יואל ב:יג מחשבת ישראל: בית אלהים, עקידת יצחק וחובות הלבבות

אלא מעולם העליון והוא עוה"ב עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעיה ס"ד), ר"ל מה שיעשה לאותם שהם מחכים לו, כלומר שמחכים שיהיה להם שכר טוב בעמלם, אבל אינם מכוונים לזה בדרך חיוב, אלא דרך חסד ורחמים, וכמו שאמר התנא (אבות פ"ב) וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני הקב"ה, כדכתיב (יואל ב') כי חנון ורחום הוא כו' ונחם על הרעה, כי תפלת קבע הוא שחושב שראוי ומחוייב הוא שתפלתו תהיה נשמעת, ושישיג המבוקש בתפלתו, והיא קובעת שאלתו, ואין ראוי לאדם אלא שיעשה דרך תחנונים, שמודה שאינו כדאי בשביל מעשיו אלא ברחמי ה', ובזה משיג מבוקשו, כי אין מי שינצל מהרעה הבאה עליו, אלא ברחמי האל, וכמו שהביא הכתוב כי חנון ורחום כו' ונחם על הרעה, כלומר כי מצד שהוא חנון ורחום הוא שמרחם ונחם על הרעה, כ"א לא היה במדת רחמנותו אלא בדין וחיוב, לא היה שב על הרעה, כי אין מי שיוכל לדין עמו לומר שהוא ראוי שיסלק מעליו חרון אפו, כי אם בחסד וברחמים ומדת רחמנותו כוללת לבלתי הגונים, וכמו שאמר (ברכות ז') וחנותי את אשר אחון אע"פ שאינו ראוי ורחמתי את אשר ארחם אע"פ שאינו כדאי, כי היה מספיק שיאמר וחנותי ורחמתי ואמר את אשר אחון את אשר ארחם, לומר שלא תתפשט אותה החנינה והרחמנות, אלא לאותו שיחון ולאותו שירחם ממש ולא לאחרים, וזה בלי ספק אינו אלא לבלתי הגונים, שאם הם צדיקים גמורים השי"ת חונן ומרחם אותם ואת דורם בזכותם, ואינו צודק בהם את אשר אחון וארחם, אלא לכלם בזכותם כנזכר.

ובמדרש פרשת בשלח (רבות פ' כ"א). בשר ודם אם שומע לחברו דן את דינו ואם לא ישמע אותו אינו יכול לדונו אבל הקב"ה עד אשר לא ידבר ידע מה בלבו שנאמר (ישעיה ס"ה) והיה טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים ואני אשמע הדא הוא דכתיב (שמות י״ד:ט״ו) מה תצעק אלי וגו'. ואולם כאשר נתפלל אין הכוונה להודיעו צערנו ולהשמיעו לאזניו כי אם להכין לבנו ולהטיב מעשינו לפניו כנזכר וכמו שאמרו (תענית ט"ז.) אחינו בית ישראל לא שק ולא אפר גורמין כי אם תשובה ומעשים טובים. כי הפנימי הוא גלוי וידוע לפניו ולזה אין צורך לקרוע הבגדים להראות פנימי הלב כי אע"פ שילבש האדם כמה בגדים יהיו מצפוני לבו צפויים אליו כי על זה אמר (יואל ב') קרעו לבבכם ואל בגדיכם ומי שאינם נזהרים בכך הם כבאים לפניו יתעלה לבקש צרכם ושאלתם במטבע פסול ומזוייף. אמנם בשמוע עצת החכם שלמה בענין התשובה השלמה הנה הם יבאו לפניו באמת ובתמים ויצדק עליהם קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת (תהלים קמ"ה). עתה ראה כמה עקרים גדולים נכנסים ומסתעפים מאשל התפלה כאשר אמרנו וכלן בכלל הקדמת קרית שמע אליה כי בקדימתן ובבחינת השכלתן יבא בשלום אל שער המלך לסדר עקר התפלה. וינתן לו חפצו בשאלתו ונפשו בבקשתו. והנה בעקר התפלה רמזו כל זה חכמינו ז"ל במה שסדרו (ברכות ל"ד:) שלש ראשונות ושלש אחרונות ותפלה באמצע כי הכל הולך אל מקום אחד וכבר סדרום חכמינו ז"ל (מגילה י"ח.) על סדר ברכת כהנים המשולשת בתורה האמורה מפי אהרן ובניו אחר עשות העולה והעבודה אשר היא מתיחסת בעניינה אל מעשה הקרבן ופעולותיו כפי מה שיאות שימשך מהחסד האלהי ומדת טובו לגמול להם שכר טוב חלף עבודתם במדה במשקל ובמשורה. וזה שהעבודה ההיא כבר תכלול שלשה עניינים נרצים לו ית' מאתנו אשר ביארם באומרו (דברים ו׳:ה׳) ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך כי אומרו בכל לבבך הוא כאומרו בכל שכלך כי החכמה והמדע הוא בלב כמו שאמר (משלי י"ד) בלב נבון תנוח חכמה (שמות ל"א) ובלב כל חכם לב נתתי חכמה ובאומרו בכל נפשך הוא חיי הגוף עצמו וכמו שאמרו (ברכות נ"ד.) אפילו הוא נוטל את נפשך. ובאומרו בכל מאדך הם הנכסים (שם). וידוע כי העובד העבודה ההיא בשלמות אם יחיד ואם צבור טרם בואו אליה חוייב להשכיל ולגזור בדעתו כי הוא יתעלה ראוי ליעבד ואין עוד מלבדו כמו שאמרנו בענין התפלה ומשם תתהוה הכוונה השלמה בעבודה ותדחה הגרועה והפסולה המועלת בה כי הכל הוא פועל הנפש לפי שכלה ומדעה. גם המעשה ההוא הנכבד אי אפשר כי אם בהוצאת ממון רב אם לבנות בית הבחירה ועשות כלי שרת כפי היכולת לכבוד הנעבד ומעלתו כמו שנודע ממעשה המשכן ובנין בית המקדש ובשקלי קרבנות מלבד קרבנות היחידים אשר יש בהם בעולה ויורד. וגם אי אפשר מבלי המסר הגוף עצמו בהם כמו שנתפרסם מעבודות הכהנים והלויים בעמדם לשרת שם בגופן בכל מיני עבודתן וכלן שלוחי ישראל הם שנאמר (במדבר ג׳:י״ב) ואני הנה לקחתי את הלויים מתוך בני ישראל וגו'. גם משמרת ישראל היו עומדים במעמדם כמו שזכרנו ראשונה. והנה לפי זה היה מהראוי שאחר שכן עשו יברכם בברכה זאת (במדבר ו') המשולשת לשלשה ענינים הללו עצמם. וזה כי בברכה ראשונה כיוון לברכם בענין נשוא השכל והמדע שהיא ברכה שלמה וסתמית בה יוסיפו תוספת ברכה והכרה שכלית בענינים האלהיים על מה שקדם להם ועוד ישמרם מכל טעות ושגיאה שהם סכנה עצומה. ובשנית כיוון להוסיף להם ברכת ההצלחות הזמניות אשר יעבדוהו בהם אשר יראה להם עוז ימינו ואור פניו אשר ירצם ועוד יוסיף לחננם עלצד היותר טוב. ובשלישי כיוון לגמור להם על מה שהזמינו עצמן לעבודתו על האופן הנזכר בשהוא יתעלה יזמין עצמו כי הוא הנרצה באומרו ישא ה' פניו אליך כענין (בראשית מ״ג:ל״ד) וישא משאות מאת פניו והוא ענין שימת שלום בין פמליא של מעלה ובין פמליא של מטה שהוא עקר הקירוב האלהי והדבקות בו שהוא תכלית הכל וזה הענין האחרון עם סגולת האחרון בקיום המעלות יתבאר במקומו והוא הטעם לברכה זו אחר התפלה כי כמו כן ישרת האדם לפני קונו בכל שלשה עניינים הללו. אם בשכלו מצד הכוונות השלמות אשר כתבנו. ואם בנכסים משום ביטול זמנו מכל עסקיו. ואם בגופו מצד מה שיוכרח לקבל עול ההתבודדות וההכנע לכל אופני התפלה אם לישיבה ואם לעמידה ואם לנפילה ויתר הענינים שהם חובת הגוף בלי ספק: והנה לזה ראוי לבא עליהם ברכות משולשות אלו אלא שכפלן לפי מדת טובו ורוב חסדו כל אחת לפי ברכתה כמו שאמרנו.

ולפי שעם זה כבר היו אלה שלש ברכות שהם שש כוללות כל עניני האדם העצמיים והעוזרים עליהם והתכליתיים לשניהם אשר יכללו כל בקשות צרכי האדם בכל ימי חייו. אני אומר כי עליהם חלקו אנשי כנסת הגדולה (ברכות ל"ג.) מספר הי"ח ברכות אשר תקנו להתפלל בהם יום יום לבקשת הצרכים הכוללים. וזה מה שיורו על אמתתו שלש הערות חזקות. האחת היות מספר הי"ח נופל על מספר השלשה או הששה כשנאמר ג' פעמים ו' או ו' פעמים ג' שיראה מזה שהם מתוקנות על יסוד הברכה המשולשת הזאת או המוששת. השנית הוא הזכרת ברכה זו עצמה בסוף כל הי"ח בציבור כמו שאמרנו. והשלישית כי י"ח ברכות פותחות בברוך ומסיימות בשלום כמו שאלו פותחות ביברכך ומסיימות בשלום. וזה ממה שיעיר לב המתבונן וימצא כי כן הוא הנה הנם מחולקות אל שש שלשיות כי כל שלש שלש מהם נתייסדו על כל אחת מאלו הששה ברכות שהם בתוך הברכה השלמה הזאת. וזה כי השלש ראשונות שהם מזכירות שבחו של הקב"ה מאמתת השגחתו ועוצם יכלתו והפלגת קדושתו הם בכלל יברכך ה' אשר היא ברכה שכלית אשר בה ולא בזולתה יכיר המתפלל אלו המעלות האלהיות. אמנם השלש הסמוכות שהם אתה חונן השיבנו סלח לנו הם ממש מענין וישמרך כי אשר לו השכל על זה האופן צריך דעת מתמיד לשמרו ולהשיבו לבריאותו כשתסור כי אין איש אשר לא יחטא. וכאשר השלימו שש ברכות אלה אשר תכללם הברכה הראשונ' אשר כן נחלק' לשנים סדרו שש אחרות אשר תכללם הברכה השנית וחלקום גם כן לשתי מחלקות. הראשונ' בבקשת הדברים ההכרחיים לגופים ויחדו לזה שלש והם ראה נא בעניינו רפאינו ברך עלינו שהם שחרור הגופים ובריאותם וספוק צרכיהם והם בכלל יאר ה' פניו אליך כי בדברים כאלו יראה אור פני האדון אל עבדיו. ואחריהם סדרו ג' אחרות כנגד ויחונך והוא על צד היותר טוב כמו שהם תקע בשופר השיבה שפטינו על הצדיקים כי כל זה הוא מבואר היותם מענין החנינה והחסד על צד היותר נאות. וגם מה שתקנו (ברכות כ"ח:) בכאן ברכת המינין הוא מענינ' כי נפילת האויבים והכנעתם הוא מזה המין באמת ואחר כך סדרו ששה אחרות מעין הברכ' השלישית. והשלש הראשונות שהם מעין ישא ה' פניו אליך הם תשכון את צמח שמע קולינו כי זה ענין דבוק השכינה האלהית בינינו עם צמיחת קרן משיחו אשר בהמצא אלו הענינים יחד נמצא האלהים קרובים אלינו בכל קראנו אלו וכמו שאמר הכתוב (דברים ל"ג) וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה וגו'. כי הענין המיוחד למלך הוא שישמע קולו בתפלתו להיות לו עזר מצריו והוא ענין נשיאות הפנים שכתבנו. וכנגד וישם לך שלום תקנו עבוד' והודאה ושים שלום והוא חזרת העבודה וההודא' כמשפט הראשון והוא הסכמת הכתות שנתפרדה בעבת העונות והוא הסכמת הפמליאות שאמרנו. הרי שנתבאר על נכון יסוד סדר אלו הברכות אשר בתפלה הבאה אחר קרית שמע וברכותיה לפי הבחינות שזכרנו. והנה להיות כל הענינים האלו מסכימים ומתקשרים יחד על זה האופן אמרו רבותנו זכרם לברכה בפרק שני ממסכת אבות א"ר שמעון הוי זהיר בקרית שמע ובתפלה וכשאתה מתפלל אל תעש תפלתך קבע אלא תחנונים לפני המקום ברוך הוא שנאמר (יואל ב') כי חנון ורחום הוא ארך אפים ורב חסד ונחם על הרעה ואל תהי רשע בפני עצמך. הנה באומרו תחלה הוי זהיר בקרית שמע כיוון אל קדימת שלמות המתפלל אל השכלת העניינים הגדולים אשר הם שרשי האילן וענפיו ופארותיו וסנסניו שהם עקר התפלה ויתדותיה כי המקדים אלו הענינים יושלמו לו סבות העקר וימצאו לו מליצים טובים בבית המלך להמציא בקשותיו. אמנם כשיחסר חוק המתפלל בזה לא תנתן לו בקשתו מכח תפילתו רק במתנת חנם ועל צד החסד המוחלט. ולכן ההדיוטים הבוערים בעם אינם נאים מתפללים: