יונה ג:ה מחשבת ישראל: חובות הלבבות ובית אלהים

וּמֵהֶם מָה שֶׁעָשׂוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה כְּשֶׁשָּׁמְעוּ מָה שֶׁגָּזַר עֲלֵיהֶם הַבּוֹרֵא כמ״ש (יונה ג׳:ה׳) וַיַּאֲמִינוּ אַנְשֵׁי נִינְוֵה בֵּאלֹהִים וּבְכָמוֹהוּ מָה שֶׁעָשׂוּ אֲבוֹתֵינוּ בִּימֵי הָמָן כַּכָּתוּב (אסתר ד) מְקוֹם אֲשֶׁר דְּבַר הַמֶּלֶךְ וְדָתוֹ מַגִּיעַ אֵבֶל גָּדוֹל וְגוֹ׳ וְהַרְבֵּה כָּזֶה בִּסְפָרֵינוּ כְּשֶׁתַּחְקֹר עָלָיו תִּמְצָאֶנּוּ מְפֻזָּר בְּדִבְרֵי אֲבוֹתֵינוּ הַרְבֵּה.

עוד נבדלה תשובת ישראל מתשובת האומות הנזכרים, כי תשובת הרבים מישראל מועלת לפרטים מהם שאינם שבים, וזכות הרבים תעמוד להם שלא יספו בעונם בעוה"ז עד אשר יתנו אל לבם לחזור כדי שלא יענשו בעוה"ב, מה שאין כן באומות הנזכר כי אין התשובה מועילה כי אם לשבים, והלואי תועיל להם, ולא שנאמר שתועיל לפרטים שביניהם שאינם שבים, וכמו שאמרו ז"ל (פסיקתא אמור) על ולקחתם לכם ביום הראשון וגו' שהוא ראשון לחשבון עונות אחר התשובה והכפרה של יום הכפורים, והד' מינים כנגד ארבע כתות שבישראל, תורה ומצות, תורה בלא מצות, מצוה בלא תורה, לא זו ולא זו, אמר הקב"ה יקחו ארבעה מינים אלו כנגד כלם ויעשו כלם אגודה אחת והם מכפרים אלו על אלו, וכן שבחו התפלה שיש בה מפושעי ישראל כחלבנה שהיתה נכללת עם סממני הקטרת עם היות ריחה רע, וזהו לישראל שנצטוו בכל זה, ולא לאומות הנזכרים, וכן מצינו באנשי נינוה שכתוב בהם (יונה ג') וילבשו שקים מגדולם ועד קטנם, כי לא הספיקה תשובת הרוב ולא תשובת הגדולים, אלא גם הקטנים נצטערו אף הבהמות, כדכתיב (שם) הבקר והצאן אל יטעמו וגו':