זכריה ד:יד מחשבת ישראל: נתיבות עולם ותורת העולה

ובפרק הפועלים (ב"מ פה.), רבי זירא כי סליק לארעא דישראל, יתיב מאה תעניתא דלשתכח מיניה תלמודא דבבלאי, כי היכי דלא נטרדיה. פירש רש"י זכרונו לברכה; 'תלמודא דבבלאי' - גמרא שלנו. 'כי היכי דלא נטרדיה' - כשעלה לארץ ישראל ללמוד מפי רבי יוחנן ואמוראים שבארץ ישראל, לא היו בני מחלוקת, ונוחין זה לזה כשמן, כדאמרינן* בסנהדרין (כד.), ומישבים את הטעמים בלא קושיות. ובפרק ג'* דסנהדרין (כד.), אמר רבי אושעיא, מאי דכתיב (זכריה יא, ז) "ואקח לי שתי מקלות לאחד קראתי נועם ולאחד קראתי חובלים". "נועם"* אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל, שמנעימים זה לזה בהלכה. "חובלים" אלו תלמידי חכמים שבבבל שחובלין זה את זה בהלכה. "ויאמר אלי אלה בני היצהר העומדים וגו'" (זכריה ד, יד) "ושני זיתים עליה" (שם פסוק ג). "יצהר"*, אמר רבי יצחק, אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחים זה לזה כשמן זית. "ושני זיתים עליה" אלו תלמידי חכמים שבבבל, שמרורים זה לזה כזית.

ובמסכת סנהדרין פרק זה בורר (סנהדרין כד א) (זכריה ד יד) ויאמר אלה שני בני יצהר העומדים וגו' ושנים זתים עליה יצהר אמר רבי יצחק אלו תלמידי חכמים שבארץ ישראל שנוחין זה לזה בהלכה כשמן זית ושני זתים עליה אילו תלמידי חכמים שבבבל שמריריו זה לזה בהלכה כזית הרי מבואר נגלה שאם השמן הדולק על המנורה הוא התלמיד חכם אבל המנורה עצמה היא התורה כי המנורה הטהורה היא דמות התורה הנקרא אורה שנאמר ותורה אור. ועל פי זה נראה לפרש כל חלקים ופרטיה כי שבעה נרות המנורה הם נגד שבעה חלקי התורה עמו שנאמר חצבה עמודיה שבעה והם שבעה חכמות שכלולים בתורה או כמ"ד פרק כל כתבי הקודש (שבת קטז א) רבי אומר שבעה ספרים הם ויהי בנסוע הוא ספר בפני עצמו וכן הוא בבראשית רבה פרשת תולדות (בראשית פס"ד ז) ואף החולק על דברי רבי וסובר שאין התורה נחלקת רק לחמשה חומשים מכל מקום לא יחלוק בזה שפרש ויהי בנסוע הוא חלק בפני עצמה {עד} שמשום מחלוקותן לא יפסיד עלינו הפירוש הזה והיה בכל צד נרות בימין ובשמאל על דרך אורך ימים בימינה ובשמאלה עושר וכבוד. והיתה של זהב כמו שנאמר יקרה היא מפנינים והיתה מקשה כולה חתיכה אחת כי אף שכלולה משבעה חלקים אינה אלא אחד והיתה מקשה כי התורה חתומה ניתנה (גיטין ס א) בלא פירוד. והיו הגביעים שנים ועשרים נגד שנים ועשרים אותיות והיו הגביעים כמין כוסות כי התורה נקרא כוס ישועות וכוס של רויה ונאמר השם מנת כוסי והיא הגביע אשר ישתו בה האדונים הם האנשים הצדיקים והמשכילים והיו אחד עשר כפתורים נגד אחד עשר עיקריה ושרשיה כמו שכתב בעל העיקרים פרק חמשה עשר מאמר ראשון וזה לשונו נמצא לפי זו הדרך שעיקרים והשרשים הם אחד עשר מציאות השם יתברך לארבע שרשים הנמשכים ממנה שהם האחדות ושאין גוף ולא כח בגוף ושאין לו התלת בזמן ושהוא מסולק מן החסרונות ותורה מן השמים ושרשיה הנתלים בה שהם ידיעת השם והנבואה ושליחת השליח ושכר ועונש ושורש הנתלה בה שהוא ההשגחה עד כאן לשונו. ואף כי הרב אברבנאל בספרו ראש אמנה טען על מי ששם לתורה שרשים ועיקרים שהרי אנו צריכין להאמין בכל התורה אין לדבריו שורש ועיקר בזה כי כן מצינו ז"ל. אמרם פרק אלו הן הלוקים (מכות כד א) בא דוד והעמידן על אחד עשר בא ישעיהו והעמידן על ששה כו' עד בא חבקוק והעמידן על אחת שנאמר וצדיק באמונתו יחיה. הנה אלו הנביאים הראשונים עשו כללים לתורה וכללו כל התורה במקצת המצות כמו חבקוק שהעמידן על אחת והוא האמונה שכולל מצות הרבה ובדרך שאמרו ז"ל (שבת לא א)שהלל למד לההוא גר כל התורה על רגל אחד והוא מה דסני לך לחברך לא תעביד והוא כלל התורה ואידך פירושא הוא וכן עשו האחרונים ז"ל בארו לנו עניין המונה והוא עניין אמינת העיקרים על אמיתתן ובזה יקרא מאמין ובכפירת אחד מהן נקרא כופר בעיקר כמו שכתב הרמב"ם פרק חלק (סנהדרין פירוש משניות) ולכן אין להשגיח כלל בזה בדברי האברבנאל ז"ל והמנורה הטהורה תהיה תמיד נגד עינינו להאיר לנו עניין העקרים בדרך שנתבאר.