זכריה ו:א מחשבת ישראל: תורת העולה ומורה נבוכים

אמרו עוד (מדות ב ג) כל השערים היו דלתותיו מחופות זהב חוץ משער המזרחי שהיה מצופה נחושת דומה לזהב. דע כי כמו שהפתח והשער הוא רמז על התבוננות החכמה, כן הדלת הסוגר הפתח והשער, הוא רמז על מניעת ההשגה, לכן באו כל דלתותיו מחופות זהב, כי הוא המונע הגדול מלהשיג החכמה, רצה לומר רדיפת מותרי הממון, שהעיקר הוא הזהב. וכבר כתב המורה חלק אחד פרק שלשים וארבע, שזהו אחד מסבות המונעים הלמוד, ומה שהיה הדלת של שער המזרחי נחושת, היה גם כן לרמז נפלא, כי כבר כתבתי שבזה השער בא הרמז על ענין החמה, ושלכן היה מכוון נגד קדשי קדשים, להורות כי משם בא קבלת כחו, אמנם כשהיה סגור בדלת, היה נחושת תחת זהב, רצה לומר כי כבר ידוע שהוברי שמים חלקו המתכות וכל המציאות תחת אלו הככבים השבעה, ונתנו לשמש הזהב, ואמרו שהוא לחלקו, ולכן נרמז כאן כשהדלת סגור אין כחו כלום, והזהב נעשה נחושת, וכבר כתב המורה פרק י' חלק שני, כי מה שאמר זכריה (ו א) ושני הרי נחושת כו'. יש בו רמז מצד השתתפות שמו, וביארו שם המפרשים, שרצה לומר כי אלו ההרים שהם הגלגלים כמבואר שם, הם אפשרי השחתה וההפסד מצד עצמן, וזה מורה מלת נחושת, ולזה בא גם-כן כאן הרמז לענין זה, כי אף החמה שהוא הכוכב הגדול שבהן, כשנסגר הדלת אין לו שום כוח ונשחת, כל שכן שאר הכוכבים. ומכל מקום היה דומה לזהב, להורות שאף על פי שדומה לזהב שהיא כח חמה, אינה אלא נחושת.

ומספר הארבעה הזה הוא נפלא ומקום התבוננות. ב׳מדרש רבי תנחומא׳ אמרו: ״כמה מעלות היו בסולם? ארבע״ – רצונו לומר: אמרו: ״והנה סולם מוצב ארצה״. ובכל ה׳מדרשות׳ יזכר ש״ארבע מחנות של מלאכים הם״ והושב זה פעמים. וראיתי בקצת הנוסחאות ״כמה מעלות היו בסולם? שבע״. אבל הנוסחאות כולם וכל ה׳מדרשות׳ מסכימים ש׳מלאכי אלהים׳ אשר ראה ׳עולים ויורדים׳ אמנם היו ארבעה לא זולת ״שנים עולים ושנים יורדים״ ושהארבעה נקבצו במדרגה אחת ממדרגות ה׳סולם׳; והיו הארבעה בשורה אחת; והשנים ה׳עולים׳ והשנים ה׳יורדים׳ – עד שהם למדו מזה שרוחב ה׳סולם׳ היה שיעור עולם ושליש ב׳מראה הנבואה׳ כי רוחב ה׳מלאך׳ האחד ב׳מראה הנבואה׳ – שיעור שליש העולם לאמרו: ״וגויתו כתרשיש״ – ויהיה רוחב הארבעה, אם כן, עולם ושליש. ובמשלי זכריה בתארו ״ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים – הרי נחושת״ אמר בפרוש זה ״אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ״ – והם עילת כל מה שיתחדש. ואמנם זכרון ׳נחשת׳ וכן אמרו: ״נחשת קלל״ הראה בו קצת השתתפות – והנה תשמע אחר זה בזה הערה.

וראה אמרו ב׳בני האלהים׳: ׳להתיצב על יי׳ – בפעם ראשונה ושניה; אבל ה׳שטן׳ – ואף על פי שבא בכללם ובתוכם בפעם ראשונה ושניה, לא אמר בו בראשונה: ׳להתיצב׳, ובשניה אמר: ׳ויבוא גם השטן בתוכם להתיצב על יי׳. והבן זה הענין, והסתכל מה מאד נפלא, וראה איך עלו בידי אלו הענינים כדמות נבואה! והוא: שענין ׳להתיצב על יי׳ מורה על היותם נמצאים מוכרחים במצותו לעשות מה שירצהו – תבין זה ממאמר זכריה ב׳ארבע מרכבות יוצאות׳ – אמר: ״ויען המלאך ויאמר אלי: אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ״; ומבואר הוא שאין יחס ׳בני האלהים׳ ויחס ה׳שטן׳ במציאות יחס אחד, אבל ׳בני האלהים׳ יותר קיימים ויותר מתמידים, והוא גם כן יש לו חלק אחד במציאות למטה מהם.