יהושע א:ד מחשבת ישראל: צורת בית המקדש

*וְצֵא וַחֲשֹׁב כַּמָּה מְכֻוָּן זֶה הַחֶשְׁבּוֹן, עִם הָא דִּתְנַן בְּפֶרֶק קַמָּא דְּתַעֲנִית (י.): ט”ו יוֹם אַחַר הֶחָג, כְּדֵי שֶׁיַּגִּיעַ אַחֲרוֹן שֶׁבְּיִשְׂרָאֵל לִנְהַר פְּרָת. וְהִנֵּה נְהַר פְּרָת הוּא בִּצְפוֹן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל, שֶׁכֵּן הוּא בֵּין אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לְבָבֶל, כִּדְאִיתָא בְּפֶרֶק עֲשָׂרָה יוּחֲסִין (קידושין עא:), וּכְפֵרוּשׁ רַשִׁ”י בִּתְחִלַּת סֵפֶר יְהוֹשֻׁעַ (א, ד) "מֵהַמִּדְבָּר וְגוֹ' עַד הַנָּהָר הַגָּדוֹל נְהַר פְּרָת" שֶׁבִּצְפוֹן אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל. וּמֵעַכְשָׁיו הַלָּן בָּעִיר שֶׁהִיא בְּנֶגֶב הַתְּרוּמָה, וּמַשְׁכִּים וְהוֹלֵךְ עַד נְהַר פְּרָת, יֵשׁ לוֹ לַהֲלֹךְ רֹחַב שְׁמוֹנֶה רְצוּעוֹת, שֶׁכָּל אַחַת רָחְבָּהּ ע"ה מִילִין, שֶׁהֵן תְּשַׁע עֶשְׂרֵה פַּרְסָאוֹת פָּחוֹת מִיל. שֶׁהֲרֵי שִׁבְעָה שְׁבָטִים הֵן בִּצְפוֹן הַתְּרוּמָה כְּמוֹ שֶׁכָּתַבְנוּ בִּפְתִיחַת דְּבָרֵינוּ, וְח’ פְּעָמִים י”ט פַּרְסָאוֹת עוֹלִין קנ”ב פַּרְסָאוֹת. וּתְנַכֶּה ח' מִילִין מֵהֵן שֶׁהֵן ב' פַּרְסָאוֹת, יִשָּׁאֲרוּ ק"נ [פַּרְסָאוֹת] שֶׁהוּא מַהֲלַךְ^חובתוי”ט (תענית א, ג), הביא רבינו את כל דבריו כאן, אלא שהוסיף בסופו הגהה וז”ל: [ואל תתמה על השבתות שבתוך אלו הט”ו יום, שהרי אפשר שילך ע”י בורגנים. כדאיתא פרק שואל במסכת שבת דף ק”ן ע”ב. וגם ע”י עיבורי עיר. כמ”ש בטור סימן שצ”ח. והואיל ואפשר להיות כן, שיערו חכמים בכך ימים, כיון שאפשר שאין השבתות מעכבות]: חֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם כְּדִתְנִינַן. (מהדורא בתרא).