חבקוק ג:ח מחשבת ישראל: מורה נבוכים

ובא בסיפור טביעת המצריים ״ראוך מים – יחילו אף ירגזו תהומות וגו׳ קול רעמך בגלגל וגו׳ רגזה ותרעש הארץ״; ״הבנהרים חרה יי וגו׳? ״; ״עלה עשן באפו״. וכן בשירת דבורה: ״ארץ רעשה וגו׳״. ובה מזה הרבה; ומה שלא אזכור ממנו ינשא על מה שזכרתי.

ובבראשית רבה אמרו, בפרשם למאמרו ית׳: ״מעונה אלהי קדם״ – אמרו: ״הוא מעון עולמו ואין עולמו מעונו״; וסמכו לזה אמרם: ״הסוס טפלה לרוכב ואין הרוכב טפלה לסוס – הדא הוא דכתיב ״כי תרכב על סוסיך״ ״. זה הוא לשונם, והסתכל בו ותבין: איך בארו יחסו ית׳ לגלגל, ושהוא כלי לו אשר בו ינהיג המציאות. כי כל מה שתמצא ל׳חכמים ז״ל׳, כי השמים הפלוניים בהם כך וכך והשמים הפלוניים בהם כך וכך, אין ענינו – שבשמים הגשמים אחרים בלתי השמים, אבל ענינו – שהכוחות המהוות הענין הפלוני והשומרות סידורו יבואו מן השמים ההם. והראיה על מה שאמרתי לך – אמרם: ״׳ערבות׳ – שבו צדק וצדקה ומשפט וגנזי חיים וגנזי שלום וגנזי ברכה, ונשמותן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידים להבראות, וטל שעתיד הקב״ה להחיות בו המתים״ – ומבואר הוא, שכל מה שמנאוהו הנה, אין מהם דבר שהוא גשם, שיהיה במקום (כי ה׳טל׳ אינו טל כפשוטו). והתבונן איך אמרו בזה: ׳שבו׳ – רצוני לומר: שהם ב׳ערבות׳ – ולא אמרו שהם עליו – וכאילו הגידו, שאלו הדברים הנמצאים בעולם אמנם הם נמצאים מכוחות, יבואו מ׳ערבות׳, האלוה ית׳ שמהו התחלה להם ונטעם בו אשר מכללם – ׳גנזי חיים׳ – וזה הוא הנכון והאמת הגמור, כי כל חיים נמצאים בחי אמנם הם מן החיים ההם, כמו שאזכור אחר זה. והתבונן איך מנו: ׳נשמותן של צדיקים ונשמות ורוחות שעתידים להבראות׳ – ומה נכבד זה הענין למי שיבינהו! כי ה׳נשמות׳ הנשארות אחר המות אינם ה׳נשמה׳ ההוה באדם כשיתהוה – שזאת ההוה בעת התהוותו היא כח ההכנה לבד והדבר הנבדל אחר המות הוא הדבר המגיע בפועל; ולא ה׳נשמה׳ גם כן ההוה היא ה׳רוח׳ ההוה – ולזה מנו בהוות: ׳נשמות ורוחות׳; אמנם הנבדלות הם דבר אחד לבד. וכבר בארנו, שיתוף ׳רוח׳ ובארנו עוד. בסוף ספר מדע, מה שנפל באלו השמות מן השיתוף.