ויקרא כ:טו מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ו׳פנים׳ גם כן שם ההזהר וההשגחה ״לא תשא פני דל״, ״ונשוא פנים״, ״אשר לא ישא פנים״ – וזה הרבה. ולפי זה הענין גם כן נאמר: ״ישא יי פניו אליך וישם לך שלום״ – רצונו לומר: הלוות ההשגחה בנו.

והיות הבהמה נהרגת כשתהרוג אדם, אינו לקחת דין ממנה כמו שירחיקו עלינו הצדוקים, אבל הוא לקחת הדין מבעליה; ומפני זה נאסר להנות מבשרה כדי שיפליג בעל הבהמה לשמרה, וידע שאם תהרוג גדול או קטן בן חורין או עבד יפסיד מדמיה על כל פניו ואם תהיה ׳מועדת׳ – יתחיב ׳כופר׳ מוסף על אבדת דמיה. והיא הסיבה בעצמה בהריגת ׳הבהמה הנרבעת׳ שיזהר בעל הבהמה בה וישמרה כשמרו אנשי ביתו שלא תעלם מעיניו – שחמלת בני אדם על ממונם כחמלתם על נפשם, וקצת בני אדם יגדיל ממונו על נפשו, אמנם להשוות ביניהם הוא על הרוב: ״ולקחת אותנו לעבדים ואת חמורינו״.