ויקרא כו:כז מחשבת ישראל: מורה נבוכים

וכן המצוה אשר צונו לצעוק אליו ית׳ בעת צרה – רצוני לומר: אמרו: ״והרעותם בחצוצרות״ – היא מזה הכלל, מפני שהיא פעולה שיתחזק בה הדעת האמיתי, והוא שהאלוה ית׳ משיג ענינינו ובידו לתקנם – אם נעבדהו ולהפסידם אם נמרהו; לא שנאמין שזה מקרה ודבר שארע – וזהו ענין אמרו: ״ואם תלכו עמי קרי״ – רצונו לומר: שאני כשאביא לכם אלו הצרות לענוש אתכם אם תחשבו בהם שהם מקרה אוסיף לכם מן המקרה ההוא (כפי מחשבתכם) יותר חזק ויותר קשה – והוא ענין אמרו: ״והלכתם עמי בקרי – והלכתי עמכם בחמת קרי״. כי האמינם שהוא במקרה – ממה שמחיב התמדתם על דעותם הרעות ועל מעשי העול ולא ישובו מהם – כמו שאמר הכיתה אותם ולא חלו״. ולכן צונו להתפלל אליו ולהתחנן לו ולצעוק לפניו בעת צרה.