יונה ב:ח מחשבת ישראל: חובות הלבבות

וְכֵן הַמִּתְפַּלֵּל כְּשֶׁיִּהְיֶה לִבּוֹ וּמַצְפּוּנוֹ רֵיק מֵעִנְיַן הַתְּפִלָּה לֹא יְקַבֵּל הָאֵל מִמֶּנּוּ תְּפִלַּת אֵבָרָיו וּתְנוּעַת לְשׁוֹנוֹ. הֲלֹא תִּרְאֶה מָה שֶׁאָנוּ אוֹמְרִים בְּסוֹף תְּפִלָּתֵנוּ יִהְיוּ לְרָצוֹן אִמְרֵי פִי וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ וְגוֹ׳ וּכְשֶׁיִּהְיֶה הָאָדָם חוֹשֵׁב בְּשׁוּם דָּבָר מִדִּבְרֵי הָעוֹלָם בַּמֻּתָּר אוֹ בָּאָסוּר ואח״כ יַחְתֹּם תְּפִלָּתוֹ וְיֹאמַר וְהֶגְיוֹן לִבִּי לְפָנֶיךָ הֲלֹא זֶה גְּנַאי גָּדוֹל שֶׁיִּטְעֹן שֶׁדִּבֵּר עִם אֱלֹהָיו בְּלִבּוֹ וּבְמַצְפּוּנוֹ וְלִבּוֹ בַּל עִמּוֹ וְשָׁאַל מִמֶּנּוּ אַחַר כָּךְ לְקַבֵּל אוֹתָהּ וְלִרְצוֹת בָּהּ מִמֶּנּוּ וְדוֹמֶה הוּא לְמִי שֶׁנֶּאֱמַר בּוֹ (שם נח) כְּגוֹי אֲשֶׁר צְדָקָה עָשָׂה ואחז״ל יָמֹד אָדָם עַצְמוֹ אִם יָכוֹל לְכַוֵּן אֶת לִבּוֹ יִתְפַּלֵּל וְאִם לָאו אַל יִתְפַּלֵּל, וְאָמַר רַבִּי אֱלִיעֶזֶר בִּשְׁעַת פְּטִירָתוֹ בִּכְלַל מָה שֶׁצִּוָּה בּוֹ לְתַלְמִידָיו וּכְשֶׁאַתֶּם מִתְפַּלְּלִים דְּעוּ לִפְנֵי מִי אַתֶּם מִתְפַּלְּלִים וְאָמַר הַכָּתוּב (עמוס ד) הִכּוֹן לִקְרַאת אֱלֹהֶיךָ יִשְׂרָאֵל וארז״ל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קֶבַע אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם וְאָמַר (יונה ב׳:ח׳) בְּהִתְעַטֵּף עָלַי נַפְשִׁי וְאָמַר (איכה ג׳:מ״א) נִשָּׂא לְבָבֵנוּ אֶל כַּפָּיִם אֶל אֵל בַּשָּׁמָיִם.