמידו אותך כי יוכרח לעשות למלאת רעבונו ולכסות מערומיו. ועכ"פ על דרך זה בא כאן מה שקרה להם בגלות בבל ובנמשך אליו מזמן השתעבדם אל מלכי האומות עם היות שנתן להם רשות לעלות ולבנות את בית יי' מ"מ לא היה שם חירות ולא שלהונות. ובעיני הגלות ההוא תמיד נמשך עד עתה כמו שכתבנו בסוף מעשה המשכן שער נ'. והוא מה שהמשיך ייעודו בכאן באומרו בסמוך ישא יי' עליך גוי מרחוק מקצה הארץ כאשר ידאה הנשר וגו'. גוי עז פנים וגו'. יאמר כי טרם יצאו משעבוד מלכי בבל והנמשכים ממדי ופרס ישא יי' עליהם גוי מרחוק יותר מאד כאשר ידאה הנשר גוי אשר לא תשמע לשונו ^*והוא לשון הפרסיים וכו', נראה לי שצ"ל לשון הרומיים (וכן הוא בדפי ויניציאה המגי') כי לשון בבל ופרסיים אשר בהיותן גם הן כשפת עברית לשונות בני קדם המדברות מעמים הקרובים אליהם היו נשמעות, גם לרוב מבני ישראל, ורק על הרומיים שוכני איטאליא הרחוקה מאוד מארץ ישראל, כי כל אורך הים האמצעי מבדיל ביניהם נאמר "גוי מרחוק" ורק על לשונם המערבית הרחוקה מלשון עברית ושאר לשונות׃ המזרחיות, כרחוק מזרח ממערב, נאמר ג"כ "גוי אשר לא תשמע לשונו," והנה ידוע ג"כ כי טיטוס שר צבא הרומיים דבר על לב ישראל שישלימו אתו ויביאו צוארם בעול הרומיים ברצונם החפשי, כי אז יניחם בארצם לעבוד עבודת בית ה' כבראשונה, והמה הקשו את ערפם לבלתי שמוע בקולו, ואף כאשר צוה טיטוס ליוסף הכהן אשר היה בתחילה שר צבא ישראל ונשבה אח"כ ביד הרומיים, לדבר על לב אחיו העומדים על חומת ירושלים, ולקרוא להם לשלום, כי ישלימו עמו, כי אז יחוס עליהם, על העיר ועל הבית, ולא יוסף עוד להלחם אתם, השליכו עליו אבנים מעל החומה, עד שהסבו בכל זאת, כי חרה אף טיטוס בם עד להשחית, ויהרוס אח"כ את העיר ואת בית ה' שרף באש כמסופר הכל בארוכה בס' יוסיפון לרומיים ולעבריים, וע"כ יאמר הרב ז"ל כי מאה"כ "והשיב בך את כל מדוה מצרים" רומז על קשי ערפם זה, אשר קרא בשם "מדוה מצרים" יען כי סבב להם כל הרעות האלה, כמו שסבב גם קשי לב מצרים להביא ה' עליהם את כל מגפותיו, והוא לשון הרומיי' ודאי אשר היו כן טיטוס הרשע ואוכלסיו הרבים כי ודאי לשון בבל ידוע הוא לרבים מישראל או לרובם כי קרובים המה וכמו שאמר דבר נא אל עבדיך ארמית כי שומעים אנחנו (ישעיהו ל״ו:י״א) ועליהם אמר גוי עז פנים וגו'. כי הוא ידוע שטיטוס וחייליו צררו להם כל זה השיעור אשר אמר בכאן בענינים ופנים שונים עד שהביאום לאכול בניהם ובנותיהם וכל מה שנזכר הנה מהאיש הרך בך והעונג גם האשה הרכה והענוגה אשר תרע עינה להעמיד בניהם ולהצילם מרעבונם גם מתת לנשארים מבשרם ומה שאמר כי תאכלם בחוסר כל בסתר. הכל אירע להם משלם כמו שמוזכר הכל באר היטב בספר יוסף בן גוריון. ועל היות זה להם ענין שני חזר לומר עליהם אם לא תשמור לעשות את כל דברי התורה הזאת הכתובים בספר הזה ליראה את השם וגו'. והם שני הענינים שזכר ראשונה שנסתלקו מהם בזמן העבר רצוני המעשה והשמירה שחזר להזהיר אותם עליהם ולומר שאף על פי שיארכו להם ימי הפקודה הזאת וימשכו דורותיה לא מפני זה נשתנתה התורה ולא קבלו דבריה שום חולשא ורפיון כי ככחם עתה כחם אז כמו שהשם הנכבד והנורא הזה הוא הוא אשר יהיה חי וקיים לעולם. והנה עוד נבא עליהם את אשר ישיגום מהמכות הגדולות והנאמנות מצד מה שישיב יי' בם את כל מדוי מצרים וגו'. והוא באמת קושי הלב העצום הנמצא בפריצי בני עמנו לבלתי תת עול הרומיים על צוארם אף על פי שטיטוס שאל בשלומם והיה נודר ומבטיח להם שישארו בארצם ונחלתם ובעבודתם בבית האלהים וימאנו ויקשו את עורפם עד שגרמו הריסת הבית ושריפתו כמו שמוזכר בספר הנזכ' בארוכה. והנה הפצר הפריצי' ופריצותם הביא עליהם גם כל חלי וכל מכה אשר לא כתוב בהמשך הזמן והנה אח"כ נשארו מתי מעט תחת אשר היו ככוכבי השמים לרוב וחתם לסוף כי לא שמעת בקול יי' אלהיך. אמר לא די שלא חזרת בך בהשיב השמירה והעשייה אשר אבדת למקומן כמו שהזהרתיך שנית באומר כי לא תשמור לעשות וגו'. אלא שהפסדת השמיעה שנשארה לך לבדה. והנה הדברים מסכימי' ומתאימים על הדרך שאמרנו ובקצת אלו המכות נתן הרב המורה טעם מדעות ^* הצא"בה שם נגזר מלשון צבא השמים בל"ע 4צאבאאיסמוס שטערנדינסט5, ונקראו בשם זה העמים הקדמונים אשר עבדו לשמש ולירח ולכל צבא השמים, ויען כי הם חשבו וכתבו בספריהם שע"י פעולות ועבודות ידועות ישמרו כל פרי וצמחי השדה מהנזקים הרגילים לבוא עליהם, ובני אדם ישמרו על ידן משן בהמות וחיות רעות, ע"כ אמר הכ' פה פירוש הפך כל זאת, "זרע רב וכו' כרמים תטע וכו' כל עצך ופרי אדמתך" וכו' ובדברי הברית הראשונים (ויקרא כ״ו:כ״ב) אמר "והשלחתי בכם את חית השדה" וכו' ואמר ג"כ "ושן בהמות אשלח בם" (דברים ל״ב:כ״ד) להורות בכל זה כי בעזבם את ה' אלהיהם לעבוד הבלי נכר יביא עליהם אותן הרעות אשר יחשבו להשמר מהן עי"ז (עיין מכל זה במ"נ ח"ג פ' ל"ז), הצא"בה פרק ל"ז ח"ג ומה טוב ומה נעים שיהיה מספיק לכלם ואמר כי אחר שאבדו ישראל העריסין אשר להם ונטל הקב"ה את שלו עוד יעמוד עליהם בביטול החסד והרחמים בכח גדול עד שישוב וישמח באבדנם ויפיצם בכל העמים מקצה הארץ ועד קצה הארץ כיום הזה ועיניו רואות וכלות והוא מבואר שלא היה כן עד אחר חרבן בית שני ואמר ^*ועבדת שם" וכו'. הרב ז"ל רומז פה על הצרות הרבות והרעות אשר מצאו את היהודים שוכני ארץ שפאניען בימיו, כי בקצת המקומות הכריחו אותם תחילה להמיר דתם, ואח"כ העלילו עליהם כי לא באמת ובתמים ישמרו חקי הדת החדשה אשר קבלו עליהם, וע"כ הוכו זהומתו בעבור זה באכזריות חימה, ואף כי אחרי אשר נתחדש שם בשנת רמ"א לאלף הששי משפט חקירת הדת כי אז נשרף בגלוי ולעיני כל, כל מי שנחשד שאינו מאמין בדתו החדשה או שאינו שומר חקיה כראוי, עיין מכל זה מה שכתבתי בהערה י"ט לתולדת הרב ז"ל. ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך עץ ואבן לדעתי אמר זה על מה שנתחדש אחר החרבן ולזה אמר אשר לא ידעת אתה ואבותיך כי באמת היה הדבר ההוא זר ונפלא באכלית הזרות עד שלא יאמן כי יסופר. אמנם בגלות הראשון לא נאמר רק יולך ה' אותך ואת מלכך אשר תקים עליך אל גוי אשר לא ידעת אתה ואבותיך ועבדת שם אלהים אחרים עץ ואבן לפי שבעבודות הבבליים וענייני צלמיהם כבר היו ידועים להם בהיותם על אדמתם ועבדום הרבה שנים. אמנם זאת העבודה תהיה זרה להם בלי ספק. ואף כי בשניהם אפשר שיפורשו כתרגומם הנה באמת זאת העבודה השנית יתכן שיובן כמשמעה ושיאמר כן על מה שנמצאו בגלות הזה כמה אלפים ורבבות מישראל שהחליפו שיטתם והמירו דתם לסבת הגזרות אשר נגזרו עליהם על היוצאים מכללם אמר ועבדת שם אלהים אחרים אשר לא ידעת אתה ואבותיך שעל זה אמר הנביא כה אמר ה' בורא השמים הוא האלהים וגו'. לא בסתר דברתי במקום ארץ חשך לא אמרתי לזרע יעקב תהו בקשוני אני ה' דובר צדק מגיד מישרים הקבצו ובאו התנגשו יחדו פליטי הגוים לא ידעו הנושאים את עץ פסלם ומתפללים אל אל לא יושיע פנו אלי והושעו וגו'. בי נשבעתי יצא מפי צדקה דבר ולא ישוב כי לי תכרע כל ברך וגו' (ישעיהו מ״ה:כ״ג). והכוונה כי עם שהענין הזה הוא היותר זר שבאפשרות מ"מ בדרך ההוא יבא הכל לתכלית ההכרה כי לסוף יבא כל בשר להשתחוות לפני וגו'. והנה על אלו המחליפים שטתם אמר ובגוים ההם אל תרגיע וגו'. והיו חייך תלואים לך וגו'. כי אף על פי שנתערבו בגוים ההמה לגמרי לא ימצא ביניהם מרגוע ומנוח לכף רגלם כי הם יחרפו ויבזו אותם תמיד ויחשבו עליהם מחשבות ועלילות מפאת דתם ותמיד הם חשודים בעיניהם למתיהדים ומגלגלים עליהם סכנות עצומות כמו שהיה בכל המשך זמן אלו החדושים ומה עתה בזמננו זה אשר עלה עשנן השמימה בכל מלכיות ספרד ובאיי הים שלישיתם שרף האש שלישיתם יברחו הנה והנה להחבא והנשארים בהם יחיו בפחד גדול ומורך נפלא מפחד לבבם וממראה עיניהם אשר יראו עד אשר יצדק עליהם כל אלו ההגזמות והותר. והנה באמת מה שאמר ובגוים ההם לא תרגיע וגו' והיו חייך וגו' עד סוף הוא צודק מאד בכלל גלותנו זה לומר שלא יקרה לנו בו כאשר קרה לעשרת השבטים אשר הגלו ראשונה בזמן מלכות בבל שאם גלו מארצם הנה לא נפזרו אלו מאלו ובארץ גלותם לא ישב זר בתוכם והם נושאים שם עול העבודה הרבה מהמס ושאר השעבודים אשר נותנים עליהם מלכי הארצות ההם אמנם אנחנו הגולים בתוך העמים שאנו נפוצים ומפוזרים בינותם והרשעים שבהם מצרים אותנו מכל הצדדים אין לנו שום מרגוע מכמה צרות וענוים שהם עויינים אותנו בהם בכל מקומות מושבותינו עד שאין עיר ומדינה שלא מגלגלין גזירות על גוליה משונות מחברותיה כמו שהוא נודע ומפורסם מגזרות הקהלות שהיו בארץ אדום וישמעאל עד הנה לולא רחמי ה' וחסדיו בלב המלכים ושרים ושאר אנשי האומות ההם והוא מה שקוננו ירמיהו באומרו גלתה יהודה מעוני ומרוב עבודה היא ישבה בגוים וגומר (איכה א׳:ג׳). יראה שכבר מסרה בת יהודה עצמה לגלות לסבול העוני ורוב עבודה שסובלין עשרת השבטים ולכן לא סבה מפשעיה כי לא היה הדבר קשה בעיניה לסבול אמנם לא היה לה כן כי היא ישבה בגוים בעריהם ובמושבותם לכן לא מצאה מנוח כי כל רודפיה השיגוה בין המצרים אשר הם צרים אותם לשכים בעיניהם ולצניני' מכל צדיהם והוא מאמר ובגוים ההם לא תרגיע ולא יהיה מנוח וגו'. בבקר תאמר וגו'. יאמר שבשעת זריחת השמש יכספו עריבתו להסתר בו מפני המוצאים אותם שהם רודים בהם ומכים והורגים אותם ובשעת האופל יכספו אור הבקר לסלק מהם עירוב המראות המבהילות המתילדות בדמיונם ומבהילות אותם והוא מה שפי' על ראשון ראשון מפחד לבבך אשר תפחד וממראה עיניך אשר תראה או איפכא שיבקשו הערב לברוח ממראה עיניהם אשר יראו ביום ויתאוו אל הבקר מפחד לבבם אשר יפחדו בלילה ואיך שיהיה תשוקתם תהיה אל חלוף הזמן לא אל המשכו. והשיבך יי' מצרים באניות וגו'. וכן היה כי בהם שבו למצרים ולכל הארצות גם כל האיים הרחוקים אשר אנו מפוזרים היום ותגיעו לתכלית הבזוי והמיאוס שתתמכרו אל אדונים שיפרנסו אתכם תחת עבודתכם ושיגינו עליכם משאר האויבים ואין קונה שירצה שיקרא שמו עליכם וודאי זו מדה טובה אצלנו מכוונת מההשגחה האלהית כדי שלא ימכרו ממכרת עבד בין אויביהם עד שיעשה מהם סחורה כמו שעושים מהכושיים וזולתם מהעכו"ם ויוקבע עליהם העבדות העולמי אלא שישארו ביד מלכי האדמה ^*ויהיו עבדים למלכים וכ', הרב ז"ל רומז בזה על מה שהיה המנהג בימיו וגם זמן רב לפניו ולאחריו כי היהודים היו בכל מקומות מושבותם נקראים רק בשם "עבדי המלכות", ולא עבדים אל העם, שהם בעצמם עבדי המלך, ויאמר הרב ז"ל כי גם זה היה מחסדי הי"ת עלינו, כי תמיד נתן ה' רחמים עלינו בלב כל המלכים אשר כפלגי מים הוא בידו, אשר על כן הם גם בטבעם נוטים תמיד יותר אל הרחמים והחנינה על האומללים הנתונים תחתיהם מהמון העם אשר בהם תמיד פוחזים ורקים לרוב, ואלו נמכרנו להם חלילה לעבדים ולשפחות הלוא היה גורלנו רע ומר עוד יותר ? וכן הורה גם הנסיון בכל הזמנים והמקומות (ובעו"ה גם בזמנינו אלה), כי מדי סרה רק זמן מעט אימת המלך ושופטי הארץ מעליהם, קמו עלינו לכלותינו ולגרשנו מעל הארץ. לולא ה' שהיה לנו תמיד להצילנו מידם, אשר ע"כ מחויבים אנו ג"כ עפ"י דתנו הקדושה להתפלל תמיד בשלום המלכות והשרים שופטי ויועצי הארץ: ויהיו עבדים למלכים ולא עבדים לעבדים כמו שהיה הענין במצרים וכן היה הענין בכל המשך ימי גלותנו זה שהיהודים בכל ארצות נפוצותם הם סגולת המלכים והשרים אדני הארצות ברוך יי' אשר נתן כזאת בלבם:

ואחר זאת ההקדמה אשר תתבאר לך מקריאת ספריהם הנמצאים עתה בידינו שכבר הודעתים לך, שמע דברי. אחרי שכונת התורה כולה וקטבה אשר עליו תסוב הוא הסרת ׳עבודה זרה׳ ומחות זכרה, ושלא יחשב בכוכב מן הכוכבים שהוא מזיק או מועיל בדבר מאלו הענינים הנמצאים לבני אדם, שזה הדעת הוא המביא לעבדם – התחיב שיהרג כל מכשף, כי המכשף הוא ׳עובד עבודה זרה׳ בלא ספק, אבל בדרכים מיוחדים זרים בלתי דרכי עבודת ההמון לאלוהות ההם. ולהיות הפעולות ההם כולם אמנם הותנה ברובם שיעשום הנשים, אמר ״מכשפה לא תחיה״; ועוד – לחמלת בני אדם בטבע להרוג הנשים. ולזה באר גם כן ב׳עבודה זרה׳ לבד: ״איש או אשה״ וכפל ואמר: ״את האיש... או את האשה״ – מה שלא בא כמו זה לא ב׳חילול שבת׳ ולא בזולתו; וסיבת זה – רוב החמלה עליהם בטבע. וכאשר היו המכשפים חושבים בכשופיהם שהם עושים מעשה ושהם בפעולות ההם מגרשים החיות הרעות מן העירות, כאריות והנחשים וכיוצא בהם; ויחשבו גם כן שהם בכשופיהם ידחו מיני נזקים מצמח האדמה – כמו שתמצא להם פעולות שיחשבו שהם ימנעו רדת הברד, ופעולות יהרגו התולעת מן הכרמים עד שלא תפסידם (וכבר האריכו בהריגת תולעת הכרמים – רצוני לומר: הצאבה – ב׳דרכי האמורי׳ ההם הנזכרים בספר העבודה הנבטיה); וכן יחשבו שיש להם פעולות ימנעו נפילת עלי האילן ונשירת הפרי – מפני אלו הענינים המפורסמים אז, כלל ב׳דברי הברית׳ שבעבודת ׳עבודה זרה׳ ומעשי הכשוף ההם אשר תחשבו שירחיקו מכם אלו הנזקים, בהם יחולו הצרות ההם בכם, אמר ״והשלחתי בכם את חית השדה ושכלה אתכם״ ואמר: ״ושן בהמות אשלח בם עם חמת זוחלי עפר״ ואמר: ״פרי אדמתך יירש הצלצל״ ואמר: ״כרמים תטע ועבדת – ויין לא תשתה ולא תאגור כי תאכלנו התולעת״ ואמר: ״זיתים יהיו לך בכל גבולך – ושמן לא תסוך כי ישל זיתיך״. עיקר הענין – שכל מה שהתחכמו בו ׳עובדי עבודה זרה׳ לחזק עבודתה ולהעמידה לעד ומביא בני אדם לחשוב שהם דוחים נזקים ידועים ומביאים תועלות מיוחדות – כלל ב׳דברי הברית׳ ואמר שבעבודתה ימנעו התועלות ויחולו הצרות ההם. הנה התבאר לך אתה המעין למה כונה התורה לאותם פרטי ה׳קללות׳ וה׳ברכות׳ הנכללות ב׳דברי הברית׳ ויחדתם מזולתם. ודע, שיעור זאת התועלת הגדולה גם כן.