יהושע ד:ז מחשבת ישראל: עקידת יצחק

^*תוכן דעת הרב ז"ל הוא: תחילה אמר, כי בל"הק נוכל לומר בשתי בחינות כי האחד ישא ויסבול זולתו או דבר מה שחוצה לו, אם בבחינה טבעית וחמרית, ד"מ כאשר נאמר הסבל נושא משאו על כתפו, או בבחינה מוסרית, וזה יוכל להיות על שני אופנים, האחד בהיות האחד סבת קיום זולתו, כמא"הכ ולא נשא אותם הארץ (בראשית י"ג) שר"ל שלא היתה הארץ במקום מושבם יכולה עוד לתת מרעה לשניהם ולהיות סבה לקיומם להחיות אותם ואת מקניהם, ובבחינה זאת יאמר גם על האדון המנהיג את הנתונים תחתיו בחכמתו להיות בזה סבה לקיום חברתם ולשחר הצלחתם המדינית, כי הוא נושא אותם, כמא"הכ "איכה אשא לבדי וכו' (דברים א׳:י״ב) ובבחינה זאת נוכל לומר ג"כ שהרוכב היושב על מרכבתו ונשא ממנה בבחינה גופנית, הוא באמת נושא אותה בבחינה מוסרית בעבור שינהיג אותה, וכן אחז"ל שהארון נושא את נושאיו, שר"ל אף שבבחינה גופנית היה הארון נשא מהכהנים, בכל זאת בבחינת מוסרית היה הוא נושא אותם, כי היה סבה לקיומם ולהצלחת דרכם, כי עליו היה שוכן כבוד ד', אשר השגיח עליהם ועל כל ישראל, לשמרם מכל מקרה ופגע רע בדרך, והשני בהיות האחד מורה ומשכיל זולתו בדברי תורה וחכמה כי בזה הוא נושא ומגביה אותו ממדרגת המון העם אשר מבלי דעת ותבונה נמשלו כבהמות נדמו, לתתו בתור האדם המעלה, ולעשותו חכם ונבון אשר עינו תצפינה במושכלים רוחניים הרמים והנשאים, (ואפשר כי בעבור זה תקרא גם הנבואה אשר תכליתה היתה להעלות העם משפל מדרגתו בבחינה מוסרית ולקראו אל על, בשם משא ד'), וגם בבחינה זאת יתכן מאחז"ל שהארון אשר בו היו הלוחות והתורה המחכימות פתי ומנשאות לומדיהן ותומכיהן למדרגת ההשכלה הרוחנית נושא את נושאיו, ונמשך מזה כי הי"ת אשר הוא הסבה הראשונה והאדון המנהיג כל העולם כלו, ומפיו יתן חכמה ותבונה, ומשפיע דעה והשכל לכל זולתו, ממנו נוכל לומר בשני אופנים אלה מהבחינה המוסרית, שהוא נושא וסובל את העולם כולו, כמא"הכ "אני אשא ואסבול", אח"כ אמר הרב ז"ל, כי תחלת השפעתו ית' היא לשכלים הנבדלים, ר"ל המלאכים הקרובים אליו כשרים היושבים ראשונה במלכות, ואח"כ האציל השפעתו ורוחו אל הגרמים השמימים ונתן להם נפשות משכילות המניעות אותם תנועתם הסיבובית התמידית, ועמהם ועל ידם יתנהגו גם תנועות ארבע היסודות המסבבות חליפות והשתנות קצת מחלקי יסוד זה לחלקי יסוד אחר, והרכבת כל הנמצאים התחתונים אשר עלי ארץ המורכבים והמחוברים מהם, (עיין מכל זה פ"ד מהלכות יסודי התורה, ובביאורי לשער ב' ומבוא השער ל"א) וכמו כן נפח הי"ת נשמת חיים ונפש משכלת בגוף האדם אשר תנהיג אותו תמיד בכל תנועותיו כאשר תנהיגנה הנפשות המשכילות הנתונות בכוכבי השמים וגלגליהם (לדעת החכמים הקדמונים) אותם בכל תנועותיהם והליכתם במסילותם, וכפי מדרגת שלימות כל הנבראים האלה השונים במעלתם, וגבוהים זה למעלה מזה, כן יתנו תהלות וצדקת ד' אשר עליו רמז המשורר במזמור כ"ט, כמו שמבאר הרב ז"ל וכאשר תעיין היטב בפירושי במבוא לשער ל"א תבין דברי ביאורי זה יותר, אח"כ יאמר הרב כי בעבור היות הארץ מושב בני האדם יצורי כפיו היה מרצון הי"ת להשכין כבודו עמהם, אך מדי עברו האדם ואשתו, על מצותו לשום עין השגחתם רק אל הטוב האמיתי והמוסרי ולא אל הרע, אף כי נחמד הוא לתשוקתם הגופנית, וכאשר נתרחקו מגבול זה אשר הושם להם למטרת חייהם, ואכלו מעץ הדעת טוב ורע, ונטו בעבור זה אל התאוות הבהמיות, סר מהם השפע האלקי והשכל הרוחני אשר הושפע עליהם מאת הי"ת בתכלית השלימות, ועזב ד' את הארץ וסלק שכינתו לרקיע הראשון, וכאשר הרג קין את הבל אחיו, והפר בזה ברית אחים וחלף חק אהבה הטבעית סלק גם השגחתו מגלגל הלבנה אשר היא נועדת לדעת הקדמונים ע"פ ד' להצמיח תבואת הארץ (כמא"הכ וממגד גרש ירחים המורה ג"כ כי יש מיני צמחים הגדלים רק ע"י פעולת הירח), כי בהיות הארץ שוממה מיושבים ההולכים בתום לבם ורק קין המרצח ובניו אשר בלתי ספק דמו אליו בתכונת נפשם הרעה ישבו בה, למה זה תתן הארץ יבולה ואוכל למכביר ? ע"כ סלק הי"ת שכינתו לרקיע השני, וכבוא אנוש ובני דורו והחלו לעבוד הרבה אלקות וסבבו בזה כעין שנאה ותחרות ביניהם, סלק השגחתו מגלגל כוכב ונתן לו הרשות לפעול פעולתו מבלי מונע, אשר היא לדעת הקדמונים לסבב ריב ומדון בין יושבי חלד. וכאשר חטאו דור המבול והשחיתו דרכם להיות שטופי זמה, נסתלקה שכינה מכוכב נוגה אשר נועדה מאתו לנהל הרגשי האהבה ונחל עדנים במדה ובמשורה כראוי וכנכון רק לקיום העולם (לפי דעת הקדמונים) ומעתה נפרץ הגבול והגדר לזנות כל איש אחר עיניו, ובבוא דור הפלגה אשר גבה לבם לבנות עיר ומגדל אשר ראשו בשמים נסתלקה השכינה מגלגל השמש, אשר בהפיצו אורו וחמתו על כל יושבי תבל מבלי הבדל בין רש לעשיר, הוא לאות ולמופת לכל מלכי ואדוני הארצות שלא ירום לבבם מאחיהם, וישפיעו אור טובם וחנם על כל הנתונים תחת ממשלתם, מבלי הבדל בין קטני' לגדולי', וכאשר באו יושבי סדום ועמורה אשר היו צרי עין, ויד עני ואביון לא החזיקו, סלק שכינתו גם מגלגל מאדים, ונתן לו הרשות להשמידם ע"פי ד' אשר המטיר עליהם אש וגפרית מן השמים, וכאשר בא אמרפל הוא נמרוד לדעת חז"ל, והפר חקי היושר והצדק לרדוף את אברהם אשר היה אוהבו תחילה בעבור התהלכו בתום לבבו את האלקים, וסבב בזה כי גם עמו ועבדיו חלפו חק, והפרו ברית הצדק והמשפט, אז נסתלקה שכינת כבוד הי"ת גם מגלגל צדק, כי כבר שבתה ואבדה פעולתו אשר נועד לה לדעת הקדמונים להטות ע"פי ד' את טבע בני אדם לעשות הצדק והיושר, ועלתה לגלגל שבתאי אשר פעולתו לעורר מלחמות בני אדם, כי בסור הרגש אהבת הצדק, מבני אדם, הלא יכתתו מזמרותיהם לחניתות וגוי אל גוי ישא חרב, ככה ירדו בני אדם מטה מטה ממדרגת שלמותם הראשונה, אשר יעד להם הי"ת, עד שאין שלום אמר ד' לרשעים כאלה, והיתה חרב איש באחיו, כאשר סר צלו מעליהם, כמאה"כ "מי יקום לי עם מרעים" אפס חסדי ד' כי לא תמנו ולא כלו רחמיו, כי שלח לפניהם איש כלבבו, הוא אברהם בחירו, אשר צדק יקראהו לרגלו, כי הוא החל להורות לבני אדם לעשות צדקה ומשפט כבראשונה, ותקן גם מה שקלקל אדם ראשון במניעת שמעו לקול ד', כי בי נאמר "עקב אשר שמע אברהם בקולי" אז ירדה שכינת כבוד ד' שנית אל גלגל צדק, וכאשר בא יצחק פשט צוארו להשחט לכבוד ד' וסבב קול ד' קורא מן השמים "אל תשלח ידך אל הנער" המורה לכל בנו אדם, כי אין חפץ ד' בשפיכת דם האדם, אף כי יעשה לכבודו, ואף כי שנא שפיכת דם אחים בשאט בנפש, ונתקן על ידו מה שעות קין בקומו על אחיו ויהרגהו, ירדה השכינה לגלגל מאדים לעצור בידו ולמנוע חרבו מדם, וכאשר בא יעקב והורה את בניו ובני ביתו לעבוד אלקים אמת, ותקן בזה מה שקלקל אנוש ובני דורו ירדה השכינה לגלגל השמש אשר מדי צאתה ובואה בכל יום, תלמד ותודיע לכל הרואים והמסתכלים בה, כי יש בורא ומנהיג אחד אשר על פיו ילכו ועל פיו יבואו כל הברואים, וכאשר בא לוי אשר חרף נפשו למות לקחת נקם באנשי שכם על אשר עשו זמה ונבלה בישראל לעשות אחותו כזונה, והורה בזה לכל, כי תועבת ד' כל עשה זמה ותיקן בזה קלקול דור המבול, אז ירדה שכינת כבוד ד' לגלגל נוגה, כי מעתה ישלחו בני אדם רסן לתאותם לבלתי חבק חיק נכריה, כי אם לשמוח מאשת נעוריהם אשר הוכיח ד' להם, וכבוא קהת אשר לפי דעת חז"ל היה פרנס לישראל במצרים, ובכל זאת לא גבה לבו על אחיו, ולמדם לשאת בשובה ונחת עול מצרים הקשה ולבלתי המר דתם, למען הקל עולם מעל צוארם וללכת בגדולות כשאר אזרחי הארץ ותקן בזה קלקול דור הפלגה אשר ברום לבם וגאותם בנו עיר ומגדל, תחת כי אחיו בני ישראל בנו על פיו בשפלותם ובכניעתם, בעבור אמונתם, ערי מסכנות לפרעה, ירדה השכינה לגלגל כוכב לעצור בעדו שלא יסבב ריב ומדון עוד ביניהם ובין אביהם שבשמים, וכשבא עמרם אשר לדעת חז"ל לא בזה עצת בתו לקחת שנית את אשתו ולהוליד ממנה את משה מושיען של ישראל, וגמל בזה חסד עם כל ישראל, ותקן בזה קלקול אנשי סדום אשר חדלו מעשות חסד לרעיהם, ירדה השכינה לגלגל הלבנה הממהרת בהילוכה יותר מכל כוכבי השמים, להורות כי גם הי"ת ימהר ויחיש ישועת ישראל בשלחו חצי מכותיו במצרים מדי חודש בחדשו לחדשי השנה האחרונה שהיו במצרים, כנודע מדחז"ל בזה, וכאשר בא משה והראה אהבתו לכל בני אדם, כי לא לבד בעד אחיו העברי חרף נפשו למות להצילו מיד מכהו המצרי, כי אם גם בנות יתרו הציל מיד עושקיהם הרועים, ולא ירא לנפשו פן יקחו נקמתם ממנו, ותקן בזה קלקול נמרד אשר שחת רחמיו ולא זכר ברית אהבת אחים, בצוותו להפיל אוהבו אברהם אל תוך כבשן האש, אז ירדה השכינה עלי ארץ לשכון עוד כמקדם בתחילת הבריאה, בתוך בני אדם, ואף כי בקרב עמו ישראל, כי מעתה תמלא הארץ דעה את ד' ע"י לימודי התורה והיראה אשר הפיץ משה ע"פי ד' על פני כל הארץ, ובכל זה באר הרב ז"ל דברי המדרש שהחל בו "ארשב"נ בשעה שברא הקב"ה וכו', ועתה אבאר עוד קצת פרטים, ממה שיחייב השכל ויסכים הפרסום הוא שהאל ית' נושא העולם כלו וסובלו בכח בב"ת והוא מה שקיים אותו פי ה' ע"י הנביא באומרו (ישעי' מ"ו) אני עשיתי ואני אשא אני אסבול וכו' והי' מהמבואר כי הוא ית' אינו סובלו ונושאו על ידי משוש כאדם הנושא המשא אשר עליו או כעמוד הסובל הבית כי הוא ית' אינו גוף ולא כח בגוף אמנם יאמר שישא ויסבול על שני פנים. הראשון על דרך האדנות והשררה כמו הסבה אל המסובב שיאמר תשא המסובב וסובלתו ומניעתו. ועל זה הדרך יאמר שהרוכב נושא את מרכבתו. מצד שהיא נמצאת על אופן מציאות' והולכת על הדרך ההוא. הנה הוא באמת נושא אותה אלא שהיא נושאת בנוף שלו הנושא האדנות הנמצא בו. וכן יאמר שהאלהים ית' להיותו סבת הסבות כלם הוא נושא העולם כלו וכל הנמצאות אשר בקרבו מקטנם ועד גדולם. כי מציאותו יתברך המציאתם וכלם בעבורו וכמו שאמרו שוח"ט (תהלים צ') שהוא מקומו של עולם כי הכל בו ובעבורו. אמנם הפנים השניים היא על צד הדבוק וההשכלה דרך משל שאתה כבר תעמיד ותעכב איש אתך או תשא ותסבול אותו במה שתדבר אליו דברי חן ושיר או הלצה או שתנגן באזניו וכל שכן במה שתשכילהו דבר שכל ומדע אם הוא מאנשי החכמה ומזה המין. אלא שהוא יתברך על צד היותר משובח לבלי ערך. סובלו ומשאו את העולם בכלל אלא שהראשונים בזה הם השכלים הנבדלים רואי פני המלך היושבים ראשונה כי הם מתאחדים כמעט בהשכלתו ודבקים בזוהר מציאותו ועומדים תמיד לפניו. עד שכבר היו הגרמים דשמימיים עם היותם גשמים מתנועעים תנועה תמידית לרגלו בכח השכלת נפשותיהם כפי שהניחו החכמים. והם סבת כל שאר התנועות. ומאלה השני מינים מהסבל והנשיאות שאמרנו הורכבה גזרתם ז"ל באמרם (סוטה ל"ה.) שהארון נושא את נושאיו אם מצד שהארון הוא סבת מציאות הנושאים אותו כי לא היה הארון נשוא בעבורם אבל היו הם נשואים בעבורו. והוא הענין האחד שהוא נושא אותם בדרך הסבה ^*אמנם התנועה וכו' ור"ל מה שהיו הכהנים נושאי הארון יכולי' לעבור על פני ובתוך מי הירדן (כמסופר ביהושע ד׳:ז׳) היה רק בעבור שנפשם היתה דבקה בארון וכבוד ד' אשר חופף עליו, ר"ל שהיו יראים ושלמים אשר ע"כ זכו ונעשה להם נס זה לעבור בנהר ברגל, ועמם כל בית ישראל, אמנם התנועה אשר הם מתנועעים עמו על פני המים אל בזולת המקומות הוא מצד היות נפשות הנושאים ההם דבקה בארון הברית אדון כל הארץ שהוא הענין השני והיא היתה נסבה אשר נפח הש"י נשמת רוח חיים שכליים בגוף האדם שהוא ניצוץ מהשכלתו הנפלאה כדי שישכיל בו להעמיד ולקיים עצמיותו ולהתמיד עמו תנועות גופו בכל מה שימשך צרכו עד שיהיה הוא אצל תנועות גופו וכל הדברים הנלוים אליו כנפשות השמים עם תנועות גשמיהם והיסודות הנמשכים אחריהם. ויהיו עם זה תנועות כל המתנועעים מתחלתן ועד סופן כלן בכחו ית' אין זר אתו. ובמדרש (ש"ר פ' ל"ו) בד' דברים נכסף למעשה ידיו שנאמר (איוב י״ד:ט״ו) למעשה ידיך תכסף שהוא סובל את העולם שנאמר ואני אשא וכו'. וצוה את הכהנים שיסבלו את ארון הברית וכו' כמו שאנו עתידים לבארו בשער מ"ט ב"ה. והמשורר בראותו זה הענין הנפלא מתנועות גרמי השמים כלם ומתנועות היסודות והמורכבים מהם גם בתנועות האדם בכל ענינו היותן כלן בכחו וגבורתו ית' על האופן שאמרנו סדר בענין הזה מזמור מיוחד ביאר בו הענין כלו למי שמתבונן בו כהוגן וייחס בו הכרת זה לשרידים אשר ה' קורא והוא אומר: