זכריה ו:ה מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ומספר הארבעה הזה הוא נפלא ומקום התבוננות. ב׳מדרש רבי תנחומא׳ אמרו: ״כמה מעלות היו בסולם? ארבע״ – רצונו לומר: אמרו: ״והנה סולם מוצב ארצה״. ובכל ה׳מדרשות׳ יזכר ש״ארבע מחנות של מלאכים הם״ והושב זה פעמים. וראיתי בקצת הנוסחאות ״כמה מעלות היו בסולם? שבע״. אבל הנוסחאות כולם וכל ה׳מדרשות׳ מסכימים ש׳מלאכי אלהים׳ אשר ראה ׳עולים ויורדים׳ אמנם היו ארבעה לא זולת ״שנים עולים ושנים יורדים״ ושהארבעה נקבצו במדרגה אחת ממדרגות ה׳סולם׳; והיו הארבעה בשורה אחת; והשנים ה׳עולים׳ והשנים ה׳יורדים׳ – עד שהם למדו מזה שרוחב ה׳סולם׳ היה שיעור עולם ושליש ב׳מראה הנבואה׳ כי רוחב ה׳מלאך׳ האחד ב׳מראה הנבואה׳ – שיעור שליש העולם לאמרו: ״וגויתו כתרשיש״ – ויהיה רוחב הארבעה, אם כן, עולם ושליש. ובמשלי זכריה בתארו ״ארבע מרכבות יוצאות מבין שני ההרים וההרים – הרי נחושת״ אמר בפרוש זה ״אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ״ – והם עילת כל מה שיתחדש. ואמנם זכרון ׳נחשת׳ וכן אמרו: ״נחשת קלל״ הראה בו קצת השתתפות – והנה תשמע אחר זה בזה הערה.

וראה אמרו ב׳בני האלהים׳: ׳להתיצב על יי׳ – בפעם ראשונה ושניה; אבל ה׳שטן׳ – ואף על פי שבא בכללם ובתוכם בפעם ראשונה ושניה, לא אמר בו בראשונה: ׳להתיצב׳, ובשניה אמר: ׳ויבוא גם השטן בתוכם להתיצב על יי׳. והבן זה הענין, והסתכל מה מאד נפלא, וראה איך עלו בידי אלו הענינים כדמות נבואה! והוא: שענין ׳להתיצב על יי׳ מורה על היותם נמצאים מוכרחים במצותו לעשות מה שירצהו – תבין זה ממאמר זכריה ב׳ארבע מרכבות יוצאות׳ – אמר: ״ויען המלאך ויאמר אלי: אלה ארבע רוחות השמים יוצאות מהתיצב על אדון כל הארץ״; ומבואר הוא שאין יחס ׳בני האלהים׳ ויחס ה׳שטן׳ במציאות יחס אחד, אבל ׳בני האלהים׳ יותר קיימים ויותר מתמידים, והוא גם כן יש לו חלק אחד במציאות למטה מהם.