וּרְחוֹקִ֣ים ׀ יָבֹ֗אוּ וּבָנוּ֙ בְּהֵיכַ֣ל יְהוָ֔ה וִידַעְתֶּ֕ם כִּֽי־יְהוָ֥ה צְבָא֖וֹת שְׁלָחַ֣נִי אֲלֵיכֶ֑ם וְהָיָה֙ אִם־שָׁמ֣וֹעַ תִּשְׁמְע֔וּן בְּק֖וֹל יְהוָ֥ה אֱלֹהֵיכֶֽם׃ (ס)
גן נעול
"כי אנכי ידעתי את המחשבות אשר אנכי חושב עליכם נאום יי', מחשבות שלום ולא לרעה, לתת לכם אחרית ותקוה" (ירמיה כט, יא). דע כי הנבואה הזאת נאמרה ג"כ על תנאי אם ישובו אל השם בכל לב. ואם היו עולי הגולה עושים כן, היתה גאולתם שלמה, והיה השם ב"ה מקבץ נפוצותיהם מארבע כנפות הארץ. גם היו חוזרים למקומם כל הטובות אשר דִבֶּר ה' על ישראל, כמו השכינה והנבואה ואורים ותומים וכיוצא. אבל ישראל חטאו ולא הִטָּהַרוּ מעונותיהם, על כן כל ימי בית שני היו בצוק העתים. גם לקץ שבועים שבעים1"שבועים שבעים נחתך על עמך ועל עיר קדשך, לכלא הפשע ולהתם חטאת ולכפר עון ולהביא צדק עולמים" (דניאל ט, כד) נחרב העיר והקֹדש פעם שניה, וזהו שאמר "וקראתם אותי והלכתם והתפללתם אלי, ושמעתי אליכם. ובקשתם אותי ומצאתם, כי תדרשוני בכל לבבכם" (ירמיה כט, יב-יג). ואין הכתובים הללו הבטחות שיהיה כן, כי בעונותיהם לא עשו כן ולא דרשו השם בכל לבבם. אבל ענין הכתובים למצוה ולתנאי, כלומר תעשו כן. כי מעין הדבר הזה אפקוד אתכם לקץ שבעים שנה, להביאכם פעם שניה אל אדמת ישראל, לתת לכם מנוחה כדי שיהיה לבבכם פנוי להתפלל אלי ולדרוש אותי בכל לבבכם. ואם תעשו ככה אז אקים את דברִי הטוב אשר אני חושב עליכם, להיטיב עמכם כאשר הטיבותי עם אבותיכם ולהשיב שבותיכם לעיניכם, כמו שאמר "ונמצאתי לכם נאום יי' ושבתי את שבותכם, וקבצתי אתכם מכל הגוים ומכל המקומות" (כט, יד). שמענו כי אם היו שבים בתשובה שלמה היתה גאולתם גאולת עולם. ולפי שלא קיימו התנאי ולא שבו,2בתשובה לא נתקיימה בהם מחשבת השם ב"ה הטובה, ובאו בצוק העתים ובגלות שניה. ולפי שמיעד על תנאי נזכר לשון "מחשבה" ולא לשון "עצה". ובספר זכריה הזכיר את הנבואה הזאת, ושם מפורש יותר התנאי, כי כשהשלים לספר טובות הבית השני חתם דבריו באמרו "והיה אם שמוע תשמעון בקול יי' אלהיכם" (זכריה ו, טו). הא למדת שנאמרה נבואת הטובה על תנאי.