חבקוק ג:טז מחשבת ישראל: קול התור ומורה נבוכים

[א] חבלים ונעימים. לדעת מראש כי אתחלתא דגאולה באה בדרך חבלים ונעימים כמרומז בפסוק ״חבלים ליוסף״. היא באה במדת הדין באתערותא דלתתא. עקבות משיחא באים בחבלים ולפעמים גם בעקיפין, אך מצד שני באה לעומתה מדת החסד, בחינת וישת יד ימינו על ראש אפרים, לדעת מראש כי בעקבות משיחא מכל צרה יוצאת ישועה, והישועה באה מתוך צרה עפ״י הכתוב: ועת צרה היא ליעקב ממנה יושע, אשר על זה אומר רבנו הגר״א בחבקוק בביאורו על הפסוק אנוח ליום צרה שזה נאמר על משיח בן יוסף, לדעת מראש כי ארץ ישראל נקנית ביסורים. אבל בזה היא נקנית ממש. עקבות משיחא באות בהפרעות ומכשולים מצד שרו של עשו וגם ע״י ארמילוס שר הערב רב אבל בסופו נופל ביד שרו של יוסף כדאיתא במדרש תנחומא (כי תצא). בעזרתו של משיח בן דוד בחינת יהודה מציל את יוסף אף מעז יצא מתוק ופועל ידינו ירצה ה׳. ולכן חלילה לנו לסגת אחור במשהו אם יהיה ח״ו איזה קושי, איזה מכשלה בדרך עבודתנו, ולהיות בטוחים כי דוקא ממנה יעקב יושע, ומן המיצר נגיע למרחביה.

ב) אנוח ליום צרה (חבקוק ג׳:ט״ז) – ביאור רבנו בחבקוק שזה נאמר על מב״י וכן יענך ה׳ ביום צרה. ושם הושיע ה׳ משיחו. כנודע שכל לשון ישועה בתכונתו של משיב״י.

כט) הושיע ה׳ משיחו (תהלים כ׳) כל הפרק הזה של יענך ה׳ ביום צרה הוא תפלה לישועת משיח בן יוסף וכדברי רבנו בחבקוק על הפסוק: אנוח ליום צרה, וכן במלים ״עזרך מקדש״ שם מרומז ״משיח בן אפרים״ בחושבנא.